לנשום כדי להרדים: על נשימות כאמצעי להרגעת תינוקות
כדי להרדים תינוק ביעילות, כדאי לשדר רוגע. נשימה רגועה, שלווה, קצבית, ויציבה תעשה עבורכם את העבודה. יועצת השינה סיגל חדד על הקשר בין נשימות לשנת לילה רגועה
"הפסקתי להניק אותו במהלך הלילה, ובמקום זה אני מרימה אותו על הידיים עד שנרדם, אבל הוא ממש בוכה. לחזור להניק אותו?".
"אנחנו מנסים להעביר את בתנו להירדם במיטה לבד אך היא ממש בוכה, אולי כדאי שנפסיק?".
ישנן דוגמאות רבות לשאלות שנשאלות בפורומים שונים בנוגע לבכי של תינוק שאינו נרדם. ההורים בדרך כלל לא יודעים מה לעשות, או מרגישים רגשות אשם על הדרך שבה הם בוחרים להרדים את הילד שלהם.
כשניגשים לבעיה מסוג זה, חשוב לבדוק אצל כל משפחה באופן פרטני את ההיסטוריה של הילד, את דרך ההרדמות שלו, את הפעולות שנוקטים ההורים במהלך הלילה, הקשיים שעימם מתמודד הילד והאם הדברים נעשים בצורה נכונה ומותאמת לו ולצרכיו.
אך יש גורם נוסף המשותף לכל אותם הורים, ובעצם לתהליך ההירדמות עצמו. הגורם הזה חשוב להרדמה גם אם אינו הגורם היחיד להירדמות. מדובר על נשימות. נשימות של ההורים, של הגננות, של הבייביסטר של כל דמות אשר נכנסת כעת לחדר ומנסה להרדים את הילד במיטתו. הצורך בנשימה רגועה, שלווה, קצבית, ויציבה.
הורים רבים לא מבינים מדוע הם נתקלים בהתנגדות, מדוע הם לא מצליחים. הם פועלים באותה דרך, הם עושים שינויים הדרגתיים וזה לא מצליח. הילד בוכה. ואז, הם בעצמם מתחילים להתבלבל ולעיתים גם מתחילים לבלבל את הילד כי הם מתחילים לפעול באופן לא אחיד: יום אחד מרימים את הילד על הידיים, יום אחד מתהלכים בחדר, יום אחד אפילו יוצאים לסלון לקפוץ על כדור פיזיו.
הם מתחילים להרגיש שאולי הם עושים נזק לילד, שהם עושים משהו לא בסדר, שכן למה הילד לא נרדם? ישנם הורים שאולי ירגישו שהם לא הורים טובים, שהילד לא מרגיש בטוח עמם - וכל זאת מכיוון שהילד לא נרדם בקלות במיטתו.
תינוקות הם יצורים רגישים הקולטים את סביבתם ברמה העדינה ביותר. גירויים כמו אור, מגע או צליל עלולים להפריע להרדמות, ולצדם מופיעים גירויים עדינים עוד יותר וחשובים עד מאוד - המסרים הלא מילוליים של ההורים.
התינוק, שהוריו הם הדמויות המשמעותיות בחייו, מרגיש כל ניואנס קטן שעובר עליהם. עוד בהיותו ברחם, הוא היה חשוף לפעימות לבה של אמו, למתח שעובר בגופה אם עבר עליה אירוע מסויים לא נעים, הוא יודע מתי נכנס האוויר ומתי הוא יוצא, מתי היא רגועה ומתי נסערת.
כאשר תינוק מגיע לעולם, רגישותו עדיין קיימת, והוא מקבל את המידע, אמנם לא באופן ישיר כמו ברחם, מהסימנים הסביבתיים. אם אמו ממהרת לעבודה ואין לה זמן אליו, הוא ירגיש, ופתאום דווקא ברגע זה יהיה יותר צמוד ותלוי בה. אם האב מלא ברגשות אשם על כך שאינו מבלה מספיק עם הילדה, היא תחוש בכך וייתכן שאפילו תתנהל כמסכנה, או תפעיל מניפולציות של קרבנות.
גם בכל מה שקשור לתהליך השינה, קיימת
בגילים צעירים יותר, ילדים מגיבים למסרים אלו בחוסר מנוחה ובכי רב, לעומת שלווה ורוגע והתמסרות לשינה.
אם אם הנכנסת להרדים את ילדתה, עדיין כעוסה ממהלך היום, או מתנהגת בחוסר סבלנות כי גם היא רוצה לישון, המסר שעובר ממנה אינו רגוע (תישן, אתה במקום בטוח). כיצד יכול הילד להתמסר לשינה כאשר הוא מרגיש מתח סביבו? כיצד הוא יכול להירגע לאחר שהוא מבחין בקולה של אמו בפחד ובחוסר בטחון, שכן רק לפני רגע בן זוגה אמר לה שהיא עושה נזק לתינוק, שהיא לא מתנהגת כמו אמא?
זהו סוג של מעגל. הילד מרגיש את הוריו - ומגיב ואילו ההורים, שאינם מבינים מה עובר עליו, מתנהגים באופן לא רגוע – המשפיע באופן מיידי על הילד.
בעת שינויים, או בתהליך של שינוי בהרגלי השינה של התינוק, ניתן להבחין במעגליות זו ביתר שאת.
לפעמים הורים מחליטים למשל, על הפסקת ההנקה בלילה או הרדמה במיטה ולא בידיים ומגיעים לעניין מתוחים, בקושי נושמים, ובראשם מחשבות מתרוצצות: יקבל או לא יקבל את השינוי? מה נעשה אם הוא לא יקבל? ואם הוא יבכה? אולי אני עושה נזק? לא תמיד מדובר במחשבות ברורות ומודעות, לעיתים מדובר במסרים לא מודעים כמו: אולי זה אומר שאני אמא רעה? או איזה מן אבא אני - שלא מרים את הילד במהלך הלילה?
ומצד שני, רוב ההורים מצפים שהילד יקבל את השינוי ברגע אחד, בלילה אחד ואם הבכי מתגבר, או הופך לצרחות, הם מתחילים להשתמש בכל הדרכים המוכרות להם כדי להרדים את התינוק או מיד מפסיקים - כי חס וחלילה שלא יבכה, הרי בטח מה שהם עושים זה לא טוב לו.
האם הורים באמת חושבים שגישה זו תוכל לעזור לילד להירדם בקלות? האם כך הוא יוכל לקבל את השינוי כמשהו טוב?
מנקודת מבטו של הילד, אמא ואבא מתוחים. פעימות הלב שלהם חזקות, יש מתח באוויר, הנשימות קצרות ולעיתים נפסקות, הקול מתוח. המרחב סביבו כנראה לא בטוח. משהו קורה והוא לא טוב. איך אני יכול לישון? גם אני לא יודע מה הדרך המתאימה לישון, כי כל הזמן משנים לי אותה, כל פעם עוברים ממשהו אחד לאחר, אני לא מצליח להרגע.
במצב זה, ילדים נרדמים רק משום שהם כבר עייפים מאוד וההירדמות מלווה בבכי וחוסר נוחות.
כאשר ניגשים להרדמת הילד, בעיקר בעת שינויים ותהליכים, חשובה גישתכם כלפי ההירדמות, יותר מהדרך עצמה. הילד יקבל את הדרך שבה בחרתם להרדימו, הוא יבין את השינוי, גם אם לא תמיד יקבל אותו, אך זה יקרה רק כאשר תיגשו להרדימו בשלוות נפש.
לפני הכניסה לחדר, נשמו עמוק. נשפו את האוויר החוצה ומלאו את הריאות באוויר נקי ומרענן. רק אז היכנסו לחדר. הקפידו על שלוות נפש גם אם הילד בוכה. הוא בוכה כי זוהי דרכו לבטא את מה שהוא מרגיש. הוא לא שמח על השינוי, אבל יוכל לקבל אותו אם יבין שזה בסדר - שאמא ואבא כאן ואפשר לישון. למרות הבכי, הוא צריך שתהיו יציבים ותעניקו לו בטחון במרחב סביבו.
כדי שתזכרו לנשום, היות ולעיתים הנשימה נעתקת במהלך התמודדות עם בכי, אפשר ללחוש נעימה מסויימת, או לחזור על מנטרה שדורשת מכם נשימה סדירה. למשל, כשאנו מרגיעים את הילד באמירת "אה-אה-אה-אה", אנו מוציאים אוויר וגם לוקחים אוויר כדי להמשיך. אוטומטית מתרחשת נשימה, והיא איטית. גם הנעימה "נומי נומי ילדתי" דורשת שאיפה ונשיפה סדירים כדי לשיר אותה. כשאומרים "ששששש.... ", ממש נושפים את כל המתח החוצה. כדי להמשיך ל"שששש..." הבא, אנו לוקחים שוב שאיפה עמוקה. החזרה מאוד מרגיעה את ההורה, וכמובן גם את הילד, שמרגיש את ההורה נרגע וגם שומע מנטרה חוזרת שממקדת אותו בשינה.
המסר הלא מילולי בהורדת המתח הוא: אבא ואמא כאן, אתה יכול לישון עכשיו. נכון, יש שינוי שאתה לא רגיל אליו, זה באמת לא פשוט לעכל שינויים, אבל הכל בסדר ואפשר להרדם. כשהמסר של המילים שלכם ושל הגוף שלכם הוא אחיד, הילד יכול להתרכז בשינוי, באופן ההרדמות, להתחיל להבין מה רוצים ממנו, מה קורה כאן, לקבל את השינויים ולהתמסר אל השינה.
סיגל חדד היא מנחת הורים ויועצת שינה מבית עידן ההורות. מתמחה בגישות האינטליגנציה הרגשית, מייעצת באזור הצפון, המרכז והדרום.
המאמר נכתב בעקבות הקורס להרגעת תינוקות הייחודי למכללת עידן ההורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם