שילוב מנצח: על ילדים ופרק ב'
המעבר לפרק ב' בזוגיות כולל לעתים קרובות גם חיבור בין הילדים של שני הצדדים מפרק א'. ספר חדש מלווה את ההורים הביולוגיים וההורים המגדלים במעבר למשפחה משולבת, ומנסה להצביע על גורמי ההצלחה: אהבה, מחויבות, רצון, שיתוף (וכסף בטח לא מזיק)
נשמע מבלבל? לא מובן? מסובך מדי? ככה זה כששתי משפחות משולבות מאחדות כוחות לפרק ב' מוצלח.
צבר, 49, ראש התוכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל-אביב, גדלה בעצמה במשפחה משולבת. כשהייתה בת 17, אמה , פרופ' נעמה צבר בן-יהושע, נישאה לבעלה השני, שמשון, ולה ולאחיה הביולוגי, שהיה אז בן 12, נוספו פתאום עוד שלושה אחים (אז בני 6, 12 ו-16).
בגיל 40, גרושה בעצמה, נישאה גם גליה שוב, ומאם לשלושה ילדים (אז בני 5, 12 ו-13), הפכה להורה מגדל (כינוי להורה שמגדל ילדים שאינם ילדיו הביולוגיים) של שני ילדי בעלה השני (אז בני 12 ו-14).
ההצלחה והסיפוק שחוו צבר ואמה בתוך המסגרות של המשפחות המשולבות שלהן, גרמה להן לערוך מחקר מקיף בנושא הורים מגדלים וילדים שגדלו במשפחות כאלה. התוצאה: הספר "שני בתים וילד", סיפורן של משפחות משולבות בישראל (הוצאת שוקן/ירושלים ותל-אביב). הספר מוקדש לאייל ז"ל, בנו בכורו של שמשון, שנהרג במהלך שירותו הצבאי.
"כאשר עמדתי בפני השאלה אם לשלב את משפחתי עם משפחתו של שמשון, בן זוגי החדש, לא הייתה לי שום הכוונה והדרכה ולא יכולתי למצוא שום ספרות בנושא", מספרת נעמה, 74, העומדת בראש התוכנית לתואר שני של תרבות עם ישראל והוראתה במכללת אחווה.
"הייתי אז גרושה כבת 40, הלכתי לקראת סימן שאלה אחד גדול, ומה שהעסיק אותי בהתחלה זה גודל הסירים שאצטרך להשתמש בהם, ממעבר ממשפחה בת שלוש נפשות למשפחה בת שבע נפשות. האמנתי שאם אנחנו אוהבים, הכל כבר יסתדר".
- ואיך זה היה בפועל?
"השנה הראשונה הייתה מאוד קשה. גם בני הזוג לשעבר שלי ושל שמשון לא גרו בארץ, ולכן כל חמשת הילדים חיו איתנו בבית. ארבעה בני טיפש עשרה וילד אחד קטן. זה לקחת שני תאים, שכל אחד מהם מתפקד היטב בפני עצמו, ולהפוך אותם לתא אחד שאיכשהו ממלא את הפונקציות היומיות באופן מתקבל על הדעת. מצאנו בית עם שבעה חדרים בקריית אונו, וזה היה חלק מהניסיון שלנו
"באותה שנה העברתי את מרכז הכובד לבית, ושמרתי על אש קטנה במסגרת האקדמית שלי. לדאוג לחמישה ילדים בבת אחת, לעומת שני ילדים, זה בכלל לא פשוט. זה סנדוויצ'ים לבית הספר, כביסה, אוכל. לכל אחד מהם היו מטלות, תפקידים, אבל אפילו לפקח על מילוי התפקידים תבע ממני אנרגיות שלא הייתי רגילה להן".
- איך הילדים של בן זוגך קיבלו אותך?
"הילד הקטן קיבל אותי מיד, ומיד קרא לי 'אמא'. עד היום לי ולאמו הביולוגית הוא קורא 'אמא'. הילדים הגדולים קראו לי בשמי. הילדים קיבלו את הסמכות שלי, אבל הייתי שומעת מהם שבבאר טוביה, המקום שבו הם גדלו, נוהגים אחרת, או ש'היינו רגילים לכך וכך'. זו הייתה הדרך שלהם להביע אי הסכמה עם הכללים שאני הטבעתי בבית".
- הצלחת לאהוב אותם כמו את ילדייך הביולוגיים?
"על שוויון באהבה לא צריך לדבר, כי זה לא משהו מוכתב, אבל שוויון ביחס זה דבר שצריך לזכור אותו ולעבוד עליו. שמשון ואני השתדלנו מההתחלה, ולפעמים אפילו על חשבון הילדים הביולוגיים, להעניק ולתת לילד הלא ביולוגי תחושה שהוא יקר, חשוב ואהוב. אני חושבת שזה הצליח מאוד. יש לנו משפחה נפלאה וגדולה עם 14 נכדים, ועוד שניים שקיבלנו בשלב מאוחר יותר, מבעלה השני של גליה. אנחנו משפחה חמה, אוהבת ומתפקדת".
- מה הטיפ שלך להצלחה של משפחה משולבת?
"צריך קודם כל לאהוב את בן הזוג, ולרצות להצליח כמעט בכל מחיר. אם יש זוגיות טובה, אז אפשר על הבסיס שלה להתמודד עם קשיים גדולים. צריך להטות שכם אחד לשני, לא לסתור את הדברים זה של זו אלא לחזק אותם, ואם יש מחלוקת - לברר אותה לא בנוכחות הילדים. צריך להכיל, לקבל, לא להיעלב, וצריך גם אמצעים חומריים. כסף זה גורם שבהחלט מקל. הוא מפוגג חלק מהמתחים. כל העקרונות של משפחה ביולוגית תופסים במשפחה המשולבת, כשבנוסף צריך אורך רוח וותרנות. כמו כן, חשוב מאוד גם ההון האנושי של ההורים-השכלה, כישורי חיים מפותחים, מודעות לעזרה פסיכולוגית, מודעות לעזרה לילדים בלימודים".
כשנעמה חברה לבעלה השני, בתה הבכורה גליה הפכה לבוגרת מבין חמשת הילדים שבתוך המשפחה המשולבת. "אני די סתגלנית באופי, ועם הזמן למדתי לאהוב אותם", מספרת צבר הבת. "היו מריבות, היו חיכוכים, מכות, צעקות. מבית מאוד שקט של מוצרט נהיינו בית של אקשן, אבל בסוף כולם למדו לאהוב את כולם ולחיות אחד עם השני, אחד ליד השני ובתוך השני.
"כיום אני בקשר עם כל האחים שלי והאחיינים שלי. אני לגמרי קוראת להם אחים שלי, וכששואלים אותי כמה אחים ואחיות יש לי, אני מונה אותם. גם כל הילדים שראיינתי למחקר אמרו שהם הרוויחו אחים חדשים. הם לא ציירו איזו אידיליה של יחסי אחים שכל היום הולכים ללונה פארק ועושים שיעורים ביחד, אבל למרות זאת הרגישו שהרוויחו דרגות שונות של יחסים וקרבה. העובדה שנבנתה להם משפחה מחדש היא נורא משמעותית".
- איך את, שגדלת במשפחה משולבת, יצרת מודל כזה?
"במשך שלוש שנים עופר ואני ניהלנו בתים נפרדים, כשהוא מגדל את שני בניו והילדים שלי רוב הזמן איתי, כי בעלי לשעבר עבד בחו"ל. לאט לאט בנינו גם את הביחד של הילדים. יצאנו להמון טיולים ביחד, היו ארוחות חג, ימי הולדת. הילדים היו בגילים מקבילים, אז היה גם יותר קל.
"אחרי שלוש שנים עברנו לבית מאוד גדול בתל-אביב, עם הרבה חדרים, שבו לכל אחד יש מרחב משלו. כל מה שיכולנו לקנות בכסף, קנינו בכסף. הייתה עוזרת, מבשלת, הייתי עושה משלוחים הביתה. בהתחלה הייתי חוזרת הביתה מהעבודה הרבה יותר מוקדם מאשר קודם. הייתי הרבה נוכחת בבית גם כדי לדבר, לפשר, לצפות בעיות ולפתור אותן. גם המעורבות של עופר הייתה מאוד משמעותית".
הקשיים העיקריים שבהם נתקלה בהתחלה, גליה אומרת, נגעו קודם כל לענייני סמכות. "אלה ילדים בגיל ההתבגרות, מורדים בהורים הביולוגיים, קל וחומר בהורים הלא ביולוגיים. זה מתחיל מסידור החדר, עד למתי חוזרים הביתה. נכנסתי לתפקיד של אמא במשרה מלאה, גם כיוון שאמם הביולוגית לא הייתה בתמונה וגם כי הילדים עצמם רצו את זה. ולגבי הילדים שלי, עופר כל הזמן אמר 'אני לא אבא של הילדים, אני ההורה שלהם'".
- עם אילו ילדים היה לך, למשל, קל יותר להתווכח? שלך או שלו?
"עם הביולוגיים הוויכוח יותר טבעי, יוצא יותר מהבטן. עם הילדים שאני מגדלת זה עובר עוד ועוד פילטר. מצד שני, כשהילד שלי עושה משהו לא בסדר, יש לי כל כך הרבה פילטרים של אהבה בלתי תלויה, שאני סולחת יותר בקלות, יותר מכילה. אני חושבת שמאוד הצלחנו במשפחה המשולבת שבנינו, והיום אנחנו כבר בשלב שבו הילדים יוצאים מהבית".
- מה עזר לכם לצלוח את המשימה?
"קודם כל, החברות עם עופר, וגם שיתוף הפעולה של הילדים. כל אחד במשפחה המשולבת הרגיש וידע שהוא מרוויח מהמשפחה החדשה, שיש לו עניין שזה יצליח, שהרווח גובר על הקשיים".
ההצלחה של נעמה וגליה בבניית משפחותיהן המשולבות הביאה אותן להתמקד, במחקר שערכו, בהורים מגדלים שהצליחו במשימה. מחקרן מתבסס על כ-50 ראיונות עומק שחלקם מובאים בספר, כשהמרואיינים הם לא רק הורים, אלא גם ילדים שגדלו במשפחות משולבות.
"הבחירה של ההורים הייתה של אנשים שתופסים את עצמם כמתמודדים בהצלחה, והמטרה הייתה להראות שניתן להצליח למרות הקושי", מספרת צבר בן-יהושע. "להראות שאפשר לצלוח את המשימה, כשאת מודעת לכך שאת הולכת למסע מאתגר, מורכב ומתגמל. למשל, כשליאת, בתו של שמשון, התחתנה, גם אני וגם האם הביולוגית עמדנו בחופה. כשהיו הברכות, האיחולים והמסרים, ליאת דיברה על המודל שקיבלה ממני כאשה, כאם וכבעלת מקצוע. זה היה מרגש מאוד, לא צפוי ולא מובן מאליו".
- מהראיונות שערכתן, למי היה קל יותר לקבל ילדים לא ביולוגיים, לאמהות או לאבות?
גליה: "המשפחה המשולבת שוברת הרבה מאוד מהקונספציות המקובלות. ראינו גברים המרחיבים את מושג האבהות באופן מעורר התפעלות; ראינו רווקים שהחליקו בקלות לתוך זה, וראינו הורים שההורות הייתה לא פשוטה עבורם. האופי, האישיות ונסיבות החיים של כל אחד, חשובים יותר ממין ומגדר. אני גם חושבת שמשפחה מורחבת תומכת היא אחד הפקטורים היותר חשובים להצלחה של משפחות משולבות. למשל, הדודים, הסבים של הנכדים, עד כמה הם מקבלים את בן הזוג החדש ואת ילדיו, והופכים להיות דמות משמעותית באילן היוחסין של אותם הורים וילדים".
- עד כמה הורים מגדלים היו שותפים מלאים בגידול ילדיהם הלא ביולוגיים?
נעמה: "באופן כללי, כל ההורים המגדלים גילו אחריות, מחויבות, מעורבות מדהימה בחיי הילדים, כאשר זה עולה בקנה אחד עם רצונם של הילדים. אמהות באופן טבעי נכנסות בתנופה מלאה לתפקיד, כי הן מנהלות את הבית. אבות יכולים להיכנס יותר בהדרגה לתפקיד. ההורה המגדל הרגיש שהוא ממלא את כל הפונקציות ההוריות כאשר הילד הלא ביולוגי נמצא בביתו.'פה אתה פה, פה יש חוקים כאלה'. זה כמובן לא תמיד עובד".
גליה: "ילדים גם לומדים למדר, והיו שאמרו 'יש דברים שעושים אצל אמא, יש דברים שעושים אצל אבא'. הילדים מפתחים כישורי חיים מאוד חדים וטובים כדי להתמודד עם המורכבות של שני בתים. הם יודעים איפה אפשר ככה ואיפה אפשר אחרת. הם לומדים איך לחיות בתוך שתי מערכות ערכיות ונורמטיביות שונות, ואיך ליהנות מכל העולמות - לקחת מה שיכולים מכל בית ולהוציא את הטוב ביותר מכל אחד מהמבוגרים שמשפיעים על החיים שלהם".
- עם ילדים באיזה גיל קל יותר להורה המגדל להסתדר?
נעמה: "עם ילדים לפני גיל ההתבגרות קל יותר. הם גמישים יותר, מקבלים יותר, אולי אפילו נוחים יותר. באופן כללי, אם ההורה המגדל תופס עצמו לא במקום ההורה הביולוגי, אלא לצד ההורה הביולוגי, אז המקום שלו הוא לא של מתחרה, אלא של עוד גורם מסייע. זה מאוד מקל גם על הילדים וגם על ההורה הביולוגי שמחוץ למשפחה, שמבין שאין כאן תחרות".
ליה: "גם לאופן שבו ההורה הביולוגי שמחוץ למשפחה מתייחס להורה המגדל יש השפעה על האופן שבו הילד עצמו חווה אותו, אם כי בלא מעט ראיונות, הילדים ידעו לעשות את ההפרדה ולהגיד 'אבא שלי כועס על בן הזוג של אמא שלי, אבל אני משתדל לשים את זה בצד'".
שאלה מסקרנת ביותר בהקשר זה היא אם ההורים המגדלים אכן הצליחו לאהוב בכל לבם את הילדים הלא ביולוגיים שלהם. צבר בן-יהושע אומרת ש"כל אלה שראיינתי אהבו בדרגות שונות את הילדים שהם מגדלים", ואילו בתה מוסיפה ש"זו אהבה לא של טלנובלה, אלא אהבה שמבוססת על אחריות ומחויבות מאוד גדולה. כשמדברים על מחויבות ואחריות, להורים הרבה יותר קל, ובזה הם לא רואים הבדל בין הילדים הביולוגיים ללא ביולוגיים. קשה מאוד לשקר לילדים לאורך זמן, ואם ההורה הלא ביולוגי לא באמת מחויב, לא באמת אכפת לו - זה גם יורגש. את יכולה לזייף פעם בשבוע, אבל לאורך שנים הזיוף הזה יוצא החוצה".
- מה היה הסיפור ההורי הכי מרגש?
נעמה: "אני חושבת שהסיפור של אריק, הורה מגדל שגילה תובנות יוצאות מהכלל לגבי האופן שבו צריך להתמודד עם ההורה המקביל לו, האבא הביולוגי. הנדיבות שלו מאוד בלטה על רקע התגובות של ההורים האחרים. למשל, הייתה אסיפת הורים והאבא הביולוגי לא נוהג, אז אריק אסף אותו ברכבו, כך ששניהם יוכלו להיות נוכחים בבית הספר. או למשל לפני החתונה של הבת שאריק מגדל, האב הביולוגי התלהב מהחליפה שאריק קנה, ואריק הלך איתו לקנות חליפה בשבילו. זו גדלות, במיוחד לאור העובדה שבהתחלה הייתה חשדנות מאוד גדולה מצד האב הביולוגי כלפי אריק".
- האם טיפול פסיכולוגי שכיח במשפחות משולבות?
נעמה: "האמהות באופן כללי תמכו מאוד בקבלת עזרה מקצועית למשפחה. חלק מהאבות היו יותר מסויגים, מיעוטם סרבו, אבל חלק לא מבוטל נעזרו וראו בזה ברכה".
- איך מסדרים במשפחות כאלה את ענייני הכספים והרכוש?
גליה: "כדי להיכנס למשפחה משולבת צריך להיות נדיב רגשית, נפשית וכספית. אם אתה קטנוני ואם מנהלים פנקסנות, זה נועד לכישלון מובטח, כי אין שוויון בצרכים של בני משפחה. אחד צורך יותר פה, אחד יותר שם. אבל גם אם בשנה מסוימת הילדים שלו עלו יותר, בסך הכל של החיים נוצר סוג של איזון".
- איך הקטע הכלכלי מתבטא במשפחה המשולבת שלך?
"עופר ואני דיברנו על הסוגיות הכספיות, הסדרנו בינינו בחוזה את החיים המשותפים. אבל החיים חזקים מכל חוזה, ויש הבדל גדול מאוד מבחינת כמה כל אחד מאיתנו מכניס ומוציא. הכלל הוא שכל מה שכל אחד הביא לפני הזוגיות - הוא שם בצד לילדיו, אבל קרו גם מקרים שהוצאנו מהחסכונות הללו כדי לממן משהו נוכחי".
בעת עריכת המחקר נעמה, האם, ראיינה את ההורים, וגליה, הבת, את הילדים. גליה מספרת ש"הילדים דיברו בהמון הערכה על ההורה המגדל, ובחלק מהמקרים זאת הייתה ממש אהבה שמדברת מעצמה. גם אני אישית מאוד אוהבת את שמשון, האב המגדל שלי. כמובן שלילדים יש גם ביקורת, כמו כל אדם בוגר שמסתכל על הוריו. אבל הילדים שראיינתי ממש הדגישו את התחושות החיובית. הם גם אמרו שהם למדו ששום דבר במשפחה לא מובן מאליו - לא אהבה, לא המקום שלהם, לא הזכויות שלהם, וזו תובנה לא פשוטה".
- ילדיו של בעלך אוהבים אותך, להרגשתך?
"אני יודעת ומרגישה שהילדים של בן זוגי אוהבים אותי. אנחנו לא חיים בלה-לה לנד, וכמו שהיו תקופות שהבת הביולוגית שלי כעסה עלי נורא - היו גם תקופות שהבן שאני מגדלת כעס עלי, אבל המסגרת של המשפחה המשולבת צלחה את הפיצוצים האלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם