הונג קונג - בצלה של סין

בקצה ים סין הדרומי אורותיה של המטרופולין הונג קונג מהבהבים וזוהרים. גורדי השחקים, שהם סמלה המסחרי, נראים כמו עמודי אבן לוהטים. תשוקת העיר ניכרת בגוני הכחול והוורוד העזים המשתקפים במימי המפרץ. הצפיפות כה רבה, עד שבנייני העיר, בהם כאלה המגיעים לגובה של מאה קומות, מרחפים מעל מדרונות ההרים כאילו מולאו בגז הליום.

הונג קונג, שהיא כיום מחוז מנהלי סיני מיוחד, נבנית מחדש תחת לחצים כלכליים ותרבותיים עצומים. הכרך הזה, שבו חיים יותר משבעה מיליוני תושבים, נישא על גבי תחושה הולכת וגוברת של חוסר נוחות, שעומדת בניגוד ישיר לימים הטובים של העבר, כאשר הייתה העיר אחת מבירות העסקים הגדולות באסיה.

מה שעשה את הונג קונג למרכז של קפיטליזם תעשייתי היה דווקא המהפכה הקומוניסטית, שהתחוללה בסין ב-1949. לנוכח הלאמת הרכוש הפרטי בהנהגת מאו דזה דונג, עקרו תעשיינים סינים מסין היבשתית אל הונג קונג, ונהר של פליטים מחפשי עבודה זרם אליה. במקום התפתח משק קפיטליסטי איתן, שהפך את העיר ליצואנית של שפע סחורות. שררה בה רוח חופשית ללא רגולציה כלכלית, שזימנה אליה השקעות מכל הבאים בשעריה.

עם הזמן בנתה הונג קונג את גורדי השחקים הזוהרים שלה ולצדם גם שיכונים בעייתיים. כל העת התקיימו מאחורי החזות המודרנית תחלואים חברתיים כמו זנות, סחר בסמים, הברחות והימורים. במרחק הליכה קצר מחנויות המעצבים המהודרות שברחוב קנטון (Canton), נמצא צ'נגקינג מנשנס (Chungking Mansions) - מבנה מוזנח המאכלס 4,000 בני אדם ממקומות שונים בעולם. כולם באו לכאן כדי לקנות ולמכור.

צ'נגקינג מנשנס הוא מדד לשינוי הגדול שהתחולל בהונג קונג. "אין כאן הרבה פעילות לא חוקית, מלבד העובדים הלא חוקיים, שרבים מהם הם מבקשי מקלט מדיני," אומר האנתרופולוג האמריקני גורדון מתיוס. הוא סבור כי צ'נגקינג מנשנס הוא המקום שבו הונג קונג ממלאת באופן חלקי את הבטחתה, שכן הוא משקף את הגרסה הישנה שלה מהמאות ה-19 וה-20: כור היתוך, נמל פתוח, בזאר עולמי חופשי מהגבלות. "זאת התמצית האמיתית ביותר של כל מה שהונג קונג הייתה, של מה שהיא כיום ושל מה שהייתה יכולה להיות."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יוני 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף