לא לתת לכאוס לשלוט: אבחון הפרעת קשב בגיל הרך
כשבעה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת קשב וריכוז. אך בעוד שבעבר לא היה נהוג להתמודד עם הבעיה לפני גיל בית הספר - כיום ניתן לאבחן את התופעה ולטפל בה כבר בגיל הרך, כדי למנוע מהילד תחושות תסכול ובעיות בדימוי העצמי עם כניסתו לכיתה א‘
התחלנו לנדוד בין מומחים שלא הצליחו לסייע, והתסכול רק הלך וגבר, עד שלבסוף הגענו לנוירולוג הנכון, שאבחן את הילד כסובל מהפרעת קשב וריכוז. בעזרת טיפול מתמשך, חיי המשפחה כולה השתפרו מאוד.“
סיפורה של ז' (הפרטים המלאים שמורים במערכת) ודאי אינו זר להורים שילדיהם אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז .(ADHD) בכלל, בשנים האחרונות נדמה שישנה עלייה מדאיגה במספר הילדים הסובלים מהפרעה זו, אך המציאות מורכבת יותר.
"בעשור האחרון מופנה זרקור אל עבר הפרעת הקשב והריכוז. היא נבחנת יותר, יש מודעות גבוהה יותר בקרב הציבור ושיח רב בנושא, ולכן נדמה אולי שהתופעה מתרחבת, אבל בעצם המספרים לא השתנו, הסטטיסטיקה נשמרת,“ מסביר הפסיכולוג רפי אלטרס, מנהל עמותת מיט“ב, מרכז רב תחומי לייעוץ, טיפול וחינוך בקהילה, הממוקם בראש-פינה. "עם זאת, העלייה במודעות ובידע המקצועי תורמת לכך שבניגוד לעבר, כשהיו מחכים לגיל בית הספר כדי לאבחן את הילדים, היום ניתן להתחיל בתהליך האבחון והטיפול כבר בגיל רך מאוד.“
אך בגיל שבו רק מתחילים להתגבש ולהתעצב האופי והאישיות - כיצד ניתן לדעת בוודאות שהילד הקונדסי והשובב, או לחלופין, הילד החולמני שרק רוצה לצייר בשקט בפינה, סובל דווקא מהפרעת קשב וריכוז? כיצד ניתן להעניק לו את מה שהוא צריך כדי שישתלב "כמו כל הילדים“ בגן או בכיתה א,‘ הן מהבחינה הלימודית והן מהבחינה החברתית?
הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה נוירולוגית, שעיקרה בעיה בהעברת דופמין בין תאי המוח. דופמין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר,( מולקולה העוברת בין תאי עצב (נוירונים) לתאים אחרים, ובכך מאפשרת העברת מסרים עצביים. מוליכים עצביים נוספים מעורבים הם סרוטונין ונוראפינפרין, ולאיזון ביניהם השפעה על יכולות קשב וריכוז.
זוהי הפרעה תורשתית-דומיננטית: אם אחד ההורים סובל ממנה, יש סיכוי של 60%-50% שהיא תועבר לילד, ואם שני ההורים לקו בה - הסיכוי עולה ל.90%-80%- האבחנה נקבעת על סמך רשימת סימפטומים שנמשכים לאורך זמן מסוים.
"מדובר באנשים שיכולים לחוות מספר רב של גירויים במקביל, אך מתקשים לווסת אותם ולהתמקד בגירוי אחד בלבד. לדוגמה, ילד שיושב בכיתה יתקשה להתרכז בדברי המורה כשהוא שומע רעשים של מטוס מבחוץ, שאולי יותר מעניינים אותו,“ מסביר אלטרס. "ההפרעה משפיעה על כל תחומי החיים. השגרה היא למעשה ’שגרע,‘ שעמום בלתי נסבל
"כשבעה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעה זו. ניתן לזהות סממנים ראשוניים אפילו אצל תינוקות, לפי מאפייני התנהגות: פעוטות חסרי שקט או אימפולסיביים, בכיינים, שלא ישנים טוב, רגישים מאוד או רגזנים, כבר מדליקים אורות אדומים בנושא,“ מוסיפה תמי רחמן, מטפלת באמנויות ומנהלת "מיט“ב הקשב,“ יחידה שמאבחנת ומטפלת בנושאי קשב וריכוז במסגרת עמותת מיט“ב.
"כיום, למטפלות וגננות שעברו הדרכה נכונה יש ממש ’ארגז כלים:‘ הן בוחנות את היכולת של הילד לקלוט ולהכיל מידע, את הדרך בה הוא מתקשר עם ילדים אחרים, כיצד הוא ממלא הוראות, האם הוא מתרגז מהר, ועוד. אם עולה אצלן חשד כלשהו, הן צריכות להפנות את הילד לגורמים המקצועיים הרלוונטיים, שהם נוירולוג ופסיכיאטר.“
עם כל הצפת המידע הזו, אין חשש לאבחון יתר של ההפרעה? אולי הילד סתם שובב או משועמם?
"זה יכול לקרות כשמדובר באבחון סמי-מקצועי, אבחנות מוריות בסגנון ’בטח יש לו הפרעת קשב וריכוז,“‘ אומר אלטרס. "אבחנה כזו גם עלולה להיות מוטה מלכתחילה בגלל התרבות התזזיתית שלנו.
גם ילדים קטנים כבר רגילים לזפזפ ולעשות המון דברים במקביל, סף הגירוי שלהם כל הזמן עולה, ולכן הם גם משתעממים מהר מאוד. לכן את האבחון הרשמי יכול לבצע רק מומחה - נוירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים או רופא התפתחותי, בעלי מומחיות נוספת בנושא הפרעת קשב וריכוז.“
רחמן מספרת על הורים שסובלים בעצמם מההפרעה, שרוצים לחסוך מילדיהם את האבחון המאוחר שלעתים הם עברו בעצמם: "הם כל כך חרדים שהילד יעבור את המסלול שלהם וישר רוצים לקפוץ לאבחנה. אני מרגיעה אותם ואומרת ’לאט לאט, הילדים זה לא אתם, בואו נעקוב ונחכה.“‘ רחמן מדברת מניסיון אישי: בתה סובלת מהפרעות קשב וריכוז, שעברו אליה בתורשה מאביה.
"אסור להיחפז ולאבחן ילד בגיל הרך כסובל מהפרעת קשב וריכוז,“ טוענת נחרצות לאורה וולמר, פסיכולוגית קלינית ומומחית להפרעות קשב וריכוז. "ילדים קטנים יכולים להיות חסרי שקט, כי יש בעיה באחת המערכות בגוף, כמו מוטוריקה, שפה, וויסות חושי. למשל, ילד שסובל מרגישות יתר שמיעתית מגיע לגן ומוצף מהרעש, ולכן אולי לא יכול להתרכז, או ילד שיש לו קשיים בדיבור ולא מצליח לבטא את עצמו. לפעמים הוא גם באמת סתם משועמם. צריך לבצע אבחון כוללני, ממש ’סקירת מערכות,‘ לפני שמדביקים תווית, אבל לא להזניח, ולהיות מודעים לאפשרות הימצאות בעיה כלשהי כמה שיותר מוקדם.“
למרות המודעות הגוברת והאבחונים המוקדמים, ישנם כאלה שעדיין חומקים מתחת לרדאר: לרוב מדובר באותם ילדים שאינם סובלים מ- ADHD- הפרעת קשב וריכוז עם תנועתיות יתר (היפראקטיביות) - אלא "רק“ מ,(ATTENTION DEFICIT DISORDER) ADD- כלומר הפרעה ללא תנועתיות יתר.
"ילדים מאוד חולמניים, שיושבים בפינה בשקט, לא מפריעים אך גם לא משתתפים בשיעור או במשחק, עלולים לסבול מההפרעה הזו,“ מסבירה רחמן, ומוסיפה שאף על פי שהילדים נדמים כל כך שקטים שקל לפספס אותם, השקט הוא רק למראית עין.
"אצל ילדים כאלה ההפרעה היא שקופה, הם לא משתוללים פיזית אבל המוח שלהם משתולל ממחשבות טורדניות, יש תנועתיות פנימית רבה שמקשה על הריכוז, וצריך לשים לב אליהם.“
עוד היא מציינת, שמחקרים מעידים כי בנות סובלות יותר מווריאציה זו של ההפרעה מאשר בנים, שנוטים יותר להיפראקטיביות פיזית. לדברי רחמן, במרבית המקרים לא יקבל ילד אבחנה רפואית מובהקת עד גיל חמש או שש. "בגילים הצעירים יותר יציינו דו“חות המומחים שהסימנים מעידים על כך שייתכן שהילד סובל מההפרעה, והוא יהיה במעקב ויקבל טיפול רגשי והתנהגותי.“
מה כולל הטיפול בילדים בגיל הרך?
"רק במקרים חריגים מאוד מתחילים במתן טיפול תרופתי - ריטלין ונגזרותיו - לפני גיל חמש. לפני כן, צריך לעזור לילד לפתח את יכולות הריכוז והמיקוד שלו, ויש דרכים רבות לכך: יוגה, שחייה, רכיבה על סוסים, חוג ג‘ימבורי,“ אומרת רחמן. "למעשה, כל דבר שעובד על הגוף ומתמקד בצד הפיזי יכול לתת כלים שיעזרו לילד כשיצטרך לשבת ולהתרכז בלימודים.“
רחמן מקפידה לשלב את כל המעגלים הסביבתיים של הילד בטיפול, ועובדת בשיתוף פעולה עם ההורים, הגננות והמורים. "כל ילד הוא עולם בפני עצמו, ואצל כל אחד הבעיה מתבטאת באופן שונה. לכן יש צורך בהדרכות פרטניות שילמדו כיצד להתמודד עם הקשיים הספציפיים שכל ילד מציב. זה מאוד מורכב. צריך להבין אבל אסור לוותר, ללמוד מתי לנזוף ולהקפיד, ומתי ’להחליק,‘ וכיצד לסייע לילד לזהות את מוקדי הכוח שלו, את הצדדים שבהם הוא חזק יותר כמו ציור או ספורט, למשל.“
היא מוסיפה שהתערבות בגיל צעיר חשובה למניעת מעגלי תסכול בגיל מבוגר יותר, מאחר שקל יותר "לעצב“ את הקטנים, שעדיין אינם מקובעים. "אני לא מדברת על חותמת אבחון רשמית או על מתן ריטלין לילד בן שלוש, אבל אין פסול במתן כלים להתמודדות עם בעיות קשות יותר. אני חולמת לעשות הדרכות הורים כבר בגנון, מקווה שיום אחד יהיה לכך תקציב.“...
ומה עם ריטלין?
"בגן חובה הילד כבר מתחיל תהליך למידה. הוא צריך לדעת מספרים ואותיות, לתקשר עם החברים, לשבת בשקט ולהקשיב בשיעור. אפשר כבר אז להתחיל בטיפול תרופתי, שיוכל לסייע לו להשתלב בכיתה א‘ כתלמיד רגיל כבר מההתחלה, לא להתחיל את כל התהליך רק אז ולפתוח פערים.“
הורים רבים מפחדים "לסמם“ את הילדים שלהם
"לדעתי, הם טועים. מדובר כאן בפגם נוירולוגי. בשפה הפשוטה ביותר, מעברי הדופמין ’סתומים‘ וזקוקים לטיפול תרופתי בשביל להיפתח. הריטלין לא ממכר ולא מוריד חדות אלא מצמצם את ההסחות, שמפריעות לילד להבחין בין עיקר לטפל. הילד זקוק לארגון ולמיקוד כדי לעמוד בסטנדרטים מסוימים, וזה מה שהריטלין מספק. כמובן שזו תרופה שחובה לקחת תחת פיקוח רפואי צמוד, בלי לוותר על הטיפול הרגשי וההתנהגותי.“
אחת התופעות הגורמות לקשיים בתפקוד הילד הלוקה בהפרעת קשב וריכוז היא הפגיעה ביכולות פיתוח כישורים חברתיים. לעתים מתקשה הילד לבחון, לפרש ולהבין סיטואציות חברתיות. כתוצאה מכך הוא עלול לחוש לא רצוי, לא מוערך ואף דחוי. "הילדים מרגישים שונים מהרגע הראשון,“ מרחיב אלטרס. "הם לא בהכרח יודעים איך לבטא את זה אבל מרגישים ש‘אני לא מספיק טוב,‘ מה שיוצר תסכול גדול ודימוי עצמי פגום כבר מגיל צעיר מאוד.“
זה יוצר גם תסכול אצל ההורים.
"בהחלט,“ אומרת רחמן. "ההורים חולמים שהילד שלהם יהיה הכי מוצלח ומושלם, ופתאום הגננת קוראת להם לשיחה כי הוא הרביץ או התפרע בגן. התגובה הראשונה היא אשמה, מחשבות בסגנון ’איפה טעינו‘? ו‘אני הורה גרוע.‘ כמובן שיש גם כעס על הילד. נוצרים מעגלים של תסכול וכאב שיכולים להימנע בעזרת התערבות מוקדמת.“
רחמן מוסיפה, כי פעמים רבות ההורים מתקשים יותר להתמודד עם הקושי של ילדם בהבנת קשרים חברתיים וביצירתם, מאשר עם העובדה שאינו מתרכז בלימודים. בסוף חודש ספטמבר ערכה יחידת "מיט“ב הקשב“ יום עיון בנושא, שכותרתו "אף אחד לא רוצה לשחק איתי,“ ורחמן מקווה כך להגיע לכמה שיותר הורים שילדיהם סובלים מבעיה זו.
מה לגבי הילדים עצמם? איך אפשר לנסוך בהם ביטחון ולמנוע את הדימוי העצמי השלילי שלהם?
"הכל מתחיל במידע אמין,“ אומרת לאורה וולמר. "אסור לומר לילד שהוא טיפש או עצלן, ולא תמיד צריך לגעור בו על כל דבר קטן. זה רק יפגע עוד יותר בדימוי העצמי שלו. צריך לדבר איתו בכנות ולהסביר לו שפשוט יש חלק במוח שצריך להעיר. לעתים הורים חוששים שיפגעו בילד אם ישוחחו איתו על הנושא, אבל ההפך הוא הנכון: מידע מעצים אותו ועוזר לו להתמודד. כשהילד מבין למה הוא שונה, הבלבול שלו קטן.
"בנוסף, חשוב מאוד לתת חיזוקים חיוביים כשהילד ממלא את המוטל עליו, למשל לשבח אותו כשהוא מסיים להכין את שיעורי הבית או אוסף את המשחקים בגן. מילים מחלחלות עמוק, גם טובות וגם רעות.“
וולמר מעודדת את הילדים שבטיפולה לדבר בפתיחות עם ההורים, החברים והמורים. כדי לספק להם את המידע הדרוש, שיעלה גם את תחושת הערך העצמי, היא כתבה את "האיידיאייצ‘די שלי,“ ספר המיועד לילדים מגיל חמש, שמלמד אותם הפרעת קשב וריכוז מהי באופן פשוט, ברור והומוריסטי. היא מספרת שאינה אוהבת להשתמש במילה "הפרעה,“ שיש לה קונוטציה שלילית, ושבספר היא קוראת להם "ילדי קש“ר“ (קשב וריכוז.( "ילדים קצת יותר גדולים כותבים לי, בגאווה, אחרי שקראו את הספר, מכתבים בסגנון ’שלום, אני אורי ואני ילד קש“ר,‘ ואני מאוד שמחה שהצלחתי לעזור לילדים האלה להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם.“
ובאמת, הפרעת קשב וריכוז אינה נטולת יתרונות. "ילדים כאלה לרוב מאוד אינטליגנטיים ולומדים לפצות על הלקויות שלהם בדרכים אחרות. לא כולם סובלים מקשיים חברתיים - חלקם דווקא מאוד חברותיים, ובכך מפצים על קשיי למידה, למשל. זה גם לא נכון שכולם סובלים מקשיי למידה,“ מסביר אלטרס.
"כמו כן, פיצול קשב זו תכונה שיכולה להועיל הרבה פעמים, כי בזכותה ניתן לעשות מספר דברים במקביל, כמו להטוטנות. אנשים רבים היו רוצים שתהיה להם יכולת כזו.“
אלטרס נזכר באב שסיפר לו שלא יכול היה להאמין שבנו סובל מהפרעה כלשהי. "הילד התרוצץ בבית ועשה שבעה דברים ביחד בהצלחה, והאב פשוט חשב שהוא מאוד מוכשר... אבל כמובן שבגן ובבית הספר, כשצריך להתרכז ברכישת מיומנויות לימודיות, מתעורר קושי.“
גם ז,' שבנה סובל מההפרעה, מאמינה ש“אנשי ADHD הם אנשים מלהיבים, מקוריים, נמרצים ומרגשים,“ דבר שאינו סותר את קשיי היומיום שהם חווים. היא ממליצה להורים להקפיד על ניהול מסגרת ביתית ברורה עם סדר יום מוגדר. "עוד מינקות, אין לילדים כאלה גבולות פנימיים. לכן צריך להציב להם גבולות כאלה. ביחד אפשר ללמוד איך לא לתת לכאוס להשתלט על החיים.“
"בשורה התחתונה, הורים צריכים לזכור שהעיקר הוא לא לפחד כלל,“ מסכם רוני, מצפון הארץ, הסובל מההפרעה כמו גם שני ילדיו. "תלכו למאבחנים ולמטפלים הטובים, תעקבו, אל תזניחו עד שתגיעו לגיל מבוגר. האושר של הילדים נמצא בידיים שלכם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם