 |
|
|
|
|
|
שעתו הגדולה של ברק |
|
|
|
|
יצחק הרצוג נזכר בשיחת הטלפון שקיבל ב-4 לפנות בוקר מרה"מ, שהודיע לו על הנסיגה מלבנון
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
יצחק (בוז'י) הרצוג
22/5/2005 11:53
|
|
|
|
|
|
|
|
באישון לילה, השבוע לפני חמש שנים, הרמתי את שפורפרת הטלפון במשרדי במזכירות הממשלה. "בוז'י", אמר הקול הצרוד מן העבר השני של הקו, "עכשיו השלמנו את יציאת צה"ל מלבנון. תודיע בבקשה לכל השרים". התרגשתי מאד וכך גם כל השרים שאותם השכמתי ב-4 לפנות בוקר.
באותו רגע הסתיים מהלך ארוך, שזכויות היוצרים עליו הן של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. האיש מעברו השני של הקו.
בחלוף חמש שנים ניתן לקבוע ללא ספק כי המהלך היה נכון והביא לשינוי חיובי משמעותי ביותר בגבול הצפון. רק תתארו לכם מה היה קורה לו האינתיפאדה היתה פורצת תוך שישראל מבוססת בבוץ הלבנוני ונאלצת להחזיק בשתי חזיתות לוהטות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
"אימא, יצאתי מלבנון"
|
|
|
|
|
הוויכוח אודות ההתנתקות מזכיר לי רגעים דומים בכל הקשור ליציאה החד-צדדית מלבנון. בתחילת המהלך, אגב, האמינו ראשי השלטון בישראל, במיוחד ראש הממשלה ברק ושר החוץ דאז דוד לוי, כי ניתן יהיה לצאת מלבנון בהסכם.
החלטת הממשלה שקבעה את היציאה מלבנון מיום החמישה במרס 2000, כללה התייחסות מפורשת לצורך לצאת בהסכם כחלופה העדיפה. ברק האמין כי יוכל לכפות זאת על הסורים, על הצרפתים או על האו"ם.
כישלונה המהדהד של פסגת ז'נבה, בין נשיא ארה"ב קלינטון ונשיא סוריה אסד, סתם את הגולל על האופציה הזו. לא נותרה אפוא ברירה אלא להיערך באופן חד-צדדי על גבול הצפון.
לוח הזמנים תוכנן לחודש יולי. ואולם, במהלך חודש מאי החריפה אי-היציבות באזור דרום לבנון, והלחץ הפנימי הביא לשיתוקן של יחידות צד"ל. היה ברור כבר ב-20 במאי שיש צורך לפעול מייד, מהר ובנחישות.
אלה היו רגעיו הגדולים של אהוד ברק. התנהלותו הייתה מופתית ומנהיגותית. הוא העתיק את פעילותו לחמ"ל במשרד הביטחון ולא יצא ממנו עד השלמת המהלך. ההנחיה שנתן לצה"ל, ובמיוחד לרמטכ"ל, שאול מופז, ולאלוף פיקוד הצפון, גבי אשכנזי, היתה לעשות הכול כדי שחיילי צה"ל לא ייפגעו בעת היציאה. ואכן, הם תפקדו בצורה מקצועית מרשימה וטובה ובבוקרו של יום.
לאחר אותו הלילה שמע עם ישראל כולו את השיחה המרגשת של אותו חייל: "אימא, יצאתי מלבנון".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיית צד"ל
|
|
|
|
|
המהלך לא היה נטול בעיות. ראשית, תחושת הבהילות תוך כדי הותרת מתקנים ורכוש מאחור, בד בבד עם השתלטות חיזבאללה על האזור, הותירו טעם של חמיצות ואי נחת. ההסבר לכך היה כמובן הצורך להקטין כל אפשרות של סיכון לחיילי צה"ל. שיקול נכון ומוצדק.
שנית, התחושה הקשה ביותר נגעה לחיילי צד"ל, שברחו ארצה כפליטים ממש. כ-6,500 נפש במספר, הם נמלטו לצפון הארץ ועניינם נותר כפצע פעור. כיום, כעבור חמש שנים והרבה לקחים ופעולות, נותרו בארץ כ-600 משפחות - 2,500 נפש. השאר שבו ללבנון עם מענק כספי ישראלי. חלקם נעלמו לחלוטין וקיים חשש אמיתי לחייהם.
אלה שנותרו הינם המקרים הקשים, שכנגדם תלוי גזר דין מוות בלבנון. בחלוף הזמן מצאו חלקם פרנסה ואחרים החלו לאט לאט להשתלב. עם זאת, רובם נותרו מתוסכלים ופגועים.
מתוך תחושת אכפתיות ועוול, יזמתי לפני שנתיים את חוק "חיילי צבא דרום לבנון ובני משפחותיהם", שנחקק סופית בינואר השנה, לאחר מאבק קשה מאד. החוק מאפשר לכל לוחם צד"ל ומשפחתו לקבל אזרחות ישראלית, משווה את תנאי המשפחות השכולות והנכים לאלה של צה"ל, ומעניק להן מענק הוקרה משמעותי מעבר לכל הטבות וזכויות המגיעות להן.
העובדה שהם יכולים להפוך לאזרחים שווי זכויות במדינה לתמיד, הפכה מבחינת רבים מאנשי צד"ל לאלמנט פסיכולוגי מכריע בתפקודם היומיומי וביטחונם בעתידם למרות הקשיים. מאידך, עדיין קיימות בעיות מנהליות במשרד הביטחון, המעכבות את הטיפול בחלק ממרכיבי החוק, ואני מצר על כך ופועל לפתרונן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סגירת מעגל
|
|
|
|
|
הקהילייה הבינלאומית נכנסה לתמונה רק לאחר היציאה מלבנון. האו"ם נטל חלק פעיל ביישום החלטת מועצת הביטחון 425, שהתקבלה באפריל 1978 כשצה"ל נכנס ללבנון, והיוותה את הבסיס המשפטי להיערכות החדשה.
אבי, חיים הרצוג ז"ל, שימש אז כשגריר ישראל באו"ם והיה ממנסחיה של אותה החלטה. מבחינתי, היתה זו סגירת מעגל נוספת ודוגמא לכך שגושפנקא בינלאומית לקו הגבול הבינלאומי יכולה ליצור איזון ורגיעה יחסיים.
ואכן, אין חולק כי אזור הצפון השתנה מאד מאז אותו הלילה. אלה השנים היפות היותר שלו מאז קום המדינה. נתפלל ונקווה שכך ימשיך.
כבר שכחנו עד כמה הפחידו אותנו לפני היציאה החד-צדדית מלבנון. אותן כותרות ואותם תרחישי אימה שמלווים את תכנית ההתנתקות היום. הורדת החיכוך, תחת גיבוי בינלאומי, מגלמת בתוכה יתרונות בעידן של הפוליטיקה המודרנית. זה איננו נקי מספקות וחששות, אך הוכח שזה מהלך אפשרי וכדאי.
הכותב הוא שר הבינוי והשיכון, וכיהן כמזכיר הממשלה בעת הנסיגה מלבנון
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | לוח הזמנים תוכנן לחודש יולי. ואולם, במהלך חודש מאי החריפה אי-היציבות באזור דרום לבנון, והלחץ הפנימי הביא לשיתוקן של יחידות צד"ל. היה ברור כבר ב-20 במאי שיש צורך לפעול מייד, מהר ובנחישות
| | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
