דייט ליד האח זה לא תמיד רומנטי
כשהחפירות בת"א לא קשורות לשום טרקטור, כשריקוד מושחת נראה יותר כמו ריקוד הציפורים וכשפגישה תמימה בפאב הופכת לאירוע משפחתי - סימן שאתה בדייט ראשון מהגיהנום. סבבה והכל, אבל מה זה לא זורמת! טור הדייטינג השבועי של צילה שוק
הוא ציין שאין לו אוטו ושהוא ישמח אם אגיע לאזור שלו ונצא לאחד הפאבים בסביבה. על אף שזה נוגד את האמונות שלי ולמרות שמדובר בתל אביב – הרי כולנו יודעים שדי פשוט להגיע ממקום למקום - הסכמתי. זו כנראה הייתה הטעות הראשונה שלי.
הגעתי, חניתי, לבושה במיטב בגדיי, מאופרת, מסודרת ומלאת רצון טוב. נפגשנו ובינתיים הוא סבבה והכל (זורמת). אמרנו שלום ונעים להכיר, ואז זה התחיל. במשך מספר דקות לא מבוטלות הוא ניסה לשכנע אותי שכדאי שנצא לפאב ש"נמצא פה בסביבה" ושבן דוד שלו וגם כל החברים שלו נמצאים שם.
הוא הבטיח שהם ממש נחמדים, שאין לי מה לדאוג ושיהיה כיף. סירבתי בתוקף ואמרתי שאני מעדיפה שנלך למקום אחר. על אף ההתעקשות הממש מעצבנת שלו סוכם שנלך למקום שאני בחרתי. בשלב זה, עדיין, סבבה והכל (זורמת).
הגענו לפאב. הוא היה די ריק אבל נחמד בשביל דייט ראשון. הבחור הנחמד לא הפסיק לדבר על עצמו, ואני, מאזינה נאמנה, ידעתי אחרי רבע שעה הכל אודות האיש. מבית החולים בו הוא נולד ועד לימודיו האקדמיים. אפשר לומר שממש לא שימשתי חלק פעיל בדייט. הוא דיבר ודיבר ודיבר. אולי יש בנות שיאהבו את העובדה שהכל מתנהל ברצף נטול שתיקות מביכות ושרק בן הזוג מדבר. אני לא. בשלב זה הוא הפך ל"סבבה והכל, אבל חופר על עצמו" (לא זורמת).
כעבור עשרים דקות מייגעות סוף סוף הוא שתק – כדי לענות לשיחת טלפון מפתיעה. הוא התנצל ואמר שזה אחיו והוא חייב לענות. חייכתי וסימנתי עם היד שילך על זה. לאחר שיחה לא ארוכה עם אחיו הוא אמר: "אח שלי וחברה שלו מגיעים לפה". עשיתי פרצוף שאי אפשר היה להימנע ממנו והוא דאג להרגיע אותי ואמר "אל תדאגי, הם לא ישבו ממש איתנו, הם ישבו מולנו". אההה מולנו... לרגע תהיתי למה מגיע לי כל הטוב הזה?!
בני הזוג הגיעו, הסתכלו סביב ועשו פרצוף. הפאב שבחרתי לא היה לטעמם. כאן החל מסע שכנוע מסיבי כדי שנעבור כולנו יחד (הרי זה כבר בכל מקרה דאבל דייט) לאפרטמנט. הבחור (הדייט שלי) עשה לי פרצוף של כלבלב. למרות שכבר ידעתי שזה יהיה כנראה הדייט האחרון, החלטתי להצטרף.
הגענו, ישבנו על הבר והדבר הזה התחיל שוב להציק. אפשר כבר להבין שמצב הרוח שלי כבר לא כמו שהיה קודם, וגם די הדחקתי את הרעיון לשמו התכנסנו. ושוב, עם יכולות השכנוע המטורפות שלו הוא ניסה לגרום לי לרקוד תוך כדי שהוא אוחז בידיי, מזיז
כשאמרתי שאני ממש לא מעוניינת, הוא ענה בלי בושה: "ככה אני כשאני יוצא. אני עושה שיגועים!!!". אין ספק שקרייזינס קצת הרתיע אותי והחלטתי שכדי לעבור את הערב אני חייבת וויסקי. והוא בשלו: "בואי לרקוד, בואי לרקוד". זהו, עצרתי הכל. "אני ממש עייפה", אמרתי לו, "אני צריכה לקום מחר מוקדם, כואב לי הראש ובלה בלה בלה".
וכך יצאנו ארבעתנו מהפאב והלכנו איש איש לדרכו. אמרתי שהיה נחמד, לחיצת יד ויאללה ביי. ביום שאחרי הוא התקשר. הייתי בשיעור אז לא עניתי. הוא שלח הודעה, שאל אם אני עדיין בלימודים. אמרתי שכן. הוא כתב: "היה ממש נחמד, יש סיכוי שניפגש גם היום?". אמרתי שאכן היה נחמד אבל נראה לי שאין לזה עתיד. כמובן שהשתמשתי במילים הרבה יותר עדינות וההסבר היה מעמיק אבל אני לא יכולה לחשוף את כל הסודות...
אחרי שעברתי פרק של הישרדות ברחבי ת"א הגעתי למסקנה חותכת: הוא סבבה והכל, אבל מגיע לדייט יחד עם אחיו - לא זורמת!!
נא להמתין לטעינת התגובות
