כתבות קודמות

  • צילום: מייקל מלפורד

    עץ דרקונית קינבר, סמלו הבוטני של האי סוקוטרה, משתמש בענפיו המושטים מעלה לשם קליטת לחות מהערפל השורר בהרים

  • צילום: מייקל מלפורד

    ירח מלא זורח מעל חורשות עצי דרקונית קינבר. מישורי אבן הגיר הפנימיים של האי נוצרו כשימים עתיקים כיסו את היבשה

  • צילום: מייקל מלפורד

    פעילות געשית שהתרחשה באי בתקופות קדומות יצרה את הרי חג'הר, שפסגות הגרניט המשוננות שלהם נישאות לרום של כמעט 1,500 מטרים

  • צילום: מארק מופט

    זיקית נזירה משתייכת למין שהוא אנדמי לסוקוטרה, בדומה ל-90 אחוזים מהזוחלים האחרים באי. המקומיים מאמינים כי היא יצור מכושף

  • צילום: מארק מופט

    חלזונות יבשה מטפסים על עצים במישור זחר הצחיח בסוקוטרה, כדי להימלט מחום הקרקע ומחיפושיות טורפות, אולם הפעולה הזאת חושפת אותם לעופות רעבים

  • צילום: מארק מופט

    ביערות עצי דרקונית קינבר אין כמעט נבטי עצים בראשית דרכם ואף לא עצים צעירים. יש התולים את האשם במחסור במים, הנגרם עקב צמצום בכיסוי העננים

  • צילום: מארק מופט

    ואדי של נחל אכזב מתפתל לכיוון הים בין רכסי הרי חג'הר. אף שגונו של רוב הגרניט הוא אדמדם, כיסוי חזזיות גורם לסלעים אחדים להראות לבנים

  • צילום: מארק מופט

    סרטן נחלים סוקוטרה הוא מין אנדמי לאי. בהיעדר תחרות טבעית מצד דגים, ניצב סרטן טורף זה בראש שרשרת המזון במקורות המים

  • צילום: מארק מופט

    הצמח אצבוע סוקוטרה, ששמו בשפה הסוקוטרית משחר, שימש לתושבי האי מזון חירום בעת תקופות של רעב. פרחיו מנקדים בכתמי צבע את נוף אבן הגיר האפור

  • צילום: מארק מופט

    בשל פרחיו זכה תת-מין סוקוטרה של אדניון נפוח לשם העממי "ורד המדבר", על אף שהצמח אינו קרוב של הוורדים המבויתים

  • צילום: מייקל מלפורד

    דיונות חול מרהיבות בלובנן משתרעות לאורך קילומטרים רבים במקומות שונים לאורך קו החוף הדרומי של סוקוטרה, כפי שנראה בתמונה שצולמה בחוף אעמק

  • צילום: מייקל מלפורד

    סולה לבנת בטן נוחתת בחוף המערבי. לפחות עשרה מיני עופות ים מתרבים בסוקוטרה או באיים הקטנים שסמוכים אליו

  • צילום: מייקל מלפורד

    קו החוף המגוון של סוקוטרה מורכב מחופים חוליים, סלעים, בוץ ושוניות אלמוגים חיות ומאובנות. מקומיים רבים מתפרנסים מדיג לפחות חלק מהשנה

  • צילום: מייקל מלפורד

    עץ לבונה צומח באזור מוגן בצד המזרחי של האי. בזמנים קדומים, שרף הלבונה היה רב ערך בשל ריחו העשיר, אשר שימש לבישום הלוויות וטקסים

  • צילום: מייקל מלפורד

    נקבת בז מביאה מזון לגוזליה על צוק בחופו הדרומי של סוקוטרה. בזים אלה הם מהטורפים היבשתיים העיקריים באי

  • צילום: מארק מופט

    תת-מין מקומי של אדניון נפוח מעגן את עצמו לצוקי מאלח. יותר מ-300 מיני צמחים נדירים אחרים גדלים בסוקוטרה

גלרית תמונות

ארץ גידולי הפרא

האי המבודד סוקוטרה, השוכן במרחק 350 קילומטרים מחופי תימן, הוא בית למגוון של צמחים ובעלי חיים יוצאי דופן, שניכרת בהם ההסתגלות האבולוציונית לחיים במקום חם, סחוף רוחות ובעל תנאים קיצוניים

מאת: מל ווייט | צילום: מארק מופט ומייקל מלפורד
השעה כמעט חצות הליל. נופה המשונן של הגבעה רחבת הידיים, הקרויה פרמהן, נשטף באורו הכסוף של הירח, שאך אתמול היה במילואו. יער עצי דרקונית קינבר, הנראים כמטריות הפוכות ונהפכו לסמלו של האי סוקוטרה
(Socotra), צומח על מדרונות הגבעה. בני זוג, היושבים סביב מדורה, משוחחים על חייהם באי בשפה עתיקת יומין שמקורותיה אבדו במרוצת השנים. אף שאינם יודעים קרוא וכתוב, הם יודעים שהשלט החדש שהוצב במורד הגבעה מכריז על פרמהן שמורת טבע מוגנת. זרים מגיעים לכפר שלהם, הם מספרים, כדי לצלם את עצי דרקונית קינבר, את האדניון הנפוח ואת פרחי המישהאחיר (אצבוע סוקוטרה). מדענים מגיעים והופכים אבנים בטענה כי הם אוספים חרקים ולטאות.

350 קילומטרים של מי הים הערבי מפרידים בין סוקוטרה לתימן השסועה. בשל המרחק הגדול, היה סוקוטרה למקום אגדי השוכן בשולי המפות של העולם המוכר. הוא הטיל אימה על מלחים ויורדי ים, אשר סיפרו על שרטונות מסוכנים, סערות עזות ותושבים שעל פי האמונה שלטו ברוחות והיה בכוחם להפנות ספינות אל החוף כדי ללכוד ולבזוז אותן.

חוץ מהמיקום האסטרטגי שלו מול קרן אפריקה, לא היה בסוקוטרה דבר שהעולם החיצוני מצא בו עניין. אלא שכעת השתנה המצב. במחקר שנערך בראשית המאה ה-20 נמצא כי אף שאורכו של האי הטרופי 134 קילומטרים ורוחבו 43 קילומטרים בלבד, הוא אחד המרכזים החשובים ביותר בעולם של מגוון ביולוגי, ומשתלבים בו אלמנטים מאפריקה, אסיה ואירופה בדרכים ובצורות אשר הביולוגים טרם ירדו לעומקן. כל סוגי הנוף בסוקוטרה, מהמישורים החמים והיבשים ועד להרים אפופי הערפל, מגלים נפלאות הייחודיים אך ורק לאי זה.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יוני 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות