גשר צר מאוד: על זוגות בהליכי גישור
יותר ויותר בני זוג נכנסים למעגל הגירושין בישראל, אך רבים מהנפרדים פונים להליך הגישור, שהוא כר דיון אישי יותר, במקום להסתבך בדו-קרב בבית המשפט. כך ניתן לדבר על הרגשות, הכאבים וההתנהלות מול הילדים
הנתונים המעודכנים ביותר מצביעים על כך שבישראל מתגרש כל זוג רביעי. העובדה המצערת היא שכל אחד עלול למצוא את עצמו מכניס ללקסיקון הפרטי מילים כמו משמורת, מזונות והסדרי ראייה.
הסרט הדוקומנטרי "איך מתגרשים נכון?" של הבמאית יפעת קידר, שישודר במוצאי שבת הקרובה בערוץ 2 (רשת) בשעה 21:00, מלווה את דני וענבל ואת עדן ויריב, שני זוגות שנמצאים בתהליך גירושין.
הוא מעניק הצצה כנה וחסרת מסננים לתהליך, שבו משתתפים גם פסיכולוגים, מגשרים ועורכי דין. אנשי מקצוע אלה מדריכים את הזוג המתגרש החל משלב קבלת ההחלטה, דרך ההתמודדות עם נושאים רגישים (כגון מזונות ומשמורת על הילדים) ועד לשלב הפגישה ברבנות.
הדרך למדרגות המוסד רצופה אמנם בכוונות טובות, בייחוד בכל הקשור לילדים של בני הזוג, אך מורכבותו, כמו גם הרגשות, החרדות והמטענים שאיתם מגיע כל אחד מהצדדים, עלולים להפוך גם את קבלת ההחלטה וגם את התהליך עצמו לשדה קרב המותיר בו לא מעט פצועים.
"פרידה היא סוג של שכול ולפעמים התחושה אף קשה מזה, כי במצבי שכול מקבלים לגיטימציה כללית מהחברה, ובגירושין תמיד שופטים מהצד ונתפס שיש אשם ויש קורבן", אומרת סמדר ויינברג, עורכת דין המתמחה בענייני משפחה ומגשרת, המטפלת בזוג דני וענבל בתהליך הגישור.
"חשוב להבין שתהליך הגירושין הוא לא עוד תביעה על כסף ורכוש. מה שמסתתר מאחוריו כולל הרבה פעמים רגשות, פחדים, כאבים, ולזה אין מקום בבית המשפט, אבל כן יש מקום בתהליך הגישור. לכן התוצאה של הגישור מוצלחת יותר מתוצאה משפטית רגילה, שדי מתקשה לתת פתרונות יצירתיים וטובים למשברים משפחתיים. גישור הוא בעיניי האלטרנטיבה הכי מוצלחת שיש בכל הנוגע למאבקים ולסכסוכים, ועל אחת וכמה בתוך משפחה".
מה ההבדל בין גישור להליך משפטי?
"כשהולכים לעורך דין המתמחה בענייני משפחה בדרך כלל הולכים למלחמה. כשאני פועלת כעורכת דין אני מייצגת צד ואינטרס, של הלקוח שלי. האמת והצדק נמצאים תמיד במקום טוב באמצע, וזה לא תמיד בא לידי ביטוי כשאת מייצגת צד, וגם לא תמיד בתוצאה המשפטית - לטוב ולרע. גם כעורכת דין, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בכובע של מגשרת, במובן שאני מקיימת משא ומתן מול הצד השני או מול עורך הדין שלו. עם זאת, זה עדיין לא תהליך שמאפשר חיבור רגשי של הצדדים עצמם אל התוצאה המושגת.
פעמים רבות נתקלים בחוסר שביעות רצון מהסכם הפשרה שהושג, ולא פעם אנשים חוזרים לבית המשפט לסיבוב שני של התכתשות לאחר הסכמים. בגישור, לעומת זאת, אם הוא נעשה בצורה מוצלחת, התוצאה כשמה כן היא - משמשת גשר לצרכים של שני הצדדים, ועל הגשר הזה הם יכולים להמשיך ללכת גם כשמתעוררים סכסוכים או מחלוקות
הבעיה היא שלעתים רבות הקושי להתפשר נובע לא רק מהמתח השורר בין שני הצדדים ומהאינטרסים האישיים, אלא דווקא מנוכחותו של גורם שלישי משמעותי שהופך ללב העניין.
"בין שזה בן או בת זוג חדשים של אחד מהצדדים, או ההורים, פעמים רבות אני נתקלת בגורם חיצוני שלא נמצא בחדר הגישור אך מאוד משפיע ומשמעותי, ורוחו הווירטואלית נמצאת כל הזמן בחדר הגישור", מציינת ויינברג.
"הבעייתיות במצב כזה היא שלעתים קבלת ההחלטות מובלת על ידי הגורם השלישי. לכן כבר בשלבי ההתחלה צריך המגשר להבחין במצב ולטפל בכל מקרה לגופו, ואם ההשפעה של הגורם השלישי חזקה ומשמעותית, צריך במקרים מסוימים להכניס גם אותו לחדר הגישור ולראות איך 'מפרקים את המוקש'. זאת גם הסיבה שמגשר טוב צריך אינטואיציות טובות כדי לדעת לקרוא בין השורות ולהבין גם את הדברים שלא נאמרים".
מה העצה החשובה ביותר שאת יכולה לתת לזוג שמחליט להתגרש?
"גם אם אחד מהצדדים נקט הליך משפטי כדי להגן על עצמו ועל זכויותיו, בכל שלב אף פעם לא מאוחר לעשות 'פאוז' כדי שאף אחד מהצדדים לא ייפגע, להחליט לדבר סביב שולחן הגישור וכך למצוא פתרונות. עזרה משפטית, ולא משנה מי עורך הדין וכמה הוא מנוסה, מספקת פתרונות קטנים בלבד לבעיה שמתמודדים איתה, ולכן חשוב לי להדגיש שגם אם זוגות נמצאים במצב משברי הכולל פנייה לבית המשפט, צווים זמניים ושבירת מערכות יחסים וקשרים, בכל עת וככל שזה מוקדם יותר כך עדיף, כדאי לנסות גישור. ברוב המקרים הם לא יצטערו על ההחלטה".
נדמה שתהליך הפרידה לא מסתיים על מדרגות הרבנות. תוצר הלוואי המשמעותי ביותר שלו, גם אם הוא מתבצע באווירה חיובית בתהליך של גישור, הוא ההשלכות הפסיכולוגיות על הילדים, שחווים טלטלה ביציבות המסגרת המשפחתית. פעמים רבות באים לידי ביטוי משברים אלה בהפרעות אכילה, בקשיי שינה, בהפרעות קשב וריכוז ובהפרעות התנהגותיות נוספות שיכולות להופיע גם בסמיכות לתהליך וגם שנים אחריו. "חשוב לזכור שכשהורים מתגרשים, שניהם נמצאים במצב רגשי קשה מאוד", מסבירה מרין ליבמן, פסיכולוגית קלינית של ילדים ונוער המופיעה בסרט ומייעצת בכל הנוגע למקומם של הילדים בתהליך הפרידה.
"מדובר גם במשבר אישי, גם במשבר זוגי וגם במשבר משפחתי. כולם סובלים מהעניין וזו הנחת הבסיס. המטרה היא למזער את הנזק ככל שניתן. בגלל המשבר, הורים רבים משתמשים בילדים בשביל לנגח זה את זה, לעתים בלי לשים לב. פעמים רבות אנחנו נתקלים במקרים של מריבות בין ההורים שבהן האם או האב אומרים לילדים: 'אתה רואה, אמא לא מחנכת אותך כמו שצריך' או 'אני לא יכולה לקנות לך כי אבא לא משלם לנו מספיק מזונות', וזאת נקודה מאוד רגישה. כך הילד מאבד את הסמכות ההורית ואת המודל האימהי והאבהי. לכן חשוב מאוד לא לקיים את ההתנצחויות הלגיטימיות ליד ובפני הילדים".
"הרבה פעמים אמהות שכועסות על האבות מטעמים שונים משחקות בהסדרי הראייה, וגם להפך כמובן. לדוגמה: אמא שלא מביאה את הילד לאבא או אבא שלא מגיע לקחת את הילד כי הוא כועס על האמא, ואז הילד מוצא את עצמו עומד בחלון ומחכה. צריך לזכור שיש פה ילד קטן שרוצה לפגוש את ההורה, וילדים עלולים להיקלע למצבים קשים בסיטואציות האלה. יש לזכור שטובת הילד עומדת מעל הכל.
"אנחנו כהורים אמורים להיות מספיק חזקים בשביל לשלוט בעצמנו ולא ליפול למלכודות האלה. יש לזכור שאנחנו הורים ושיש לנו אחריות כלפי הילד. בחלוף הזמן נמצא את הדרך להתגבר ולהמשיך בחיים שלנו, אבל הילדים עלולים להישאר עם התסכול המתמשך לאורך זמן".
איך בכלל מספרים לילד שאמא ואבא החליטו להתגרש?
"זו שיחה קשה אבל בלתי נמנעת. ההימנעות של ההורים מהשיחה הזו קשורה לחרדה שלהם ולמבוכה שלהם, אבל הילד זקוק לשיחה כזו. מאוד חשוב להסביר את זה כמה שיותר מהר, לא לדחות ולא לחכות ולא לחשוב שילד לא רואה או לא מרגיש. הרבה פעמים הילדים קולטים את המתיחות עוד לפני שההורים עצמם מחליטים על הפרידה, ולכן ברגע שהורים מחליטים סופית על הגירושין, צריך להודיע לילד.
"הדרך הכי טובה היא לעשות איתו שיחה שבה נוכחים שני ההורים. כאן בדיוק צריך להסביר לילד שההורים אינם מסתדרים והם החליטו להיפרד, וחשוב מאוד להגיד לילד את המילים 'אנחנו אוהבים אותך וזה לא קשור אליך, אתה לא אשם. אנחנו נמשיך לאהוב אותך בכל מצב ולא משנה מה יהיה. האהבה שלנו אליך תמיד תישמר ואנחנו נמשיך לראות אותך'. לילד חשוב לשמוע את ההורים ולקבל תחושה של ודאות מסוימת, כי תהליך גירושין הוא תהליך של חוסר ודאות. אם מתקשים לנהל את השיחה, אפשר להיעזר בגורם מקצועי או בפסיכולוג שינחה את ההורים ברמה של איך לדבר ומה לומר. זה בהחלט יכול לעזור".
במקרים רבים הסיבה לפירוק החבילה היא בגידה או מעשה בלתי מוסרי אחר של אחד ההורים. אז מתווספים לעניין מטענים נוספים, כגון תחושות כעס או נקמה, המשמשים לא פעם כגורם ליבה המניע את התהליך. השאלה היא אם תמיד כדאי לספר את האמת כולה והיכן עובר הגבול ברצון לשתף את הילדים בתהליך ובהחלטה שקיבלו ההורים. ליבמן סבורה שהעיקר הוא לשמור על כבודם של בני הזוג זה כלפי זה.
"מובן שמתבגר ישאל שאלות קשות ואף נוקבות דוגמת'למה אתם מתגרשים, האם היתה בגידה?'", היא מציינת, "אבל צריך לזכור שלא חייבים לשתף את הילד במלוא בעייתיות הקשר ובסיבות העמוקות לפרידה. אפשר להסתפק בלומר 'הגענו למקום שאנחנו כבר לא מסכימים ולא אוהבים זה את זה ולכן אנחנו נפרדים'. לא חייבים לספר את הנקודות הפיקנטיות, הקשות והרגישות יותר. חשוב לשמור את כבוד ההורה ואת מעמדו בעיני הילדים.
"חשוב לי להדגיש דבר שלעתים נוטים לשכוח: צריך להתייחס באמפתיה למקום שבו נמצאים ההורים המתגרשים. מדובר בבני אדם עם רגשות ואפשר להבין אותם ואת הטעויות שהם עושים. מצד שני חשוב להבין שאנחנו מבוגרים והורים בעלי אחריות, ולמרות הקושי חשוב לנבור פנימה ולמצוא בעצמנו את הכוח להיות חזקים מספיק בשביל לעזור לילדים שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם