שבויים בזמן: כיצד מטפלת המדינה בחטיפת ילד על ידי הוריו?
הרחק מהעין הציבורית מתנהלים בבתי המשפט עשרות תיקים שלהם מכנה משותף אחד - בכולם דנים בחטיפתו של ילד ממדינה אחת לאחרת על ידי אחד מהוריו. "הילדים חיים בפחד ונאלצים לבחור בין אמא לאבא", אומר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד
בשנים האחרונות עסוקים בתי המשפט בישראל בסוף הקיץ בעניינם של עשרות ילדים שהגיעו לישראל לרגל חופשה ונחשבים לחטופים בשל סכסוך בין הוריהם.
כמה דוגמאות על קצה המזלג: אב ישראלי הואשם בחטיפה לאחר שסירב לחזור לארה"ב כשגילה כי אשתו מנהלת רומן גלוי עם גבר אחר. במקרה אחר ישראלית נמלטה מצ'כיה לאחר שלא יכלה לעמוד בזעמו של בן זוגה הקנאי, ישראלי גם הוא. האישה הואשמה בחטיפה עד שהוכיחה כי האיש כלל לא רשום כאבי בנה.
במקרה נוסף בני זוג ישראלים וילדם הגיעו לחופשת מולדת מלוס אנג'לס לאחר 15 שנות גלות. כשהיחסים עלו על שרטון, האישה ניגשה לבית המשפט למשפחה ופתחה בשורה של הליכים נגד הבעל. הבעל חזר לארה"ב, ללא הילד המשותף, לא הגיע למשפט הגירושין, שנערך בישראל במעמד צד אחד, וגם לא הפעיל את אמנת האג (ראה פירוט בהמשך) אלא רק אחרי תשעה חודשים.
בדיון בבקשתו להפעלת אמנת האג, דחה בית המשפט את הבקשה.
על פי הסברי השופטת, חטיפה כמוה כשרפה, וכשם שלא ניתן להתחיל במאמצי הכיבוי לאחר שהאש כבר כילתה את הבית, כך לא ניתן להתמהמה יתר על המידה בתלונה על חטיפה.
על פי הנתונים שאספה המועצה לשלום הילד, המספרים גבוהים הן במקרי החטיפות מישראל והן במקרים של חטיפות ילדים לישראל. אם בשנת 2002 נרשמו בסך הכל 27 מקרים, בשנת 2010 זינק מספרם ל-50, ובשנת 2011 התקבע על 49.
בבית משפט, כמו בבית משפט, חלק גדול קם ונופל על מילים, וכשמדובר בחטיפות ילדים אין סוף להפתעות. לאחרונה הגיע מקרה לשולחן בית המשפט לזכויות אדם בשטרסבורג. אם לבן 6 טענה: "ישראל פוגעת בזכויות ילדים. אסרו על הסגרת בני".
הסיפור מאחורי הטענה על פגיעה בזכויות ילדים הוא זה: האישה חטפה את בנה מישראל לאחר ששלוש ערכאות בישראל אסרו עליה לצאת איתו מהארץ אלא אם כן תערוב לשובו ב-400 אלף שקל. לדבריו של עו"ד איתן ליפסקר, שייצג את האישה בערעורה בעליון, האישה הביאה לעולם ילד משותף עם איש עסקים ישראלי אמיד שאינו בעלה, אך חששה להגיע לישראל, שמא לא יתאפשר לה להוציא את הילד לחו"ל.
איש העסקים חתם עמה על הסכם שלפיו לא ימנע ממנה ומבנם תנועה חופשית, וההסכם התקבל כפסק דין
בית המשפט למשפחה התעלם מההסכם שנחתם בין השניים וקבע כי האישה רשאית לצאת עם בנה מהארץ בתנאי שתפקיד את הערבות. האישה, שאין לה אשרת עבודה בישראל ונסמכת לחלוטין על כספו של האב, ערערה על ההחלטה בטענה כי היא מונעת למעשה מבנה להיפרד מסבתו האהובה, זאת על אף מצבה הבריאותי הקשה ולמרות שזכותו של הילד לראות את סבתו נקבעה במפורש בהסכם.
ערעוריה של האישה לביהמ"ש המחוזי ולעליון נחלו כישלון, וכך נחסמה דרכה ליציאה עם בנה מגבולות ישראל.
אך לא כאן נגמר הסיפור. לפני כמה חודשים חל שינוי במצב - האב הסכים לבטל את עיכוב היציאה נגד הבן בתנאי אחד: האם תחתום על הסכם חדש המסדיר את שהייתה בישראל למשך שנה נוספת. האישה חתמה על ההסכם, וכעבור חצי שנה יצאה עם בנה לצרפת וסירבה להחזירו לארץ.
הדרמה תפסה תאוצה. האב הפעיל בצרפת הליכים לפי אמנת האג להשבת ילדים חטופים והערכאות קבעו כי הילד אכן חטוף ויש להחזירו לישראל. האם, שמסרבת להיעתר להכרעות בתי המשפט, ירדה למחתרת יחד עם בנה ומשם היא פונה בימים אלה לבית המשפט לזכויות אדם בשטרסבורג בטענה מקורית: ישראל היא מדינה הפוגעת בזכויות ילדים, פוגעת בזכויות התנועה שלהם ולא מתחשבת בזכויות אדם בסיסיות - ועל כן היא מבקשת שביהמ"ש יאסור על הסגרת בנה לישראל.
"במדינת ישראל יש פער מאוד גדול בין הרטוריקה של זכויות לבין מה שקורה בפועל", טוען עו"ד ליפסקר. "אני חושב שידו של בית המשפט בישראל מאוד קלה על הדק עיכוב היציאה מהארץ. המקרה שאנחנו מדברים עליו מציג בצורה קיצונית מאוד את הקלות הבלתי נסבלת שבה בית המשפט בישראל מוכן לשלול זכויות יסוד של ילד, וזה באצטלה של הגנה על הזכות של אבא שלו להיות איתו בקשר".
למה באצטלה?
"כי הציפייה שלי היא שבית המשפט יאזן בין הדברים. זכות היסוד הראשונה היא הזכות לחופש התנועה. הזכות להיות בקשר עם בני משפחה נכללת בין החירויות היסודיות".
במועצה לשלום הילד מספרים על פעילות נמרצת מאחורי הקלעים סביב כל הקשור לחטיפות ילדים על ידי הוריהם. יתרה מכך, אנשיה היו בין אלה שהביאו את ממשלת ישראל לפני שנים רבות לחתום על אמנת האג בנושא, להצטרף אליה ולאשרר אותה. "זה לא היה פשוט", משחזר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה. "היו מי שלא רצו שישראל תצטרף לאמנה בטענה שהצטרפות לאמנה תביא לידי כך שילדים יהודים ייפגעו ותימנע מהם הזכות לחיות בארץ ישראל וכדומה".
המקרה שהמריץ את אנשי המועצה לשלום הילד היה סיפורו של ימאי חיפאי. "זה סיפור שלא ייאמן", אומר קדמן. "הילדים של הימאי נחטפו שלוש פעמים הלוך ושוב. גרושתו חיה בצרפת, והוא והילדים חיו בארץ. הוא פנה לרשויות כאן ולא קיבל עזרה כי לא היינו חתומים על אמנת האג. לכן עשה מעשה: הוא חטף את הילדים חזרה לארץ. בתגובה האם חטפה את הילדים פעם שלישית מהארץ לצרפת".
בלי להיכנס לסוגיה מי מבין ההורים צודק, ממה שראית, מהו הדבר הנורא ביותר בכל הנוגע לחטיפת ילדים?
"הם עוברים טלטלות איומות. הם חיים בחוסר ודאות, בפחד, וניצבים בפני הצורך לבחור בין אמא לאבא כשהם משמשים כמו כדור משחק". עולות טענות על כך שהאמנה לא באמת מתחשבת ברצונם של ילדים.
"בהגדרה, בשונה מהחוק, אמנת האג לא מביאה כשיקול עיקרי את טובת הילד. אנחנו חושבים שהאמנה מבחינת ילדים היא בעלת חשיבות עצומה. צריך לדעת, ואנחנו ערים לזה, שהאמנה היא חריג מאוד רציני מפני הכלל, שבמסגרתו כל פסיקה בבית משפט צריכה להביא בחשבון ראשון במעלה את טובת הילד.
פה, באופן גלוי, אומרת החקיקה והאמנה עצמה: טובת הילד לא נשקלת לגופו של עניין. האמנה אומרת: אנחנו לא נפתח דיון לגופו של עניין איפה טובתו של הילד דורשת שיהיה. אנחנו רק אומרים שלא ניתן לחטוף ילדים כדי לקבוע עובדות בשטח. ההחלטות אצל מי תהיה המשמורת, באיזו ארץ יחיה ואיך יישמר הקשר עם ההורה צריכות להיעשות, אבל לא כפרס למי שחטף. להוציא סעיף חריג באמנה שאומר שאם יש סיכון ממשי לחייו של הילד אפשר לחרוג מן הכלל, כל השיקולים האחרים נידונים במקום שבו הילד חי ערב החטיפה. זה מאוד חשוב, כי עולות טענות על כך שישראל היא מקום מסוכן מאוד. גם בעניין הזה עושים שימוש רב. ברוב מוחלט של המקרים בתי משפט גם בחו"ל דחו את הטענות הללו".
למה תמכתם באמנה?
"תמכנו באמנה כי גם אם נעשה עוול כזה או אחר לילד פרטי, המקרה שלו מגן על ילדים אחרים שעלולים להיחטף. אין לי ספק שאם ישראל לא היתה מצטרפת לאמנה, היינו רואים חטיפות אל ישראל וממנה בשיעורים הרבה יותר גבוהים, כי כל הורה בקרב הנורא הזה חושב שהוא צודק במאה אחוז. הקונפליקט מועצם הרבה יותר כי חלק עצום של המקרים הם של ילדים בעלי אזרחות כפולה, ומקרים שבהם אחד ההורים יהודי והשני לא ואז נכנס קונפליקט דתי ותרבותי שעולה בצורה מאוד בולטת, לעתים באופן אמיתי ולעתים כתירוץ. להגיד לך שבית המשפט אוהב את החוק ואת האמנה הזאת? התשובה היא לא, מפני שזה נוגד את כל הבסיס שעליו הוא יושב ואת כל האמונה המקצועית שלו. נכון שלפעמים יש פגיעה בילד פרטי, אבל רבים ניצלים בזכות הקביעה שגורסת כי לא ייצא חוטא נשכר".
האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים נחתמה בהאג בשנת 1980 וחתומות עליה 80 מדינות. יעדיה של האמנה הם להבטיח את החזרתם של ילדים שהורחקו שלא כדין אל מדינה מתקשרת או לא הוחזרו ממנה, ולהבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי הדין של מדינה מתקשרת, יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות.
ישראל הצטרפה אל המדינות המתקשרות באיחור ניכר בשנת 1991 עם "חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א, 1991".
על פי האמנה, המשמורת על קטין צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו או האפוטרופוס שלו. במקרה שהילד הוברח לארץ אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו, והמדינות החתומות על האמנה מתחייבות להשיבו למדינה שממנה נחטף כדי שהדיון על המשמורת יתבצע באותה מדינה.
ברוב המקרים נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם