סודות העולם האחר של המאיה

בפאתי שדה תירס קטן ליד חורבות עיר המאיה צ'יצ'ן איטסה (Chichén Itzá) שבמקסיקו, נשמע קול צעקה בספרדית, שמהדהד בפראות מתוך סנוטה (cenote), מערה מלאת מי תהום: "ראיתי את זה! ראיתי את זה! זה נכון!"

הארכיאולוג התת-מימי גיירמו דה אנדה רוכן מעל פי הסנוטה כדי לוודא שאכן שמע את מה שהשתוקק לשמוע זה חודשים כה רבים. "מה נכון, ארטורו?" חברו הארכיאולוג ארטורו מונטרו, הצף במימי המערה, צועק שוב בהתרגשות: "אור הזנית! זה באמת עובד! רד לכאן!"

מה שדה אנדה ייחל לשמוע מחברו מונטרו היה את אישורו לכך שקרקעית המערה הזאת, הסנוטה, אכן שימשה שעון שמש קדוש במניין הזמנים של בני מאיה הקדומים וציינה את שני הימים בשנה, 23 במאי ו-19 ביולי, שבהם השמש מגיעה לזנית במקום זה. באותו רגע היא ניצבת במאונך ממעל ואינה מטילה שום צל. העובדה שהסנוטה נמצאת היישר מצפון-מערב לגרם המדרגות הראשי של אל קסטיו (El Castillo), הפירמידה המרכזית המפורסמת של צ'יצ'ן איטסה, ובתוך תחומיה של העיר המסתורית הזאת, מעניקה לשאלתו של דה אנדה משנה חשיבות.

הייתכן שלפני מאות שנים המתינו כוהני מאיה ליד הסנוטה הזאת עצמה כדי לצפות בזווית השמש ולתקן את מדידותיהם כשהיא מגיעה לזנית? האם באו לכאן בתקופות בצורת כדי להקריב בדאגה קורבנות, ובזמנים אחרים כדי להודות על יבולים שופעים? האם האמינו כי זהו מקום שבו השמש והמים הנדיבים נפגשים ויוצרים חיים? את השאלות האלה ואחרות הנוגעות ליחסם של בני מאיה כלפי אליהם וכלפי עיר הקודש שלהם וללוח השנה המדויק להפליא שפיתחו, חקרו שני הארכיאולוגים האלה.

ב-20 השנים האחרונות החלו הארכיאולוגים לתת את דעתם לתפקיד שמילאו המערות, שמש הזנית, ועכשיו, בזכות דה אנדה, גם הסנוטות, באמונותיהם העתיקות של בני מאיה ביוקטן (Yucatán) ובתפישתם את העולם. ידוע לארכיאולוגים שבני מאיה ראו במערות ובסנוטות פיות אשר נפתחים אל העולם התחתון שבו שוכן צ'אק (Chaak), אל הגשם המעניק חיים. אבל השלכותיה של עובדה זו על האדריכלות ועל תכנון הערים שלהם החלו להתברר רק לאחרונה.

בשנת 2010 התחיל דה אנדה, אחרי שצלל בעשרות סנוטות, לחקור את סנוטת אולטון (Holtún). כשבדק את כותלי הברכה, כמה מטרים מתחת לפני המים, הוא יצא בשחייה מתוך חלל קטן כשלפתע חש בליטה של מדף סלע טבעי מעל ראשו. על מדף הסלע הזה הוא נדהם לגלות מנחה של גולגולת אדם, כלי חרס, גולגולת של כלב, עצמות אייל וסכין מושחזת משני צדיה ששימשה כנראה להקרבה. כל אלה הונחו שם בצורה מסודרת מאות שנים קודם לכן. פנס הראש שלו, שכוון היישר מטה למעמקי הסנוטה, חשף עמודים שבורים, תגליף של יגואר דמוי אדם ודמות הדומה לאחד מאנשי האבן הקטנים במקדש הלוחמים של צ'יצ'ן איטסה, המגולפים כמחזיקים את כיפת השמים. לא היה ספק כי הסנוטה הזאת, הנמצאת באמצע שדה תירס, היא אתר קדוש.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון נובמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף