המסתננים: שאלה של מעמד
הגדרת מעמדם של המסתננים קריטית מבחינת החוק וזכויות העבודה שלהם
זרים בדרום ת"א. יש להבחין בין מסתנן למהגר עבודה צילום: נאור רהב
לא יכול להיות חלוק על הטענה שפליטים, על-פי המשפט הבינלאומי והאמנות הבינלאומיות שישראל צד להן, זכאים להגנה. הענקת ההגנה אינה מחייבת הענקת אזרחות, היא מאפשרת לפליט לקיים עצמו בכבוד מינימלי עד יעבור זעם, וניתנת לו האפשרות לעבוד בכבוד, לשכור משכן ראוי וכדומה. מנגד, מי שהסתנן ואינו פליט, דינו אחר. במקרה זה רשאית המדינה לפעול על-פי חוקי ההגירה בה, לרבות על מנת למנוע הגירה אינטנסיבית שמאיימת על רווחת תושביה ואזרחיה ועל המרקם החברתי העדין בה. ישראל, מדינה קטנה ביותר, ידועת מלחמות ושסועה מבחינה אתנית ודתית, שוכנת לגבולה של אפריקה מוכת הרעב והחולי, ועל כן מותר לה להתגונן מפני הסתננות לא מבוקרת. מיקומה של ישראל בעולם אינו מחייב אותה לאחריות רבה יותר מזו החלה על מדינות גדולות וחזקות יותר, שמשום מיקומן הנוח אינן נוקפות אצבע.
60 אלף בני אדם המגיעים ארצה בדרך-לא-דרך מחייבים להיערך בדרך ראויה לבחינת המעמד ולנקוט את האמצעים הדרושים להגנה על מי שזכאי להגנה ולהתגוננות מפני מסתננים שלא כדין. כלשון הממרה "עניי עירך קודמים". מובן שגם היחס למסתננים בלתי חוקיים חייב להיות הומני.
האחריות הכפולה המוטלת על מדינת ישראל בהקשר זה היא גבוהה )וראו: ביהמ"ש העליון, בבג"ץ 7302/07(, וראוי להקדיש לה כל אמצעי. שום תירוץ נדוש מהסוג שקנה לו אחיזה בארצנו, כמו היעדר כוח אדם, תקציב ואישורי האוצר, אינו יכול להצדיק הפיכת ערים בישראל, במיוחד במרכז, למומבאי או לכלכותה של הים התיכון. כמו בעניינים ציבוריים אחרים, חסכנות יתר תוביל לבכייה דורות. על-פי פרסומים, עלות אחזקתם של 1,000 פליטים במחנה מעצר היא 7 מיליון שקל לחודש. מדובר בהוצאה כלכלית אדירה, בעיקר נוכח כמות האנשים.
הפתרון הוא להעניק מעמד של מבקש חסות עד להחלטה בדבר עתידם. מעמד זה יאפשר להעסיק אותם בכפוף לתנאים מוקדמים בעבודה בפרויקטים לאומיים יזומים, כמו סלילת כבישים, תעלת הימים, מסילת הרכבת לאילת, חקלאות וכדומה. מבקש חסות יהיה זכאי לשכר, לתנאי עבודה בהתאם להסכמי העבודה בענף ולמגורים הולמים.
בחינת העלות ההרסנית האדירה של אחזקה במעצר מול עלות הפרויקטים מצדיקה ביצוע פרויקטים. פרויקט שכזה לא ייצא אל הפועל אם ראש הממשלה בעצמו לא ייטול את המושכות לידיים. מדיניות "שב ואל תעשה" או מחלוקות אינסופיות לא יועילו. דרוש היום ראש ממשלה בעל נחישות כמו של בן גוריון, אומץ לב מדיני כשל בגין ורבין ושר אוצר עם יוזמה ותושייה כמו ספיר.
הכותבים הם מומחים לדיני עבודה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם