אחד בפה: כל מה שצריך לדעת על המוצץ
הוא עוזר בהרגעת התינוק ומאפשר לו להרדם, אך האם כדאי להרגיל את התינוק למוצץ? ומה צריך לעשות כדי להגמל ממנו? כל מה שצריך לדעת על חברו הטוב ביותר של התינוק
המוצץ נחשב כאמצעי הרגעה זמין ונוח. בשנים הראשונות לחייו, נעזר בו הפעוט במהלך היממה כולה. הוא מרגיע אותו כאשר הוא נסער, הוא מאפשר לו להרדם בזמן עייפות והוא אף מסייע לו להתמודד עם סיטואציות לא פשוטות בחייו: רעשים ואורות שונים, מתח באוויר, עייפות, ואפילו תוכניות טלוויזיה שאינן מותאמות לגילו. המוצץ משרת נאמנה את התינוק, את הפעוט ואף את הילד בהתאם לצרכיו השונים.
מנגד, יאמרו אחרים, המוצץ משתיק את התינוק ולא מאפשר מתן פורקן לבכי שלו. המוצץ לא מאפשר לפעוט להרגע לבד, לכן בכל פעם שיהיה במתח מסוים - ידרוש אותו. יש כאלה הסבורים כי המוצץ אינו מאפשר לילד להפתח מבחינה חברתית, לדבר עם אחרים, לשחק עם חברים.
אז מהי הגישה הנכונה?
התשובה אינה אחת ויחידה, אלא ניתנת ומתגבשת בהתאם לגיל. מה שנכון לתינוק בן יומו, או לתינוק בן חצי שנה, אינו בהכרח נכון לילד בן שלוש בהתנהלות עם המוצץ. כמו כן, ההבנה והבגרות של הילד ואף סגנון ההורות, מהווים אף הם חלק מקבלת ההחלטה.
ההמלצה כיום היא לחשוף את התינוק למוצץ לאחר כששה שבועות, בתום תקופת ביסוס ההנקה, בכדי שלא לבלבל את היילוד בין הפטמה ובין המוצץ השונים במבניהם, במרקם ובטקסטורה, בתפקיד ובפעולה הנדרשת מהיילוד.
לאחר חודש וחצי, התינוק כבר מכיר את פעולת היניקה, הוא כבר יודע אילו שרירים עליו להפעיל, ובאיזו תנוחה צריכה לשונו להתמקם בכדי להוציא את החלב מהפטמה. כך הוספת המוצץ לא תפגע בהנקה, ותעזור לילד בהרגעות.
עם זאת, זוהי אינה המלצה גורפת. היא צריכה להבחן על כל תינוק בנפרד, בהתאם לאופיו, לבשלותו ולמצב ההנקה.
אם החלטתם לחשוף את התינוק למוצץ, כמו כל דבר חדש, כמו כל גירוי, עליכם לעשות זאת באופן חווייתי והדרגתי. בתהליך זה יהיו תינוקות שמרגע החשיפה לא יביעו שום קושי ויתחילו לבקש מוצץ באופן אקטיבי, ויהיו תינוקות שלא יבינו מדוע מכניסים לפיהם חומר שאינו פטמת האם ולא יקבלו את החשיפה הזו באופן אוטומטי.
לתינוקות אלו חשוב שהחשיפה למוצץ תהיה מהנה ולא תחווה כגזירת גורל. ניתן לקרב את המוצץ לשפתיים, ללחי, לסנטר - ולהרחיק, ובכך לאפשר לילד להיות
זכרו, הכנסת דברים לתוך הפה וטעימתם היא חלק מההתפתחות התינוק, לכן סביר שהמוצץ יהווה גם הוא מקור לסקרנות וחקירה. האינסטינקט שלו יהיה להכניס אותו לפה, להרגיש, לטעום, להריח לבדוק אותו ורק אז להחליט לגביו. גם תינוקות רכים, אלו שאינם מסוגלים עדיין להרים את המוצץ ולשחק עמו, יהנו לבדוק את המרקם החדש והלא מוכר של המוצץ.
לעומת זאת, אם החשיפה של המוצץ תתבצע בצורה אגרסיבית, למשל, על ידי הכנסה ישירה לתוך הפה, סביר להניח שתתקלו בבכי. החוויה הלא נעימה תקושר למוצץ ואז תיתכן התנגדות לאורך זמן.
ישנם תינוקות שלא יהיו מעוניינים כלל במוצץ. ייתכן שאין הם צריכים את המוצץ להרגע ואין הם מוצאים סיבה לקחתו. במקרה זה, ההורים יכולים להמשיך במשחקי ההכרות, אך אין צורך להתעקש - התינוק ימצא את הדרך שלו להרגע.
בכל פעם שהמוצץ נופל, הפעוט יבקש את סיוע הוריו. בתחילה, בכל פעם שהמוצץ ייפול, הוא יבכה וירצה אותו בחזרה. כשיהיה בן שבעה חודשים, יגדל, כישוריו יתפתחו ויוכל לתפוס אביזרים ומשחקים. בשלב זה, בו מתחיל התינוק לנוע במרחב ולחקור באופן אקטיבי את סביבתו, על ההורים ללמד את התינוק להיעזר במוצץ לבדו.
במקום לתת לו את המוצץ ישירות לפה, נניח אותו ביד שלו, נוביל את היד עם המוצץ לפה ונרחיק. שוב ושוב, עד שהפעוט ילמד את התנועה. ניתן לשים את המוצץ ביד של ההורים, קרוב ליד שלו, ולאפשר לפעוט לקחת את המוצץ מהיד שלנו. כמובן, במרחק שהוא מסוגל לו, ואף נעזור לו אם יהיה קושי.
נרחיק את היד שלנו, ונקרב אותה. נעלה ונוריד, כל זאת באווירה כיפית, כשהילד נהנה מהאינטראקציה עמנו.
בהמשך, ניתן לשים את המוצץ במרחב שלנו, במרחק נגיעה, ועם המשך התפתחותו, אף להרחיק את המוצץ כדי לחזק ולתת לו מוטיבציה לזחול.
אחרי שיכיר התינוק את מגוון הפעולות האלו במהלך היום, יהיה קל יותר ליישם אותן בלילה. כאן חשובה עקביותכם והתמדתכם. אם בלילה אחד נניח את המוצץ ביד התינוק ונוביל לפיו, ובלילה שאחריו נניח אותו בתוך פיו, לא תהיה למידה.
המוצץ יכול להפוך לגורם תלות כאשר פעוט לא יוכל להרגע, לשחק או לחוות מצב חברתי ללא מוצץ בפיו. אם ייפול - יצטרך מוצץ, אם יגיע למקום חדש, או למקום מוכר - אם ישחק עם חבריו - ירצה מוצץ. כך יפגע המוצץ בהתנהלותו הכללית והלילית, שכן יצטרך את המוצץ בכל רגע נתון.
כדי לוודא שהמוצץ לא יהפוך לגורם תלות, עליכם ליצור מסגרת ברורה עבור הפעוט. מה מצופה ממנו? מתי ניתן לקחת את המוצץ ובאילו תנאים? גבולות השימוש יבטיחו שלא יצטרך את המוצץ בכל שעות היום, ויצרו הזדמנות להתמודד עם סיטואציות שונות באופן עצמאי. גבולות אלו אף יהוו את הבסיס לסיום השימוש במוצץ.
הילד שלנו כבר גדול, הוא יודע לקחת לבד את המוצץ, ביום ובלילה, אך הוא כבר בן 3 ואנו ממש רוצים לגמול אותו. איך עושים זאת?
אין גיל מסויים בו חייבים או צריכים לגמול ילד, אך עדיף לא לדחות את הגמילה ממוצץ לגיל מאוחר. כאשר הילד מבין ומשתף פעולה, נכוון אותו לעבר הפרידה מהמוצץ לצמיתות. ישנם ילדים שגומלים את עצמם לאחר שנה, יש שנשארים עם המוצץ גם בגיל 5 במתכונת מצומצמת.
גמילה לפני גיל שנה אינה מומלצת, משום שהפעוט עדיין אינו מבין את משמעות העניין. הוא נמצא בשלב האוראלי, מונע על ידי הצורך במציצה, מורגל בהרגעות על ידי מוצץ וייתכן ולא יוכל למצוא דרך הרגעות אחרת.
גם בגיל שנתיים לא מומלץ להתחיל בתהליך. זהו גיל של פיתוח אישיות ובדיקת גבולות. הילד בודק את עצמו, בונה את אישיותו, מנסה להבין ולהתמודד עם רגשות שונים שעולים בו.
לרוב הורים מעדיפים לגמול גמילה מלאה בגיל 3 לערך, כאשר לפני כן יקפידו על נתינת מוצץ בזמנים מוגדרים. יהיו הורים שיגדירו שניתן להשתמש במוצץ רק בבית, וכאשר יוצאים לחברים, לבקר משפחה, או משתתפים בפעילויות אחר הצהריים, המוצץ נשאר בבית או באוטו. יש שיתנו מוצץ החל מסיום הגן ועד למחרת בבוקר, כאשר במהלך היום ילמד הילד להסתדר בלי המוצץ בעזרתה של הגננת.
בתהליך זה מצמצמים באופן הדרגתי את זמן השימוש וקובעים שהמוצץ מיועד לזמן השינה בלבד. בהתחלה מאפשרים את השימוש בשנת היום, ובהמשך רק בשנת הלילה. כאשר הפעוט מתעורר משנתו, הוא מניח את המוצץ במקום מיוחד, ופוגש אותו רק מאוחר יותר בערב.
1. מתן כלים נוספים להרגעות - לפני שאתם מחליטים על גמילה ממוצץ, בדקו אם הילד מוכן רגשית לתהליך. האם הוא יודע להרגע גם בלי המוצץ? האם הוא מבין את מה שאומרים לו? אם הוא עדיין זקוק למציצה כדי להרגע, גמילה בשלב זה מוקדמת מדי.
מומלץ ללמד את הילד להרגע בדרכים אחרות. למשל: שיחה, נשימות עמוקות, חיבוק, או הסברים על המצב עד יעבור הכאב/כעס או כל תחושה אחרת. לדוגמה: כאשר הילד רצה משחק מסויים או ממתק מסויים ולא קיבלו, הוא בוכה ומתעקש לקבלו. במקרה זה הוא יכול לקחת מוצץ ולהרגע, אך ניתן גם לגשת אליו ולשקף את מה שקרה: "מאוד רצית את המשחק, רצית לשחק בו, נכון? בכית עכשיו כי לא קיבלת את המשחק. עכשיו אנחנו הולכים לאכול, לאחר שנסיים, תוכל לחזור למשחק".
הציעו לו חיבוק גדול, הראו לו שאתם מבינים את מה שקרה, למרות שאתם לא מוותרים. שיקוף יאפשר לו לעבד את רגשותיו, להרגע, ולחזור לשגרה.
2. בדיקת מוכנות עם הילד - החלטתם לגמול את ילדכם לחלוטין ממוצץ? בדקו את מוכנותו לעניין. שאלו אותו על כך. הוא גדול ומבין ולכן יש לו דעה בנושא.
אם ההחלטה להגמל מגיעה ממנו, הגמילה תהיה פשוטה יותר. את מוכנותו ניתן לבדוק דרך הקראת ספרים על פרידה ובדיקת תגובתו אליהם. אפשר גם לספר על חברים שנגמלו ממוצץ. ניתן לשאול אותו האם הוא מוכן לומר שלום למוצץ (כמובן שאם הוא מסרב, מניחים לנושא עד לפעם הבאה).
3. הדרגתיות - לאחר קבלת ההחלטה על הפרידה מן המוצץ, חשוב לעשות זאת באופן הדרגתי ובשלבים כדי להרגיל את הילד לזמינות המוגבלת של המוצץ, עד לסיום סופי של שימוש בו. אל תעלימו את המוצץ מן הבית בפתאומיות.
4. החלטה ברורה על פרידה מהמוצץ - את ההחלטה על הגמילה, העבירו באופן חד משמעי וברור. אם מורידים את המוצץ במהלך היום - לא מחזירים אותו אחר כך, ואם מחליטים להוריד לחלוטין את המוצץ, ההחלטה תהיה ברורה, והפרידה סופית. אין מקום לחזור אחורה.
5. התחשבות בשינויים סביבתיים - כל שינוי שקשור במוצץ צריך להיעשות כאשר אין שינוי מהותי אחר המתרחש בחייו של הילד. כמו שאמרנו בתחילה, המוצץ הוא חבר טוב ומשמש כאמצעי הרגעה וניחום. אם יילקח מהילד בדיוק כאשר הוא מתחיל גן, עובר דירה או הופך לאח גדול, יצטרך את המוצץ לשם עיבוד רגשי של החווייה בעזרת אותה מציצה.
6. חוויית פרידה מהנה - את הגמילה הסופית, אפשר לעטוף במסיבה לכבוד המוצץ. טקס פרידה עם בלונים, זריקה לפח או לים, אמור להיות אירוע כייפי שבו אומרים שלום למוצץ, תודה רבה שהוא היה, ודרך צלחה הלאה.
7. הכלה רגשית - לאחר הפרידה, אם הילד מבקש שוב את המוצץ כי הוא חסר לו, הכילו את בקשתו והבינו את האובדן והגעגוע. כדאי להזכיר לו את מה שעשינו, לוודא שהוא יודע שההורים נמצאים לצדו כדי לעזור לו להתגבר על געגועיו. אם הוא בוכה, אפשרו לו לבכות. פרידה ממוצץ היא חווית אובדן לכל דבר, וככזו הילד צריך להתרגל אליה.
סיגל חדד היא יועצת ומרצה בכירה מבית עידן ההורות. יועצת שינה, מנחת הורים ומלווה לאחר לידה והורות ראשונית.
לפרטים נוספים עבור קורס הרגעת תינוקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם