הורים על המשקל: על בעיית ההשמנה של הורים
יותר בעייתי מלהיות אדם הסובל מעודף משקל הוא להיות הורה כזה: כיום כבר ברור שהורה בעל עודף משקל משמעותי מהווה מודל לחיקוי לילדים ומעלה את הסיכויים לכך שיסבלו מעודף משקל בעצמם. הבשורה הטובה היא שעצם החתירה לשינוי בהרגלי התזונה היא שיעור מצוין כשלעצמו בשביל הילד. מה ניתן לעשות, ומדוע מוטב לא לחכות למחר
על פי נתוני משרד הבריאות, 44.1 אחוז מבני 64-18 סובלים מעודף משקל והשמנת יתר (BMI גדול מ-25 אחוז) ו-11.8אחוז מבני 64-18 סובלים מהשמנת יתר של BMI גדול מ-30 אחוז. והנה עוד עובדה מטרידה: מנתוני האגודה למען שירותי בריאות הציבור בשנים 2009-2007 עלה כי 22.5 אחוז מהתלמידים בכיתות א'-ט' סובלים מעודף משקל והשמנת יתר.
"אין ספק שילד שנולד וגדל עם שני הורים שמנים נמצא בסיכון גבוה יותר מאשר ילד שנולד וגדל עם הורים רזים - 80 אחוז סיכון לעומת 10 אחוז סיכון", אומרת ד"ר ציפי העצני, פסיכולוגית קלינית המתמחה בטיפול באנשים הסובלים מהשמנה ומהקשיים הנלווים לה, מרצה במגמת תזונה בבית ספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת חיפה ובתוכנית הישראלית לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בתל השומר ומחברת סדרת "לשקול מחדש" (הוצאת רימונים). "אמנם אנו מדברים על בעיה פיזית המושפעת מגורמים רבים, אבל להורים יש השפעה עצומה בנושא".
לאחר הלידה מרבית האמהות נאבקות בעודף משקל, מזכרת "מתוקה" מההריון, וכך גם אבות שטיפחו כרס קטנה "לאות הזדהות" עם נשותיהם ההריוניות. אולם המונחים השמנת יתר או השמנה כרונית של הורים, שעלולות להוות סכנה בריאותית ומודל בעייתי בשביל הילדים, אינם מתייחסים לעודף משקל זניח ברמת אחוזי השומן בגוף, נתון שכיום קל למדוד.
"בעבר דיברו על השמנה כסטייה מהמשקל האידיאלי או הממוצע על פי טבלאות", אומרת ד"ר העצני. "ממוצעים אלו השתנו מאוד בעשורים האחרונים ולכן כיום מדברים יותר על פיזור השומן בגוף, כאשר השומן הבטני נחשב לסוג המסוכן ביותר מבחינה בריאותית. הדרך הקלה ביותר למדוד השמנה היא לפי מדד ה-BMI, נוסחה אחידה שמחשבת את היחס בין גובה למשקל (גובה במטרים² /
כיום הוסיפו קטגוריה חדשה המכונה Mega obesity ומדובר ב-BMI מעל 50.
סיבות להשמנה לא חסרות, ובהן מאכלים ממכרים באיכות ירודה המשווקים על ידי תעשיית המזון, אורח חיים הכרוך בישיבה מרובה (רובנו יושבים יותר משש שעות ביום), היעדר פעילות גופנית, מעט מדי שינה וגנטיקה. "לדעתי, הגופים הגדולים אשר דנים בסוגיית ההשמנה נוטים להזניח את ההיבטים הפסיכולוגיים והתרבותיים המשפיעים על הרגלי הצריכה שלנו", אומרת ד"ר העצני. "ישנו גם ממד נוסף של למידה וחיקוי שמאוד משפיע עלינו".
למה הכוונה?
"הפרסומות משווקות נהנתנות אימפולסיבית ובלתי מוגבלת. אנו יונקים תרבות המשווקת תפישת 'אינסטנט', בה הסיפוקים שלנו מגיעים מיידית. כתוצאה מכך אנחנו גם לומדים לדרוש ולרצות עוד ומתקשים לוותר - רוצים הכל כאן ועכשיו".
חוסר יכולת לדחות סיפוקים מאפיין ילדים רבים, ואולי הם בעצם קולטים את הדפוס הזה מהוריהם.
איזו השפעה יש להורה על ילדיו בכל הנוגע לשמירה על המשקל?
"ההשפעה היא עצומה, בייחוד בגיל צעיר. להורה יש שליטה מלאה על המשאבים של הילד. הוא זה שמחליט מה ייכנס הביתה ועל האופן בו הבית יתנהל. הילדים לומדים מההורים איך לחשוב על אוכל, איך להתמודד עם רגשות כלפי אוכל, ועוד. אם ההורה אוכל כאשר הוא עצבני, הילד עלול לאמץ את הדפוס הזה, ולחלופין, במידה וההורה אוכל ירקות ועושה ספורט, הילד יטה ללכת בעקבותיו. ההורים הם המבוא להרגלי האכילה שיתפתחו בהמשך, לטוב ולרע. החדשות הטובות הן, שכאשר ילד רואה שההורה משנה הרגלים, הוא לומד שהרגלים ניתנים לשינוי".
הורה בעל עודף משקל משמעותי יכול לצפות מהילד שלו לרדת במשקל?
"הורה הסובל מהשמנה ושאינו מנהל אורח חיים בריא ומאוזן לא יכול לצפות לכך מהילד שלו. בדיוק כפי שאמא הלובשת שמלת מיני ומחשוף תדבר על צניעות. כאשר אין הלימה - אין תוקף. יש סיכוי שילד הגדל להורים עם דפוסים בעייתיים יזהה, ככל שהוא גדל, שהדפוסים אינם טובים. במקרה הזה סביר להניח שהוא יצטרך להילחם בדפוסים שהוא ספג בילדותו וממש לעשות 'תכנות מחדש"'.
סביר להניח שדחיית סיפוקים אינה מאפיינת אדם שמן, לכן עולה השאלה כיצד הוא ילמד את ילדיו שיעור חיוני באיפוק?
"את המודלינג של דחיית סיפוקים ניתן להעביר בדרכים שונות, מלבד איפוק כלפי מזונות", מדגישה ד"ר העצני. "למשל, ילד שרואה את אמא שלו דוחה משהו כי היא צריכה לסיים עבודה, זהו גם מודלינג של דחיית סיפוקים. יתרה מכך, הורה הסובל מעודף משקל יכול ללמד את הילד שלו דחיית סיפוקים על ידי תמלול ההתמודדות שלו, ולומר, למשל, 'כמה הייתי רוצה עכשיו גלידה, אבל אני אחכה אחרי ארוחת ערב'".
סוכרת, עודף כולסטרול, יתר לחץ דם, שומנים בדם, מחלות לב, כשלים בתפקוד הכליות, בעיות נשימה, בעיות שינה, דלקות פרקים, בעיות אורטופדיות, בעיות פוריות ודיכאון הן רק חלק מהסיבות להשיל משקל עודף, ואילו הורים שמנים צריכים להיות מודעים לסיבה נוספת: הם מעלים את הסיכון להשמנה בקרב ילדיהם. לדברי ד"ר העצני, הצעד הראשון בתהליך השמירה על המשקל הוא מתן הסבר של ההורה על השינוי שעתיד להתרחש באורח החיים המשפחתי.
"חשוב להבהיר לילדים שההורה רוצה לאמץ אורח חיים בריא ולגייס לשם כך את כל המשפחה. חשוב לקשר בין התחושה הטובה ובין המזון הבריא והפעילות הגופנית, למשל, 'אמא רוצה להיות בריאה וחזקה ולכן אוכלת הרבה ירקות ורוכבת על אופניים.' השפה צריכה להיות במונחי בריאות: חזק, אנרגטי, חיוני. אפשר להגיד לילד שהגוף שלנו זו מתנה, שצריך להשקיע בו, ואם לא נחזק אותו - ניחלש. יש לשים דגש רב על הקשר בין סיבה ותוצאה".
מדוע לא להודות בפשטות שאמא רוצה להיות חתיכה?
"השיח סביב רזה/שמן זו תשתית ליצירת הפרעות אכילה. משפט כמו 'אמא פיגוזית' זה מתכון לכך. אם ההורה עושה דיאטה קיצונית ולא מווסתת, הוא עלול לפתח בקרב הילדים תפישה נוקשה בנוגע לאוכל, שיש מאכלים 'טובים' ו'רעים,' ואלה תנאים מקדימים שעלולים, לצד גורמים נוספים, לגרום להפרעות אכילה. יותר נכון לאמץ אורח חיים בריא ולשדר שאמא רוצה להרגיש טוב עם עצמה".
עד שאמא, או אבא, ירגישו טוב עם עצמם, ילדיהם, עצוב ככל שזה נשמע, עלולים להתבייש בהם. "היום, בחברה שלנו, בעידן הפוטושופ והסגידה לרזון, ילד עלול להתבייש בהורים בעלי עודף משקל רב", אומרת ד"ר העצני. "אנו חיים בחברה ביקורתית וחוסר שביעות רצון מהגוף, שהיה בעבר בעיקר נחלת הנשים, הפך כיום לסוג של נורמה, אפילו בקרב גברים. אם יש ילד חסר ביטחון, שגדל בבית שאינו מקבל, תומך ואוהב, הסיכוי שיתבייש בהוריו גדול יותר. הבושה בהורים, על פי רוב, זו בבואה של בושה בעצמו".
איך על הורה להגיב כשהילד שלו אומר שהוא מתבייש בו?
"קודם כל על ההורה לשמוע את הילד, למרות הקושי להיות קשוב כאשר מדובר בגוף שלך. לאחר מכן ניתן לומר לו שאפשר להבין את תחושותיו, אבל שכל אדם בנוי אחרת ומראה חיצוני זה לא הכל. חשוב לשים את כל קשת הרגשות על השולחן, זו הזדמנות לשיעור בקבלה עצמית אמיתית ולא בהתגוננות. קבלת חוסר המושלמות היא מודלינג לא פחות חשוב מאימוץ הרגלי חיים בריאים.
"הורים בעלי עודף משקל יכולים לגייס את משפחתם למען המטרה המשותפת של השמירה על המשקל. המתנה הכי יפה שהורה יכול לתת לילד הוא אורח חיים מאוזן וחשיפה לסביבה תומכת ובריאה. ילד שחשוף להורה המטפל בעצמו בצורה הולמת ולא מוגזמת, ילמד לכבד גם את גופו. מאוד חשוב לדבר על מערכת משפחתית, לא לבדל בין שמנים לרזים בבית. גם אם במערכת הכוללת רק הורה אחד סובל מעודף משקל, הדגש יהיה על הרגלי הבית והתזונה שאנחנו רוצים להנחיל".
את השינוי המשפחתי חשוב מאוד להתחיל בהדרגה, אומרת ד"ר גילה רוזן, דיאטנית קלינית, מנהלת המחלקה לתזונה קלינית במרכז הרפואי ברמב"ם ומנהלת פורום תזונה קלינית באתר ZAP DOCTORS. "זו לא חוכמה לצאת בהצהרות גדולות, לעשות שינוי קיצוני לחודשיים ולהישבר מהר. ברגע שמאמצים בכל פעם שינוי אחד קטן, ניתן ליישם אותו ולאמץ אחד נוסף. כל מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן".
עם אילו שינויים קטנים כדאי להתחיל?
"למשל בכך שמוציאים שתייה מתוקה מהתפריט הביתי, ולהסביר ש'מעכשיו בבית כולם שותים מים, כי במיץ יש הרבה סוכר וקלוריות מיותרות'. אחרי שכולם יתרגלו לשתות מים, אפשר להחליט שלא אוכלים מול הטלוויזיה, שמקפידים על ארוחה משפחתית פעמיים בשבוע, וכדומה. הרעיון הוא להפוך את השינוי למנהג, בדיוק כמו צחצוח שיניים. מנהגים קל לקיים".
בדומה לד"ר העצני, גם ד"ר רוזן סבורה שהשינוי חייב להתחיל בהורה, הוא הרי זה שירגיל את הילד לאכול במבה מול הטלוויזיה או לחלופין להעדיף פרי על ממתק. "ישנו מחקר שערך חוקר בשם טנוסקי, בו חילקו את הילדים לשתי קבוצות והכניסו אותם לחדרים עם מזנון חופשי. לקבוצה אחת נתנו את הנחיה לבחור מהבופה קינוחים וחטיפים, ואילו לקבוצה השנייה נאמר פשוט ללכת לאכול. הילדים שכיוונו אותם אכלו יותר באופן משמעותי מהמזונות המשמינים, לעומת אלה שלא אמרו להם כלום. הילדים הלא מונחים בחרו ממגוון המזונות השונים שהוגשו. המחקר הזה ממחיש כמה אחריות יש להורה בהיצע המזונות שהוא מגיש לילד ובהשפעה על מה הוא יאכל".
במילים אחרות נבטוטים "אין", מתוקים "אאוט"?
"בפירוש לא. המטרה היא לאכול בריא בתחום השפוי ושיהיו בבית גם מעט דברים שלא נחשבים 'בריאים'. אני באופן אישי מחזיקה בבית בצנצנות זכוכית שקופות עוגיות מתוקות, כעכים מלוחים וקערה גדולה עם פירות. טרם קרה שהצנצנות התרוקנו רק מפני שהן נגישות. מה שאסור לך הוא שהופך לנחשק".
הורה המנסה לרדת במשקל יכול למשל להחליט לא להכניס הביתה מוצר מסוים הגורם להשמנה?
"לחלוטין. הורה צריך להכיר את מגבלותיו, ולגיטימי שאם יש דברים שהם מכשול אפשר לוותר עליהם. יש התחשבות בצרכים של כולם, אבל צריך לבחור את המאכלים שהכי מסכנים את התהליך מבחינתו, במיוחד בהתחלה, כאשר נדרש 'תכנות מחדש'. זו הזדמנות עבור כל המשפחה לאמץ הרגלים כגון התחברות למנגנוני השובע, אי אכילה כפרס או כפיצוי, לא לאכול מתוך שעמום או מתוך תסכול, להעדיף אוכל טבעי ועוד. הורדה במשקל היא עניין קשה, גם עבור הורה וגם עבור ילד, אבל בניית הרגלים בריאים זה משהו שהרבה יותר קל להתחבר אליו".
ד"ר רוזן ממליצה להורים להיעזר בקורסים, מאמנים או הדרכת הורים, לעבור הדרכה בעצמם ולהבין מהיכן הגיע ה"קלקול".
"כדאי שההורה יקבל הנחיות ממישהו מקצועי שיש לו איתו כימיה, שיעזור לו להתחבר למקומות שטוב לו איתם. האוכל התעשייתי ברובו משמין, הסביבה נהיית משמינה וחייבים לעזור לילדים. כל המשפחה יכולה להתחיל ללכת יחד ברגל, לרקוד ריקודי עם ולאכול נכון יותר. ולא פחות חשוב - צעדים קטנים וציפיות ריאליות. גם אדם שנפל לבור מטפס שני צעדים קדימה ונופל צעד אחורה, ובסופו של דבר יוצא ממנו".
"הורה שכרגע נמצא בהרגלים לקויים, נמצא גם בפתחה של הזדמנות אדירה", מסכמת ד"ר העצני. "איזה שיעור נפלא זה יהיה לילד אם אתה, כהורה, תעשה שינוי נכון, תשדר לילד שלך שאתה לא מושלם ותלמד אותו שהרגלים ניתנים לשינוי. אתה מלמד את הילד להתמודד עם משהו שקשה לך. יש מודל אדיר מזה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם