לא כמו כולם: צדק חברתי מתחיל בבית
הילדים שלכם רוצים להתחדש במיטב המותגים החדשים כי "לכולם יש". האם כדאי להכנע לדרישתם? חינוך לצדק חברתי - כתבה שנייה בסדרה
כמה משפטים שהורים אומרים, לקט קצרצר מתוך מציאות מוכרת:
"אני קונה לו את זה למרות שזה יקר ומיותר כי אני רוצה שהוא יהיה מקובל", "אני קונה רק מותגים. אין מה לעשות, זאת סביבת המגורים שלנו", "אני מסרבת ומתווכחת אבל בסוף נכנעת. יש לחץ סביבתי. זה לא אנחנו, זה החברה בחוץ ואני לא רוצה שהילד שלי יסבול" .
וכמה משפטים שהילדים אומרים:
"תבואי לקחת אותי ממסיבת יום ההולדת עם האוטו של אבא. לא עם שלך כדי שלא תהיה פדיחה". ניצן בן 11 מבקש, כמעט דורש מאמא.
"אני בטוחה שאבחר. יש לי סיכויים יותר טובים מאשר ליובל כי הבית שלנו לא כמו הבית המעפני שלהם". בת 10, תלמידת כיתה ו', מועמדת לבחירות למועצת התלמידים בבית ספרה , בשיחה אישית וכנה עמי.
מנין לקחו הילדים הצעירים הרכים את הרעיון שמי שיש לו מכונית מודל 2012 מדגם מסויים הרבה יותר שווה וגבוה ממי שנוסע במכונית מודל 2003 מודל ג' רחמנא ליצלן?
לא נעים להודות אבל הילדים שלנו רוצים את מה שכנראה גם אנחנו קצת או הרבה רוצים בשבילם.
ילדים, ממש כמו הוריהם, לכודים בתוך תפישת עולם מוטעית שאומרת "אני שווה יותר רק אם יש לי יותר" . היא מוטעית משום שהיא מבוססת על האשליה שיש קשר ביןhaving לבין אושר.
האמונה שכדי להיות מאושר צריך שיהיה לי משהו, היא לדאבוננו נחלתם של רבים. מספיק להעביר מבט חטוף ברשימת הספרים והמאמרים שיוצאים בשנים האחרונות שעוסקים בקשר בין אושר לבין צבירת עושר. המשותף לכולם הוא הבסיס המחקרי המצביע על כך שאספקה של HAVING לעולם לא תיצור אושר, אלא מקסימום תייצר תחושת עונג זמנית, ואחריה כמו בכל התמכרות יופיע הרעב לעוד.
לעומת הסכמה המחשבתית המוטעית הזאת, מוכיחים המחקרים כי רק כאשר תחושת הערך הבסיסית משוחררת מן הסכמה הזאת, מתקיים מרחב של סקרנות, התלהבות, נכונות להעז, לקחת חלק, לתת ולקבל.
אין זה סוד שמרכיב שביעות הרצון, תחושת ההצלחה - ה"אושר" על פי מדדים שונים, קשור בעיקר וקודם לכל לטיב היחסים שיש לאדם בכל מעגלי חייו. במעגל הזוגי והמשפחתי, במעגל העבודה ובמעגל החברתי הרחב.
התפיסה ההומניסטית, שאלפרד אדלר היה ממבשריה, גורסת כי רמת תחושת השייכות של הפרט למעגל האנושי שסביבו מעידה על בריאותו הנפשית, קרי, אושרו ורווחתו והיא זו שיכולה
הורים רבים שואלים: "אבל העולם סביבנו מקדש את ערכי האינדיבידואליזם, את הנהנתנות, את ההצטיינות, את הכוחנות, את התחרותיות. מה נשאר לנו לעשות? לתת לילדים להרמס תחתיו וללמד אותם להשקיע ביחסים טובים?"
אכן, העולם שסביבנו מציע אמנם למי שמעוניין, לקחת חלק בכללי המשחק התחרותי והנהנתני אולם משאיר הרבה מקום לכל מי שמסרב לשתף פעולה. הרי לא כ-ו-ל-ם סוגדים במידה שווה לאלילי הצריכה ולמותגים, לא כ-ו-ל-ם חוגגים 'בת מיצווש' באותו סגנון ובאותן עלויות ולא כ-ו-ל-ם עורכים את קניותיהם בהיכלי המעצבים ובחסות הידוענים. כך שבכל זאת זה תלוי הרבה מאוד בנו, ההורים.
האתגר שלנו הוא לגדל ילדים שתחושת הערך שלהם מבוססת על יכולתם לתרום, לתת ולאפשר לאחרים לתת, להתחשב, לפעול בצוות, לעמוד על שלהם ועם זאת לדעת לוותר, לדבוק במטרה ולעמוד בתסכולים, לשאוף לתקן את החברה ובמקביל להוקיר את הישגיה. נוכל לעשות זאת אם נראה בילדינו הזדמנות נפלאה לבחון את הרגלינו, את ערכינו, כלומר להתבונן מחדש בחיינו וליצור שינוי.
כדי לגדל ילד בעל זיקה חברתית בואו ננסה ליצור בביתנו את האווירה המתאימה:
1. נעודד ונדגיש את יכולתו לגלות אמפתיה ולשתף פעולה. ניתן התייחסות מתגמלת למאמץ, לשיתוף פעולה ולתרומה.
2. ננהיג נורמות של שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה. ניצור חוויות משותפות של הנאה מפעילות משותפת, משיחות מעניינות, מזמן בילוי משותף ומקרבה ואינטימיות.
3. נספק דוגמה אישית של מעורבות חברתית.
4. נתעניין בעולמו הפנימי, בנעשה בסביבתו החברתית והרבה פחות מכך בהישגיו ובציוניו.
5. נתפעל ממקוריות מחשבתית ומסקרנות טבעית והרבה פחות מהשקעתו בלהרשים ולרצות אחרים.
6. נאפשר לו לנהל הוצאות על בסיס קבוע (דמי כיס) ונכיר בזכותו ללמוד מן הטעויות של עצמו ולברר לעצמו מה סדר העדיפויות האמיתי שלו בתוך מגבלות של תקציב.
7. נחשוף אותו להכיר דמויות מעוררות הערכה בתחומי יצירה, עשיה מדעית וחברתית ונאפשר לו לשמוע בקורת והסתייגות מסגידה לתרבות האשליות וצבירת סממני סטטוס.
8. נדאג לספק לו סביבה שבה תתפתח סקרנותו ויפחת הצורך בהסחות דעת ובנהנתנות מיידית.
9. היו מוכנים להיות סוכני שינוי בסביבתכם, גם אם זה אומר לכלול בין ידידכם הורים נוספים כבני ברית.
10. אל מול הדרישה הלוחצת לרכישת מותגים ולהפגנת סימני סטטוס אמרו: "זו אינה דרכנו. אני לא קונה חולצה במחיר כזה אבל אם זה מאוד חשוב לך, תצטרך במסגרת התקציב שלך לחסוך כדי לקנות לך".
הדגישו את עמדתכם אך הכירו במגבלותיכם לכפות את דעתכם. אם הילד בוכה ואומר: "אתם לא מבינים כלום, לכולם יש... " אל תתרשמו. הקשיבו ותנו לגיטימציה לרגשותיו. סמכו עליו שיוכל לעמוד בכך. תהיו מוכנים לשלם את המחיר מבלי להרגיש שאתם הורים רעים.
רחל דגן היא מרצה ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם