בכל הקול: איך תמנעו צרידות אצל הילדים?
הייתם מאמינים שארבעה עד שבעה אחוז מהאנשים הסובלים מצרידות הם ילדים? זה הרגע להרים קול נגד התופעה וללמד את הקטנים לדבר נכון. איך עושים את זה? בקלי קלות
"צרידות היא מחלה שבה הקול מאבד את צלילותו בשל התעבות מיתרי הקול, יבלות על מיתרי הקול ופוליפים שאותם ניתן להסיר רק בניתוח,“ מסבירה נירה גל, זמרת ומורה לפיתוח קול ודיבור שאף כתבה ספר בנושא ("צרידות“ בהוצאת דיונון,( ובו פרק שלם המוקדש לצרידות של ילדים.
"תינוקות נולדים עם קול נהדר ואפילו מושלם,“ אומרת גל. "באופן טבעי יש להם אינסטינקטים קוליים בריאים ונכונים. כל שריריהם מופעלים נכון כשהם בוכים, צועקים, צוחקים או מפיקים קולות והם מנצלים נכון את תנועת הסרעפת".
אבל למרות המושלמות הזו, כארבעה עד שבעה אחוז מהסובלים מצרידות באוכלוסייה הם ילדים. ולמה זה קורה? אתם שואלים. כיוון שמשהו מתקלקל באופן שבו אנחנו מלמדים את הילדים שלנו "לדבר,“ אומרת גל.
תני דוגמה.
גל: "הדוגמאות רבות. כך למשל, בבית רבים מאיתנו צועקים מחדר לחדר או מדברים זה עם זה בזמן שהטלוויזיה דולקת. בגן, הגננת ספק מכריחה ספק מנחה את הילדים לשיר בטונים שמתאימים לה אך לא מתאימים להם. בבית הספר דורשים מהילדים לדבר בקול רם במקום לדבר ברור. בהפסקות, בשיעורי ספורט, בתנועת נוער ובכלל, ילדים צועקים כדי להתבלט, לקבל סמכות או לחלק פקודות והרשימה עוד ארוכה. למעשה, זה קורה כמעט בכל מקום כי החברה שלנו מאוד רעשנית, והילד מתאים עצמו אליה.“
הניסיון הזה להתגבר על הרעשים הוא אחת הסיבות הגורמות להצטרדות. "לתינוק עד גיל שנה יש מיתרים קטנים, ולכן היקף הקול שלו מוגבל לשניים-שלושה טונים בלבד. בגיל ארבע או חמש היקף הקול של ילד מגיע כבר לארבעה-חמישה טונים, ובגיל שבע יש לו כבר שמונה טונים - כלומר אוקטבה אחת. לכן, אם 'מכריחים' פעוט בן שנתיים לדבר מעל טלוויזיה או את ילדי הגן לשיר בטונים גבוהים המתאימים לגננת, הם נצרדים מיד, כי מיתרי הקול שלהם לא יכולים להימתח לטונים הללו.“
סיבות נוספות לצרידות?
"יש גם סיבות פיזיולוגיות: הראשונה שבהן היא יציבה לקויה, אחזקת ראש לא נכונה ומצב בו הסנטר נדחף קדימה - שלושה מצבים הגורמים למתח מתמיד בגב, בכתפיים, בצוואר ובכל השרירים הקשורים ישירות למערכת הקול.“
עד כדי כך?
"בהחלט. מאחר שהיציבה אחראית ל70%- מתפוקת הקול, ליקויים בה גורמים לתפוקה לא מספקת של הקול. הסיבה השנייה היא שימוש לא נכון באברי ההיגוי והתהודה. לא בכדי קיימת פונטיקה (תורת ההיגוי,( המחייבת את הלשון להיות במצב מסוים, את השפתיים לתפקד כראוי ואת הדיבור להתקיים בפה פתוח ושיניים פתוחות. כשהלשון עצלה, החיך עצל, השריר שעוטף את השפתיים לא מתפקד כראוי והדיבור נעשה בפה ושיניים סגורים, נחסמת תהודת הקול.
"הסיבה השלישית לצרידות בקרב ילדים נובעת מנשימה לא נכונה, והנשימה, חשוב להדגיש, היא הכוח המניע, כיוון שהמיתרים צריכים אוויר כדי להיסגר ולהיצמד. נשימה לא נכונה כוללת למשל ילדים שנושמים בעזרת הרמת הכתפיים והכנסת הבטן. צורת נשימה זו גורמת לנשימה שטחית והתרופפות הסרעפת. כתוצאה מכך, מופרעת עבודת שרירי בית החזה, אין מספיק אוויר ונגרמת צרידות.
"ויש גם ילדים שמבזבזים אוויר. מדובר בילדים שמשתמשים באוויר רק במילה הראשונה ולא נותר להם אוויר לסיים משפט. כתוצאה מכך מתפתחת צרידות.“
האם גם למצב הרגשי יש השפעה על מיתרי הקול?
"בהחלט. מצב נפשי כמו מבוכה או לחץ גורמים לעצירת הנשימה ולהצטרדות. מעבר לכך, ילדים רבים מדברים באופן מאומץ כתוצאה מהתלהבות יתר, צעקות והעדר הפסקות בדיבור לצורך שאיפת אוויר. יש ילדים שמדברים כששרירי הגרון שלהם מכווצים, והדבר מפריע לניצול חללי התהודה ולרעידות הנוצרות על ידי מיתרי הקול. דיבור ’מכווץ‘ גורם למאמץ ומתח במערכת הקולית ויכול להוביל להתעבות מיתרי הקול וליבלות.
"כמובן ששקדים נפוחים או קיומו של שקד שלישי גורמים גם הם לקשיי נשימה ולצרידות. אז הטיפ הראשון
"הטיפ השני מתייחס לכל אותם קלקולי דרך שבלי משים וכוונה אנחנו מקנים לילדים וכדאי להקפיד להימנע מהם. כלומר, לדבר ברור ובשקט עם הילדים (ולא מחדר לחדר או כשהטלוויזיה פועלת;( לתת להם לשיר בטונים המתאימים ליכולות שלהם (ולא לאלה שלכם) ולוודא שהפונטיקה שלהם נכונה.“
בנוסף לכל אלה, ניתן לבצע עם הילדים תרגילי נשימה מהנים שנבחרו על ידי גל בקפידה ")כי ילדים עושים רק תרגילים שהם אוהבים(“ ואשר מקנים לילדים הרגלי נשימה נכונים ועשויים למנוע צרידות.
התרגילים מתאימים לתרגול בבית ובגני ילדים, והם נפלאים גם למבוגרים צרודים בכלל ולגננות צרודות בפרט. שימו לב, בתרגילי הנשיפה הקפידו לא לנשוף את האוויר עד כדי סחיטת הריאות.
.1 הפריחו בועות סבון.
.2 נפחו בלונים.
.3 מלאו חצי כוס מים ועשו בה בועות ברצף בעזרת קשית.
.4 הניחו כדורים קטנים מנייר מגולגל על הרצפה ונשפו עליהם לכיוון הקיר. לאט לאט הגדילו את המרחק ועשו מעין תחרות.
.5 חבקו כדור גדול ונשמו עמוק. בדרך זו מתבצעת הנשימה בגב כראוי.
.6 עמדו כמו נר, כשידיכם למעלה במשך מספר דקות, ונשמו תוך הקפדה שהכתפיים לא תתרוממנה. זוהי נשימה סרעפתית במיטבה.
.7 תנו לעצמכם חיבוק גדול ולמדו את הילדים לתת לעצמם חיבוק "כמו שמחבקים את אבא ואמא“ ונשמו תוך כדי כך. תנועת החיבוק מרחיבה את הגב ואת הנשימה.
.8 חקו קול של רכבת נוסעת: טש-טש-טש-טש במקוטע, לחיזוק שרירי הבטן החיוניים לתמיכה באוויר הננשף.
.9 השמיעו "ששששששש" ארוך והניחו אצבע על הפה כאילו אתם משתיקים מישהו ומבקשים שלא ירעיש. תרגיל זה מלמד את הילד לווסת את יציאת האוויר, כדי שיוכל לומר משפט שלם בלי להיות במצוקת אוויר.
.10 דמיינו שבית החזה הוא צמיג רכב מנופח שניקבו אותו, וחקו את קול האוויר היוצא דרך הנקב הקטן - פססססססס. זהו תרגיל מצוין המלמד לווסת את יציאת האוויר.
.11 זמזמו כמו דבורה - זזזזזזזזזז. תרגיל מאוד בריא ונעים למיתרי הקול.
.12 חקו חתול מיילל - מיאו-מיאו. חשיבותו של התרגיל הזה היא בכך שהוא מעביר את התהודה לראש.
.13 חקו תנועת שפתיים של דג, לתרגול עבודת השפתיים.
.14 עשו קליקים עם הלשון - מלמד את הלשון ליפול למקומה הנכון בקרקעית הפה ושומר על גמישות שריריה.
.15 דמיינו נהיגה במכונית תוך כדי סיבובי הגה. פרפרו את השפתיים והשמיעו קולות שמשמיעה מכונית נוסעת - ברררר או פרררר או דררררר. זהו תרגיל המאפשר שליטה על הנשימה ומתרגל עבודת שפתיים.
.16 הוציאו לשון ארוכה ונשמו כמו כלב דרך הפה. תרגיל מצוין לגמישות החיך.
17. גרגרו מעט מים ובלעו. פעולת הבליעה חשובה - כי אם קל לבלוע, קל לנשום, ופירוש הדבר שתנוחת הראש נכונה.
.18 פהקו הרבה - פעולה טובה לתרגול נשימה עמוקה.
.19 הציבו את כף היד מול הפה ונשפו ההההההה ברצף ללא השמעת קול, כאילו אתם רוצים ליצור אדים על זגוגית חלון - אחת הפעולות הכי חשובות נגד צרידות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם