נשים קטנות: אימהות משפיעות על דימוי הגוף של בנותיהן
שש מתוך כל עשר נערות, טוען סקר בינלאומי, נמנעות מלצאת או להיפגש עם חברים, מפני שהן אינן אוהבות את המראה שלהן. אז אם הבת שלך רואה אותך סופרת קלוריות, היזהרי. את עלולה להשפיע לרעה על דימוי הגוף שלה
"אני יוצאת עוד מעט למחנה קיץ ואשחה שם הרבה", אמרה , "וככה אני אהיה יותר בטוחה בעצמי ופחות אצטרך להיות ערה לכך כל הזמן".
בתגובה למחלוקת שעוררה המודעה, טענה "יוניק ווקס" כי פעילותה נועדה לחזק את דימויין העצמי של נערות שמתביישות בחתימת השפם שלהן, בגבות מחוברות או בשיער מפשעה עבות. לחזק את הדימוי העצמי? - תהה מנחה התוכנית - אני מכיר אלף ואחת דרכים אחרות לכך.
אלף ואחת? דומה שצריך לנסות את כולן. 72 אחוז מהנערות שהשתתפו בסקר בינלאומי, שנערך בחסות חברת DOVE, הודו שהן חוות לחץ פנימי וחיצוני להיות יפות. יותר מזה: שש מתוך כל עשר נערות דיווחו שהן נמנעות מפעילויות חברתיות מפני שאינן אוהבות את המראה שלהן. מחצית מהנערות העידו שכשמדובר במראה שלהן, הן המבקרות הכי קשות של עצמן.
בעקבות הסקר הקימה החברה את קרן "סלף אסטים", שפועלת ב-40 מדינות , ומטרתה לחזק את דימוי הגוף בקרב בני הנוער. "המסר של דאב תמיד היה שכל אישה יפה בדרכה וזו הסיבה שאנחנו תמיד מראים בפרסומות נשים מהיישוב ולא דוגמניות", אומרת ענת גבריאל, סמנכ"ל החברה בישראל.
גם בארץ נרתמו לפרויקט. התוכנית, הנושאת את השם "בעד עצמי", כוללת שמונה שיעורים, שבהם מתקיימות פעילויות בנושא דימוי הגוף, ולפי שעה היא נוסתה בקרב 3,000 בני נוער.
משרד החינוך בוחן אפשרות להטמיע אותה בבתי הספר, לאחר שיעילותה נבדקה בידי פרופ' מוריה גולן, מומחית בתחום בעיות משקל ודימוי גוף: "מצאנו שהודות לתוכנית הייתה הפחתה ברדיפה אחר רזון. אצל בני הנוער שהשתתפו בה, לעומת קבוצת הביקורת, ראינו שההערכה העצמית פחות מושפעת מחיזוקים חיצוניים, ונשענת יותר על העמדה של העצמי", אומרת פרופ' גולן. "יותר מזה, בקרב הבנות היה צמצום של הפער בין דימוי הגוף הנוכחי לבין דימוי הגוף האידיאלי, וגם דימוי הגוף האידיאלי זז קצת לכיוון רזון פחות מוקצן".
- ואצל הבנים?
"אצל הבנים התוכנית לא גרמה לשינוי משמעותי כמו אצל הבנות. דימוי גוף אידיאלי של בנים הוא מבנה רחב יותר ממה שיש להם, בעוד שאצל הבנות זה הפוך, הן תמיד רוצות להיות יותר רזות. בהשוואה לבנות, דימוי הגוף של הבנים טוב יחסית".
אז איך מטפחים דימוי גוף בריא אצל הדור הבא? קודם כל, על ידי מתן דוגמה אישית, דבר שבהחלט אינו פשוט לביצוע. "ילדתי את הגדולות כאשה צעירה מאוד, והיה לי חשוב לחזור לגזרה מהר אחרי הריונות ובכלל, והבנות שלי, במיוחד הבכורה, ספגו את זה", אומרת חוה זינגבוים, 45, בעלת אקדמיה לקוסמטיקה רפואית,
"רציתי להיות אמא שהיא גם חברה, ושיתפתי אותן בכל מה שעבר לי בראש, ובגיל צעיר לא הייתה להן יכולת סינון, והדיבור על קלוריות, משמין או מרזה, סוכרזית, חלב דל שומן ודיאטות הזיק להן, כי כשזה מגיע מאמא שהיא מודל חיקוי, זה משפיע יותר מכל השפעה חיצונית".
- במה זה התבטא?
"אני זוכרת את הבכורה שלי מתעסקת עם דיאטות מגיל צעיר. היא הייתה כותבת לעצמה כל מיני תפריטים, כי היא ראתה שזה מה שאמא שלה עושה. לקח זמן עד שקלטתי שאולי זה לא לעניין, ושילדה בכלל לא אמורה לחשוב על הדברים האלה".
- אז בתך פיתחה הפרעת אכילה?
"כן, לבכורה שלי הייתה הפרעת אכילה. היה עיסוק אובססיבי במה שהיא אוכלת, היו סנדוויצ'ים שחזרו הביתה בתיק, פתאום שמעתי 'אמא, תקני לי פריכיות'. היא לא הקיאה, אבל אכלה פחות. הבנתי שיש לי חלק במפלצת הזאת, ועם הבנות הצעירות התנהלתי אחרת. גם הדיאלוג עם הבכורה השתנה. היא כמה שבועות אחרי לידה שנייה, ואני אומרת לה: את תיכנסי לג'ינס, אבל קחי את הזמן, בדקתי, השער של הפלייבוי תפוס החודש".
- באיזה מובן את מתנהלת אחרת עם הבנות הצעירות?
"אני פשוט עוצרת שנייה וחושבת על המסר שאני מעבירה".
גם הזמרת מיקה קרני, אם לשלוש בנות ובן, מתמודדת עם שאלת דימוי הגוף והחינוך. "נתקלתי בזה פנים אל פנים, כשיסמין (בתה בת ה-13 וחצי - ת.ש.ק) נעמדה לידי במקלחת, שלפה תיק איפור והתחילה להתאפר", היא מספרת, "פתאום הרגשתי שחודרים לי לטריטוריה, ושהילדה הקטנה שלי הופכת להיות אשה".
- ואיך הגבת?
"תראי, יש המון דברים שהיא לובשת שאני לא אוהבת ואני סותמת את הפה, כי נורא חשוב לי לא לעשות משהו שיזיק לדימוי הנשיות שלה. לפעמים אני מציעה, אומרת שלטעמי זה פחות צנוע, אבל נראה לי שהיא מגלה משהו, ושאם אגיד לה 'אסור', אמית את הניצן לפני שהוא מתחיל ללבלב".
- דימוי גוף זה משהו שנבנה בגיל הרך. מה את זוכרת מהילדות שלך?
"עד לפני לא הרבה שנים, הרגשתי לא נוח עם איך שאני נראית. היה לי ביטחון ירוד לגבי החיצוניות שלי, תמיד הייתי עם בגדים שגדולים עלי בהמון מידות, עם ראש מגולח ועם לק שחור, כאילו הכי לא נשית. אמא שלי הייתה אשה נורא יפה, והיא טוענת שהיא סבלה מזה, ולכן היא לא רצתה לעודד את העניין החיצוני אצלי, ואני מבינה את זה. אני, לעומתה, אומרת לכל אחת מהבנות לחוד שהיא הכי יפה בעולם, ולצד זה גם טובה וחכמה, אף פעם לא רק יפה".
"אף פעם לא הייתי מרוצה ממה שראיתי במראה, ותמיד הייתי בקטע של דיאטות", מודה אפרת ברנד, מעצבת חולצות טי לנערות ("PRINCESS JASMIN"), ואם לשלושה. "בסביבות גיל 19 הייתי על גבול האנורקסיה", היא מספרת, "לא מבחינת משקל, אלא מבחינת הרצון להיות שם. זה בא מתוך פרפקציוניזם, שאני מעדיפה לא להעביר לילדים שלי, אבל אם להיות כנה לגמרי, אני קולטת אצל הילדה שלי קומפלקסים עם הביקיני. משום מה היא מעדיפה בגד ים שלם, למרות שהיא חתיכת על, ונראה לי שזה בא ממני. יכול להיות שהעברתי משהו, ושזה קשור לקטע שלי עם הדיאטות.
"מעבר לזה, ילדים קולטים גם מסרים מהסביבה. העידן הזה מקדש את המראה החיצוני ומציב סטנדרטים גבוהים לגבי ממדי הגוף הרצויים. אני יכולה רק לומר שאני שמה דגש על חינוך להרגלי אכילה נכונים ומשתמשת בחיזוקים חיוביים, ושאני נמנעת מהערות ביקורתיות ומהשוואות. חשוב לי להימנע מפרפקציוניזם, כי ילדים ששואפים לשלמות נוטים לשפוט את עצמם בחומרה, ויהיה להם קשה לשמור על דימוי עצמי גבוה. אני לא כועסת אם יש ציונים לא גבוהים, לא שואפת למצוינות. תעשה את הכי טוב שאתה יכול, וזה בסדר גמור. הם לא תלמידים מצטיינים, וזה לא עוצר אותם ולא גורם להם להרגשה של כישלון".
- ובעניין המראה, הם מרגישים טוב עם עצמם?
"חסר להם שלא. שתביני, יש לי ילד אחד ספורטאי עם גוף מדהים, ילדה שנראית לגמרי דוגמנית והקטן עוד קטן, אבל לא נראה לי שתהיה לו בעיה".
לדעת חלי גולדנברג, אחת הדוגמניות הבולטות בארץ בשנות השבעים והשמונים, והיום שחקנית, כותבת, מצלמת ומגדלת את איה, בתה בת ה-16, הביטוי "דימוי גוף", כמו גם העיסוק בו, חדשים יחסית.
"העולם נדבק בחיידק הזה, והמשימה היא להתנקות מהרעל הזה שפשה בעולמנו. כמו שאני לא זוכרת את אמא שלי עושה עניין מגופה או מגופי, אני חושבת שחובתנו לא לעשות ענין מגופנו ומגופם. לא בלעשות הצגות ובלחלק מחמאות שווא, אלא באמת. אני מקווה שאני מעבירה לילדה שלי יחס פשוט וענייני ובעיקר חיובי לגבי איך היא, אני או סבתא שלה נראות כנשים. זאת אומרת, נראה לי שאם להתלונן מול הראי, עדיף שאמא תתלונן על קמט בצוואר או שיער שיבה, מאשר על רפיון זרוע או על טוסיק פחות חטוב, כי החיים הם חיים והגיל הוא גיל, את מבינה?".
- לא.
"תשמעי, הבנות של היום מורעלות. למרות שהן יודעות שזה פוטושופ, החותם שנחתם בהן הוא לא הגיוני. התביעה שכולם יהיו מאוד רזים וחטובים היא כמו לבקש מכולם להיות מחוננים, אז נראה לי שאם כבר אני מתעסקת במראה, עדיף שזה יהיה 'יו, אני כבר צריכה לצבוע את השורשים, השיבה מנצחת את הבלונד', מאשר להתעסק בצלוליט, שאין מה לעשות, מותק, לכולן יש ולכולן יהיה. הממדים שהרדיפה אחר רזון הגיעה אליהם מטורפים, וברמה הזאת, הדור הזה מצולק. חשוב לי שהילדה שלי תפתח דימוי גוף חיובי, כמעט באותה מידה שחשוב לי שהיא תהיה בעלת דימוי עצמי חזק בקשר ליכולותיה האחרות, עיין ערך לימודים, קריירה, אהבה".
- ואיך את עושה את זה?
"אה, שאלת השאלות. אני בטח עושה טעויות כמו כל הורה עלי אדמות, אבל אני משתדלת להיות אחראית להתנהגות שלי לידה, למה שאני אומרת כשהיא לידי, להתלונן על ענייני גיל מול חברות ולא מולה. אנחנו אוכלות יחד, וכיוון שאני באמת חסרת כל הפרעת אכילה, חוץ מהיכולת שלי לאכול גלידה ללא הגבלה, אני אוכלת ובחצי עין רואה שהיא מתייחסת לאוכל כמשהו טעים ורגיל, בדיוק כמוני".
המאיירת גילה קפלן, אם לאלמה בת ה-5, לא אופטימית: "הקשיים בקבלה עצמית פיזית רק יהיו יותר גדולים, כי האפשרות לא להיכנע לתכתיבים נעשית קשה מיום ליום", היא מעריכה. היא עצמה משתדלת שלא להיכנע לתכתיבים: "יש לי ציצי קטן, אני רזה מדי ואין לי בטן שטוחה", היא מונה את מגרעותיה, "אז אני לובשת לבוש שמחמיא לי, רוקדת כדי להעלות את תחושת דימוי הגוף שלי, ומתרגלת מדיטציה שמרגיעה לי את המחשבות.
"לפעמים, כשאני בחברה ומתבוננת בעצמי, מתחילות מחשבות שיפוטיות לגבי הערך האסתטי של הגוף שלי, אבל זה רק מחשבות, ובגלל מחשבה אני לא אהפוך את העולם כדי למצוא עשרעשרים אלף שקל להגדיל את החזה שלי. עוד דרך טובה להדוף מחשבות מהסוג הזה היא למנות את הדברים שאני כן אוהבת בגוף שלי, אם זה הרגליים שלי, האצבעות שלי, העיניים שלי, עצמות הלחיים, החיוך שלי, השיניים שלי, הצוואר שלי, הכתפיים שלי, העור שלי, וזה שאני נראית צעירה מגילי, שיו, זה המון דברים".
- את מנחילה את הגישה החיובית הזאת לבתך?
"אני דואגת לתת לה המון חיזוקים חיוביים, ונכון לעכשיו הבת שלי חושבת שהיא מאוד יפה ואוהבת את הגוף שלה. היא אוהבת לרקוד עירומה מול המראה, ואני חוגגת על זה. גם אצלה אני יכולה לראות את הדברים שלא נכנסים לתדמית של מה שנחשב יפה, למשל, שהיא נורא שעירה, ואני כבר יודעת שהיא תצטרך טיפולי לייזר, אז אני מזיזה את הדברים האלה הצדה, ומונה את הדברים היפים, שעטופים באישיות המקסימה שלה: השיער שלה, העיניים שלה, השפתיים האדומות שלה, החיוך המקסים שלה, הגבות המהממות, הרגליים הארוכות ואצבעות הרגליים הכמעט מושלמות שלה. וכן, אני פוחדת שגם לה לא תהיה בטן שטוחה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם