אנשי המערות של פפואה ניו גיני

בני מיקמבוט (Meakambut) לא היו מוכרים לעולם החיצון עד שנות השישים של המאה ה-20, כאשר משלחות אוסטרליות החלו לסייר בטופוגרפיה הפראית של פפואה ניו גיני. רק באזורים הבלתי נגישים ביותר של המדינה עדיין קיימות מובלעות של נוודים מסורתיים כמו המיקמבוט. חברי הצוות של נשיונל ג'יאוגרפיק יצאו בעקבותיהם, אך נאלצו לקטוע את הסיור המתוכנן כאשר פגשו בדרמה אנושית ונחלצו לעזרה.

היא שכבה במערה, גוססת. רגליה וידיה נראו כמו מקלות שבליטות בקצותיהם בעודה מכורבלת בסמוך למדורה. עיניה היו פקוחות לרווחה, מקדמות את פני המוות. לידיה אולי בת 15. שלושה חודשים לפני כן היא ילדה תינוק, אך הוא מת; הקבוצה השאירה את גופתו במערה והמשיכה בדרכה. פאסו איו, בעלה של לידיה, הסביר כי"כשמישהו נהיה חולה, או שהוא מחלים או שהוא מת."

לידיה ובעלה משתייכים לקבוצת מיקמבוט, אשר נודדת ביערות הגשם של פפואה ניו גיני ומוצאת מחסה במערות הנמצאות גבוה במצוקים. בעבר הגנו המבצרים הטבעיים הללו על המיקמבוט מפני אויביהם: ציידי ראשים, קניבלים וגנבי כלות. אבל כל זה היה לפני דורות רבים. היום האויבים אלימים פחות, אם כי קטלניים באותה המידה: מלריה, שחפת ומחלות אחרות.

אחד מחברי הצוות, חובש בהכשרתו, בדק את לידיה וגילה כי ריאותיה מלאות נוזלים. לבה פעם בקצב פראי של 140 פעימות בדקה וחומה הגיע ל-40 מעלות. לפי אבחנתו היא סבלה מדלקת ריאות קשה שסיכנה את חייה, והיה עליה לקבל טיפול דחוף במרפאה, הנמצאת במרחק שש שעות של הליכה ברגל במורד מצוקים תלולים ושש שעות נוספות של שיט בקנו. סיכוייה של לידיה היו קלושים, אך בזכות התושייה של צוות נשיונל ג'יאוגרפיק היא שרדה.

בן משפחתה ביקש לשגר באמצעות אנשי המשלחת מסר לממשלת מדינתו: "אנחנו, בני מיקמבוט, נפסיק לצוד ולנדוד כל העת ולחיות במערות בהרים אם הממשלה תיתן לנו מרפאה ובית ספר, ושני אתים ושני גרזינים, כדי שנוכל לבנות בתים."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון פברואר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף