המסעדה הקטנה: לאכול (אותה) עם הילדים
יציאה למסעדה עם הילדים יכולה להפוך מבילוי לסיוט, להורים- או לשאר היושבים במסעדה. צרור עצות להורים (כן, האחריות עדיין עליכם) ורשימת מסעדות ידידותיות במיוחד לילדים
הזמן: יום שישי בערב. המקום: מסעדה הומה וצפופה באיזור השרון. הסצינה: שלושה ילדים רוקדים במעגל במעבר הדחוק בין השולחנות, מפריעים את תנועת המלצריות, בעוד הוריהם מעודדים אותם בשירת 'עוגה עוגה' ערה. שאר הסועדים מביטים בזעם בשלישיה המרקדת, אחד מהם מעיר בעדינות להורים. אבל הם פוטרים אותו ב"מה אפשר לעשות, ככה זה ילדים".
כל מי שעלה בגורלו לאכול במסעדה המארחת ילדים בוודאי נתקל בתופעות כאלה, ובעצם ניתן לומר חד משמעית: ילדים ישראלים אינם יודעים כיצד להתנהג במסעדות - הם מרעישים, מתרוצצים בין השולחנות, מתעסקים שלא לצורך עם שקיות הסוכר או המלחייה, מתנדנדים
אריאלה פלאוט, יועצת זוגית ומשפחתית ומומחית בטיפול בקשיי אכילה של ילדים, מנתחת את הסיטואציה מנקודת הראות של הילדים דווקא: "הרבה ילדים מוצפים חושית במסעדות. ברוב המסעדות האקוסטיקה גרועה, יש הרבה רעש, הצפה של ריחות, בחירה מרובה בין מנות, הרבה אנשים זרים, והתגובה הטבעית של ילדים להצפה רגשית היא אי שקט, המתבטא בתנועתיות יתר, רעשנות, נרגנות כמתואר לעיל".
איפה ההורים במקרה הזה?
"חלק מההורים, כשהם הולכים למסעדה, בעצם רוצים להשתחרר לכמה שעות מהמקום של ההורות, ולפיכך פחות משגיחים על הילדים ומעלימים עין מההתנהגות הלא נאותה שלהם. יש כאן גם ביטוי לחוסר ההתחשבות באחרים שקיים בחברה הישראלית. יש גם הורים שלא איכפת להם שהילד שלהם מפריע לשאר הסועדים או לצוות המלצרים מתוך עמדה ש'אני הלקוח ולי מגיע הכל'. אפשר לראות את זה בעוד מקומות, כשהורים מאפשרים לילדים שלהם לפרוק עול במקומות ציבוריים ואינם מעירים להם, והילדים, בהתאמה, חשים שמותר להם הכל".
כיצד בכל זאת ניתן לחנך את הילדים שלנו להתנהג יפה במסעדה?
"מילת הקסם היא הכנה מראש. בטרם היציאה למסעדה צריך להסביר לילדים איך מצופה מהם להתנהג במסעדה. למשל אם זו מסעדה ללא חצר, אז מבהירים להם שלא קמים מהשולחן כשמסיימים את האוכל. מאידך, ההורים צריכים להבין שלרוב הילדים קשה לשבת ללא מעש במסעדה לאחר שסיימו לאכול, ולכן גם עלינו, המבוגרים, לקצר את זמן הישיבה במסעדה ומומלץ מאד להביא צבעים וניירות כדי להעסיק את הילדים בשעה שאנחנו אוכלים.
בשורה התחתונה - רק אם להורים יהיה איכפת איך הילד שלהם מתנהג במסעדה הם יצליחו להעביר את המסר לילד, ותמיד צריך לקחת בחשבון שיש גם ילדים שפשוט לא מתאים להם ללכת למסעדות".
סקר שנערך באתר REST מצא כי 37.3% מההורים יקחו את ילדיהם למסעדה רק אם היא מוגדרת כמסעדה "ידידותית לילדים", 18.8% מההורים יקחו איתם את הילדים לכל מסעדה ורק 5.4% מההורים טענו כי הפסיקו לצאת למסעדות מאז שנולדו להם ילדים.
אחת מאותם 5.4 אחוזים היא עינת פסטר, מעצבת פנים ואם לתאומים בני שש מתל אביב: "לפני שנולדו הילדים הייתי חובבת מסעדות מושבעת, גם לאחר הלידה עוד ניסיתי לשמר את התחביב ולצאת עימם למסעדות, אבל שני בני 'הבהירו' לי שהם ומסעדות זה כמו חתול ועכבר. הם לא יכלו לשבת רגע בשקט, גם כשהאוכל היה מונח על השולחן הם רצו איתו ברחבי המסעדה, הם רבו בינהם לאורך כל הארוחה, תוך כדי העפת חפצים זה על זה ועל היושבים בשולחנות הסמוכים. עד כדי שפעם אחת ביקשו מאיתנו לעזוב את בית הקפה בו ישבנו- בית קפה שהוכרז, אגב, כידידותי לילדים, אבל לא לסדר הגודל של הילדים שלי.....".
אז פרשת מעולם המסעדות?
" כן. מצאתי שיותר קל לי פשוט לוותר על בילוי במסעדה, כי זה כבר לא בילוי עבורי אלא סיוט. גם ביום- יום הם ילדים טמפרמנטים, אבל אני איכשהו עוד מצליחה להרגיע אותם. משהו במתחם הסגור של המסעדה, כמו גם הלחץ שבו אני הייתי בכל אימת שיצאנו לאכול, גרם להם להתנהג כמו מלאכי חבלה".
רפאלה הראל, אם לשני ילדים בוגרים מתל אביב, מזדהה עם התיאור: "כשבני היה קטן הוא היה אנרגטי ושובב למדי, ומדי פעם סבל גם מהתקפי זעם. גרנו אז בארצות הברית, והדבר בלט עוד יותר על רקע ההתנהלות האמריקאית, המנומסת והשקטה בדרך כלל. אני זוכרת שביליתי המון במגרשי החנייה הגדולים של מסעדות בניסיון להרגיע את הילד. היה לי מאד לא נעים להישאר איתו בפנים.
באחד הטיולים בקליפורניה עצרנו במסעדת דרכים, כשהבן שלי התחיל את אחת הסצינות שלו. שלפתע התחילו לזרום לשולחן ערימות וחבילות של ממתקים- עדשים, סוכריות, מסטיקים. הרמתי את הראש, כולי סמוקה, והבנתי שכמה מיושבי המסעדה 'שלחו' לנו ממתקים על חשבונם, בתקווה שנשתיק את הילד. זה היה רמז דק, מנומס וחריף. כשחזרנו ארצה נדהמתי ילדים משתוללים ומפריעים במסעדות, מבלי שיעירו להם. בנושא הזה יש לנו עוד מה ללמוד מהאמריקאים".
על אף העובדה ש'ילדים זה יותר מדי שמחה' כשמדובר במסעדות, הרבה מסעדות ובתי קפה רוצים להחשב כידידותיים לילדים, מתוך נקודת הנחה שהורה האוכל בנחת הוא הורה מרוצה ולקוח חוזר בפוטנציה. מקומות אלה מציעים תעסוקה לילדים, החל מדפי צביעה וצבעים, תפריט לילדים והפתעות קטנות, דרך מתקני משחקים ומרחב התרוצצות מתוחם, וכלה בשעות סיפור והפעלות מיוחדות לילדים. (ראו הרחבה).
"בשבתות אחד הבילויים המועדפים עלינו הוא בילוי במסעדות ובתי קפה", מספרת דנה עמרמי, אמא לשניים מרמת אביב, "אין לי כוח וחשק לבשל בשבת. אני מעדיפה להגיע עם הילדים לבית קפה שיש בו גינה או פעילות ומלצרים סבלנים לילדים. אני שותה את הקפה שלי בשקט בזמן שהם מוציאים אנרגיה, או מקשיבים לשעת סיפור, ואחר כך כולנו נהנים מארוחת בוקר עשירה.
אחד המקומות האהובים עלי הוא 'בטא קפה' ברמת אביב, שנמצא במרחק הליכה מהבית שלי. הילדים שלי מתרוצצים ברחבת בית הקפה המופרדת מהרחוב עם החברים שלהם, ביחד הם הולכים להפעלה בסמוך, ואני ובעלי זוכים לזמן איכות זוגי".
"כחובבת מסעדות, ואוכל גורמה בפרט, אחד הדברים השונאים עלי הן מסעדות בהן קהל המטרה העיקרי הוא הילדים", משביתה עינת פסטר את השמחה. "לא מספיק שאני נאלצת לסבול מהרעש שהילדים שלי משמיעים, כעת עלי להכפיל את הרעש פי עשר? ממש לא. כף רגלי לא תדרוך במקום שמצהיר על עצמו כידידותי לילדים, וזה עוד לפני שדיברנו על האוכל".
מה הבעייה באוכל?
"אם המטרה היא לאכול ארוחת בוקר, אז באמת אין בעייה, אבל כשרוצים משהו קצת יותר מעניין, כמו סושי למשל, כבר קצת קשה למצוא מסעדה הגונה שתארח ילדים בחפץ לב".
אבל עינת, שכאמור לא יוצאת למסעדות, לא ממש מעודכנת. בשנים האחרונות התפתח בארץ טרנד של מסעדות אנינות, כולל מסעדת יפניות, הפונות לקהל ההורים. אחת מהן היא הסושי בר מוג'ו בתל אביב, שיצאה עם תפריט ילדים המעוטר בסגנון קומיקס יפני.
"רצינו להרחיב את קהל המבקרים, בעיקר בשבת בצהרים, ובחרנו לפנות לקהל של הורים דרך הפנייה לילדים" מספר שגיא רזמוביץ', אחד מהשותפים במסעדה. "יש היום קהל גדול של הורים חובבי סושי שידענו שיגיעו למסעדה אם ניתן מענה גם לילדים, לכן בנינו תפריט מיוחד הכולל מנת ילדים, שתייה, קינוח והפתעה, שמוגשת כבר על ההתחלה. בתחילה תפריט הילדים היה ברוח אסיאתית, עד שהבנו שילדים מעדיפים את האוכל המוכר להם וחזרנו לפורמט של שניצל - צ'יפס -נקניקיות. לילדים אנינים השארנו את האופציה של סושי לילדים".
ואכן, בביקור המוצלח שלנו במסעדת מוג'ו, הבכור 'האנין', אכן בחר לדגום את מנת הסושי שהוצעה, אבל אחותו, כמו רב קהל הילדים העדיפה את הנקניקיות.
"אחד מהיתרונות בלגדל ילד Foodie (חובב אוכל) כמו אייל הוא שממש נחמד ללכת איתו למסעדות", מתארת רחלי זוסימן, בעלת הבלוג 'פשוט מבשלת' ואמא של אייל, "הוא לא מתרוצץ לכל עבר ועושה בלגן. להפך, הוא יושב במקומו, אוכל את המנה שלו וטועם מהמנות שלנו. אחד החסרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל, הוא שהוא לא אוכל דברים שנחשבים 'אוכל של ילדים', כך שיציאה איתו למסעדה יכולה לעלות לא מעט כסף".
-אני מבינה שאת לא משתגעת על תפריטי ילדים
"כשאני הולכת למסעדה אני רוצה לאכול דברים מיוחדים ושונים, דברים שלא אכין לעצמי ושאני לא רגילה לאכול ביום יום. כשאני לוקחת את הילד שלי למסעדה, אני רוצה בשבילו את אותו הדבר: שיתנסה בטעמים חדשים, בשילובים לא רגילים. אני חושבת שיציאה למסעדה עם הילדים, כמו כל פעילות משותפת, היא הזדמנות ללמד את הילדים דברים חדשים – להכיר מאכלים חדשים, חומרי גלם חדשים, שיטות הכנה חדשות, תרבויות חדשות. אוכל זה לא סתם משהו שאנחנו דוחפים לגוף שלנו. יש מאחריו עולם ומלואו של חומרי גלם, מנהגים והיסטוריה תרבותית. למה לא ללמד את הילדים על הדברים האלה? למה לא להציע להם מנות כמו של המבוגרים, אבל בקטן? למה מציעים לילדים פסטה ברוטב עגבניות במסעדה צרפתית? למה מציעים לילדים שניצל עוף במסעדת פירות ים?".
מנגד, אריאלה פלאוט דווקא מצדדת בתפריטי הילדים במסעדות: "תפריט הילדים נובע מכך שהרבה ילדים הם מטבעם בררנים באוכל, וסוג המזון שמוצע בתפריט הילדים הוא גם מה שהם אוכלים בבית. אני רואה זאת כדבר חיובי, כי זה מאפשר למשפחה לצאת יחד לבילוי במסעדה מבלי שיתעוררו מלחמות על האוכל. מה שחשוב לטעמי ביציאה למסעדה זה לא מה שהילדים אוכלים, אלא עצם הישיבה המשפחתית".
בכל אופן, תפריט הילדים הוא רק אופציה, אם לא רוצים לא חייבים להזמין ממנו. אם להורים יש מטרה לחשוף את הילדים לטעמים חדשים אפשר להזמין, לצד מנת הילדים המוכרת והבטוחה גם צלחות מרכזיות לשולחן כולו. כך הילדים יוכלו גם לטעום מהאוכל הייחודי למסעדה, מבלי להתחייב על בחירה במנה חדשנית שתתברר כלא מוצלחת בעליל ותשאיר את הילד רעב ועצבני".
מתקני משחקים: חצר גדולה (עדיף מתוחמת) עם מרחבי דשא ומתקני משחקים. הופכים את הבילוי במסעדה לקל יותר בפרט אם ההורים יכולים לשבת בחוץ ולהשגיח בחצי עין על הילדים המתרוצצים.
מקומות לדוגמא: קפה בנחלה, נהריה; חנדל'ה, גבעת חן; ארנולד'ס, נתיב השיירה; כרם זיתים, גני הנדיב; SAM'S, תל יצחק; כדיתא, מושב תימורים; אוקטגון, נהלל; צל תמר, אשדות יעקב; מול השדה, הוד השרון; קפה והפוגה, הרצליה.
פינת ספר: אם אין מרחב גדול למתקני משחקים אפשר להסתפק בפינה עם משחקי קופסא, משחקי חשיבה, צעצועים וספרים, או אפילו מסך עליו מוקרנים סרטים שיעסיקו את הקטנים בצורה רגועה.
מקומות לדוגמא: אדלה, רמת ישי; רוברג, ליבנים; מוזה, גן השלושה; אסתושה, מושב לימן; מרינדו, עין גב.
הפעלה: מסעדות מסוימות מקיימות סדנאות יצירה, מופע של ליצנית, קוסם, תיאטרון בובות או שעת סיפור. החיסרון: לחלק מהפעילויות צריך להגיע בשעה מסויימת, הבעייה היא שבאותה שעה מגיעים כל ההורים עם הילדים ולא תמיד יש מקום במסעדה.
מקומות לדוגמא: בטא קפה, רמת אביב; הגנס, רמת השרון, ביסטרו נועה; יפו, קפה לנדוור, הוד השרון ותל אביב; דיאדה, תל אביב; פועה, שוק הפשפשים ביפו.
אטרקציות בשטח המסעדה: ישנן מסעדות המקיימות סיור מודרך לילדים בשטח המסעדה, כגון סיור במשתלה וליטוף חיות במסעדת כרמים במושב סגולה, סיור במבשלת בירה בברוהאוס בתל אביב, או ביקור בדיר עיזים בחוות הר הרוח בנטף או ב'שביל עיזים' אשר בטל שחר.
מסכי מחשב: אין צורך לשלוח את הילד להתרוצץ בחוץ או לפעילות מודרכת, מספיק להעסיק אותו באמצעות מסך מחשב הצמוד לשולחן וכולל משחקים שונים. החיסרון: אי אפשר לנתק את הילד מהמחשב, גם בזמן האוכל.
מקומות לדוגמא: רשת ספגטים, אנאמרו, בית יצחק; רשת פרנג'ליקו (רמת ישי וראש פינה), רשת BBBבורגוס בר.
מסעדות בטבע: לא תמיד צריך מתקני משחקים, צעצועים או הפעלות על מנת להעסיק ילדים. לעיתים מה ש'עושה להם את זה' הוא הטבע. לאסוף עלים, להתרוצץ מתחת לעצי תפוזים, לטפס על פסלים (של קדישמן) או לטייל בכרם וביער.
מקומות לדוגמא: קפה תפוז, בצרה; זינגר'ס, בורגתא; ביסטרו מייק ושרון, קיבוץ גלאון; הקדירה של נגה, בית שערים; בר בהר, נס הרים; משק ברזילי, ירקונה; בת יער, עמוקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם