אבא הולך לאיבוד: גברים בדיכאון אחרי לידה
בעוד תסמונת דיכאון אחרי לידה אצל נשים כבר קיבלה את ההכרה המגיעה לה, לא רבים מודעים לעובדה שגם גברים לא מעטים לוקים בדיכאון אחרי לידה - בעיקר כאלה שבנות זוגם מתמודדות בעצמן עם קשיים לאחר הולדת התינוק. מודעות והבנה לתופעה ולסיבותיה יכולות להציל את נישואיהם של לא מעט זוגות
"כשאני בבית, אני בקושי מצליח להתקרב לתינוק", סיפר גיל באותה תקופה לאחיו, המבוגר ממנו בשלוש שנים, אב צעיר בעצמו. "תמי מעדיפה לעשות הכל לבד, באה בטענות שאני לא מחזיק אותו כמו שצריך, משאירה לי כל מיני מטלות מבאסות כמו קיפול כביסה ושטיפת כלים, ואנחנו רבים על כל דבר קטן. אני מתגעגע לימים שהיינו רואים טלוויזיה מחובקים על הספה. עכשיו אני בקושי מצליח לדבר עם תמי על משהו שלא קשור לתינוק. כל מה שמעניין אותה זה מה הוא אכל וכמה קקי הוא עשה. על סקס בכלל אין מה לדבר, כי כשאנחנו כבר מגיעים למיטה, אנחנו מיד נרדמים".
בהמלצת אחיו, שחווה קשיים כאלה בעצמו, פנה גיל לטיפול פסיכולוגי. בטיפול הוא תיאר את חייו כ"בלתי נסבלים", סיפר על תחושת הבדידות האופפת אותו, על האהבה הגדולה לתמי שנהפכה לכעס, על כך שהוא מרגיש נבגד ועל הלילות הקשים שעוברים עליו, רצופים בדמעות וחוסר שינה.
הנתונים מראים כי כ-15 אחוז מהנשים עלולות לסבול מדיכאון לאחר לידה, ואולם מתברר שסוג דיכאון זה אינו פוסח גם על גברים. על פי הספרות המקצועית, אחד מכל 13 גברים עלול לחוש דיכאון אחרי הלידה (8 אחוז) במיוחד לאחר ההריון הראשון או בשנים הראשונות להורות. לשם השוואה - שכיחות דיכאון בקרב גברים בכלל האוכלוסייה עומדת על 5 אחוזים בלבד.
יש הסבורים שאצל גברים מרבית הסמפטומים מעידים דווקא על חרדה. "קשה להבדיל אם מדובר בחרדה או בדיכאון, כי יש הרבה דמיון בין התסמינים. מה שבטוח - מדובר בקושי שמושפע גם ממה שעובר על האם", אומרת ד"ר חנה גילאי-גינור, פסיכולוגית קלינית שמתמקדת בתחום בריאות הנפש של האישה בנושאי הולדה, הורות ודיכאון לאחר לידה, ומנהלת את המרכז לפסיכותרפיה "הורותא."
ד"ר גילאי-גינור מתארת מחקר שהתפרסם בשנת 2010 בירחון הרפואי
"אחד הממצאים העיקריים במחקר, שנערך במחלקה לרפואת נשים בבית הספר לרפואה נורפולק שבמזרח וירג'יניה, הוא שיש קשר בין דיכאון האב לדיכאון האם: כאשר אחד מבני הזוג מדוכא - יופיעו תסמיני דיכאון גם אצל האחר. ממצא מעניין נוסף הוא שאבות מגלים רגישות ופגיעות במיוחד בין החודש השלישי לחודש השישי לאחר הלידה".
הסימנים לדיכאון אחרי לידה בקרב גברים ונשים כאחד הם עצבות, חוסר עניין, בעיות שינה ואנרגיה ירודה. אבל לדברי ד"ר גילאי-גינור, יש גם סימנים שמאפיינים במיוחד אבות צעירים, בהם עצבנות, הסתגרות והתרחקות, שיכולים להתבטא גם בקשר מועט עם התינוק.
עד כמה התופעות הללו שכיחות?
"צפוי שגבר ירגיש מעין 'נפילה' עם תום ההתרגשות מהתינוק החדש וחזרת החיים לשגרה. ראשית, ההורות מלווה לעתים קרובות בתחושת לחץ, במיוחד לנוכח האחריות הרבה לגידול התינוק והחשיפה לחוויות ולרגשות חדשים ועוצמתיים, שעד עתה ההורים לא נחשפו להם. גם חלוקת התפקידים בבית מקבלת תפנית, ולכן לא פלא שמתעוררות מחלוקות. הורות היא מערכת יחסים משולשת שיש לבנות מן היסוד. אך מאחר שההורים הצעירים הם חסרי ניסיון, קשה לצפות מראש כיצד היא תתנהל, מה הם המשברים וההפתעות שהיא מזמנת, ועד כמה הם עלולים להחריף - אם לא תימצא דרך נכונה, שקולה והולמת לנהל אותה", אומרת ד"ר גילאי-גינור, ומדגישה כי כדאי לשים לב במיוחד למצב רוחם של גברים שבנות זוגם אובחנו כסובלות מדיכאון לאחר לידה, שכן, כאמור, גברים אלה נמצאים בסיכון לפתח דיכאון בעצמם. לדבריה, "אי אפשר לדעת מה גורם למה, וצריך לזכור שכשהאישה מדוכאת - מרבית העול בטיפול בתינוק נופל על הגבר, נוסף על הדאגה למצבה של האם".
"גברים חווים קושי להיכנס לתפקיד המורכב, שאף אחד לא הכין אותם לקראתו. לכן רבים נכנסים לתהליך הזה עם תחושה שמה שהם לא עושים - הם טועים", מתאר את הסיטואציה נעם ישראלי, פסיכולוג, פסיכותרפיסט ומטפל משפחתי וזוגי מ"מכון שינוי" בגליל-ים. "צריך גם לזכור שהמורכבות של כל הנושא השתנתה: האבות שלנו לא נכנסו לחדרי הלידה, הם עבדו רוב היום ואף אחד לא ציפה מהם להיות שותפים בגידול התינוק. מאחר שנשים כיום עובדות ועסוקות יותר, מצופה מגברים שיקחו חלק בתפקידים הדומסטיים, שכוללים גם טיפול בילדים. אלה תפקידים שהם לא ראו שהאבות שלהם מבצעים, לכן אין להם מודל לחיקוי.
"מבחינה זו, ההכנה שנשים מקבלות גדולה יותר. הן יכולות ללמוד מהאמהות שלהן, לדבר עם קרובות משפחה ועם חברות, יש להן ספרים, פורומים, קורסי הכנה ללידה בהם הן יכולות להתעדכן ולחלוק רגשות וחששות. גברים מדברים על ספורט, בעיקר. בטח לא על 'איך זה להיות אבא.' אולי זו הסיבה שבשנים הראשונות להורות שיעור הגירושין גבוה במיוחד, ועומד על 27 אחוז".
"במדינות רבות בעולם מתחילים להבין שצריך להתייחס גם לחוויות שעוברים הגברים, בהריון ולאחר הלידה, אפילו במסגרת טיפולי פוריות, וגם כהורים, אבל בישראל הנושא הזה עדיין נמצא בחיתוליו", מבהירה ד"ר גילאי-גינור. "צריך שתהיה מערכת של תמיכה גם באבות, והמדינה מסירה ידיה מכך. המערכת הרפואית מתייחסת לנשים במהלך ביקור בטיפת חלב או אצל רופא הילדים, ונשים שמאובחנות כסובלות מדיכאון לאחר לידה מופנות לשיחה עם עובדת סוציאלית או עם האחות, אבל לגברים, שממעטים להגיע למסגרות הללו, אין אפילו את זה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך לתת מענה גם לגברים, שתבוא מצד אנשי בריאות הנפש".
האם מצוקת הגברים היא תגובה למהפכה המגדרית שעוברת על החברה הישראלית? בשנות ה-80 של המאה הקודמת החלו נשות ישראל לבטא צורך בנוכחות בני זוגן בחדרי הלידה, וכך מצאו את עצמם האבות לעתיד שותפים פעילים בלידה, מצלמים, מחזקים ותומכים. ההמשך הטבעי היה ללמד אותם לחתל, להאכיל, ולקחת חלק בכל שלבי הגידול. המגמה החברתית-תרבותית הזו היא כיום נחלתם של גברים ישראלים במרבית שכבות האוכלוסייה והמגזרים.
"בעבר תפקידי ההורים והחלוקה ביניהם היו מאוד ברורים," אומרת ד"ר גילאי-גינור, "אך היום, כשיש יותר שוויוניות בתפקידים, הגברים רוצים ואף מצופה מהם לקחת חלק בטיפול ובחוויה, לכן טבעי שחלקם יעברו חוויות וקושי רגשי בדומה לאלו שנשים עוברות".
אולי טעינו כשהכנסנו את המאצ'ו לחדר לידה ולימדנו אותו לחתל ולהאכיל?
"ממש לא, אלא אם רוצים לחזור לשנות ה-50 לעידן שבו גברים לא השתתפו במטלות הבית ולא טיפלו בילדים. יש חשיבות לכך שגברים לוקחים חלק בתהליכי הריון, לידה, טיפולי פוריות והורות, ואני לא חושבת שכדאי לוותר על נוכחותם, מה גם שהם נהנים מהקשר האבהי שנוצר ומהמערכת המשפחתית. אבל צריך לזכור שאם רוצים שוויוניות - יש לזה מחיר, ויש מה לעשות כדי למנוע ולהקל על התגובה הגברית. באוסטרליה, למשל, ממליצים על פגישות לגברים בלבד במסגרת קבוצות הכנה ללידה, בהנחיית גבר".
"להיות בחדר הלידה, זו חוויה מדהימה, אבל אני חושב שצריך לדבר על זה, לקיים דיאלוג בין הגבר לאישה, שתהיה לגבר אפשרות להגיד 'אני לא רוצה,' 'זה לא נראה לי"' אומר נעם ישראלי, מומחה בנושא משברי הורות מצד האבות. "זה נושא שממעטים לדבר עליו. לא כל הגברים מרגישים שהם צריכים להיות שם. יש כאלה שזה מבהיל אותם".
קושי נוסף שאיתו מתמודדים הגברים, לדבריו, הוא ההתייחסות של נשותיהם. "הן נמצאות יותר עם התינוק, וכאמור, יש להן הכנה מקיפה יותר לקראת האמהות, ולכן כשגבר כבר נמצא עם התינוק שלו, מתחילות ההוראות בסגנון 'תעשה ככה, תרים אותו אחרת, אתה לא יודע איך עושים את זה'. מדובר במצב שלגברים מאוד קשה איתו. מצד אחד באים אליהם בטענות שהם לא משתתפים בטיפול, ומצד שני, כשהם מנסים לקחת חלק, הם סופגים ביקורת על כך שהם לא עושים את זה נכון. ההתייחסות הזאת גורמת להם להרגיש שהם לבד ומעוררת בהם רצון להתנתק ולברוח לדבר שבו הם הכי טובים - לקריירה שלהם. הם משאירים את האישה לבד עם התינוק. מבחינתי, גם זה סמפטום דיכאוני שהתוצאה שלו היא לעתים קרובות אומללות. לפעמים התגובה המיידית היא משבר זוגי, אפילו גירושין".
ד"ר גילאי-גינור מוסיפה כי "קורה שהגבר מתחרה באופן לא מודע בקשר שיש לאשתו עם התינוק ויוצר לעצמו חוויה של התחלה חדשה, מעין 'בייבי' משלו, באמצעות התמקדות בפרויקט חדש בעבודה. גברים גם צריכים להתמודד עם אתגר רגשי של קנאה בזוגיות שנוצרת בין האם ותינוק".
שני הפסיכולוגים מציינים אתגרים נוספים שגברים (ונשותיהם) צריכים להיות ערים אליהם: הקשר עם המשפחה המורחבת, שעם הולדת התינוק חודרת ומשתלטת לעתים על התא המשפחתי הטרי; קשיים שנובעים מהעייפות הגדולה, מההתמודדות עם מטלות הבית והטיפול בתינוק, מהיעלמותה של האינטימיות והפגיעה בחיי המין.
כאמור, אחד הפתרונות הישימים ביותר לתחושות הקשות, למשבר המשפחתי ולחשש מפני פירוק המשפחה, הוא טיפול פסיכולוגי - פרטני או זוגי. אבל לא חייבים להגיע לקליניקה. ד"ר גילאי-גינור ונעם ישראלי ממליצים על דרכי טיפול נוספות:
1. להשתתף בקורס הכנה ללידה: "מומלץ שיהיו בקורס מפגשים ייחודיים לגבר, שיעסקו בקשיים שעלולים להופיע בהורות, בחוויות ובאתגרים המורכבים, בהסתגלות לצורת חיים חדשה בעקבות לידת התינוק", מדגישה ד"ר גילאי-גינור.
2. לדבר על זה: ישראלי מציע לגברים "לנהל שיחות עם אבות אחרים כדי לדעת שמה שהם מרגישים זה 'נורמלי'. ד"ר גילאי-גינור ממליצה לפתוח את הנושאים המטרידים בפני בת הזוג: "חשוב שגבר ידע לבטא את הקשיים, הרגשות והרצונות שלו. למשל אם הוא מרגיש חרד להחזיק את התינוק, אם הוא מרגיש אי נוחות לנקות אותו. שירגיש שיש לו מקום להתבטא ושתפקידו לא מסתכם בפרנסה ובמילוי הוראות".
3. לתאם ציפיות: ישראלי סבור שכדאי לברר כבר לפני הלידה "מה כל אחד צריך ורוצה לעשות, ואילו תפקידים הוא ייקח על עצמו אחרי שהילד ייוולד".
4. לקרוא יחד: קראו ספרים על הריון, לידה והורות, "כדי ליצור דיאלוג והכנה לשלב החדש בחיים, תיאום ציפיות ובניית חזון הורות משותף", ממליץ ישראלי.
5. לישון: לדברי ד"ר גילאי-גינור, יש קשר בין דיכאון לחוסר שינה, "במיוחד בחודשים הראשונים, כשההורים מותשים ושנתם מופרת בלילה". היא ממליצה לחלק בין ההורים את שעות הטיפול והאכלת התינוק בלילה, ללכת לישון בחדר אחר או למלא מצברים בשינה אצל הורי בני הזוג.
6. לאפשר מנוחה: "אמנם כשהגבר חוזר הביתה מהעבודה, אשתו כבר תשושה ורק רוצה שהוא יקח ממנה את התינוק, אבל מגיע לו רגע של הפוגה לפני שהוא לוקח ממנה את האחריות ומאפשר לה לנוח", אומרת ד"ר גילאי-גינור.
7. להימנע מביקורת: ישראלי ממליץ לנשים "לנסות להימנע מהאשמות ומריבות, עד כמה שאפשר, ולבנות דיאלוג שמשתף ולא מאשים לגבי המצב החדש. לא לצפות מהגברים שיקחו על עצמם את כל מטלות הבית ולהימנע מביקורת שיכולה להשרות חוסר ביטחון על האב. לנסות להבין את הקשיים שהגבר מתמודד איתם".
8. לקבל עזרה: מחברים, מקרובי משפחה או עזרה בתשלום.
9. לבנות את הזוגיות: ישראלי מציע לנסות לשפר את הזוגיות ביצירת מצבים אינטימיים שאינם כוללים מין. "לבנות את הזוגיות מחדש, לצאת יחד לבלות (כן, מותר להשאיר את התינוק עם בייביסיטר), או סתם לשכב מחובקים על הספה. למגע יש כוחות נוירולוגיים. מגע של חיבה משפיע על המוח, וזו עובדה מדעית.
****
ומה עם גיל ותמי? הם המשיכו בטיפול זוגי כשנה, שבמסגרתו מצאו דרכים להתמודד עם השינויים שעברו כזוג וכמשפחה. בין השאר קיבלו החלטה משותפת להניח לגיל להישאר לבד עם התינוק ללא נוכחותה של תמי. הוא הצליח לפתח מערכת יחסים עם בנו הקטן והפך שותף מלא בגידולו, הפחית את שעות העבודה והגיע מוקדם יותר הביתה. הדבר תרם לקירבה גדולה בינו ובין תמי, ותחושת הבגידה שחווה נעלמה. בני הזוג מצאו זמן איכות לבילוי זוגי ללא התינוק, שבו לא מדברים על גידולו. לאחרונה (וזה אולי הסימן המובהק ביותר להצלחת הטיפול) הם אפילו התחילו לחשוב על האפשרות ללדת ילד נוסף, בידיעה ברורה שהפעם הדרך ביניהם תהיה קלה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם