השיבה לגן עדן

עולם חייזרי יותר מקצה החלל. במילים אלה מתאר הצלם דיוויד דובילה את מפרץ קימבי (Kimbe Bay) באוקיינוס השקט. אך שלא כחלל הקר, המקום הזה חי ונושם, וביקום שלו ישנן גלקסיות של דגים ותצורות אלמוגים מרהיבות כמו התפוצצות של סופרנובה. המפרץ נמצא לחופו של האי ניו בריטן (New Britain) בפפואה ניו גיני. הגיאולוגיה באזור, השוכן מעל שני לוחות טקטוניים מתנגשים, חסרת מנוח. היא יצרה נוף של הרי געש (שלושה מהם פעילים), מדף יבשתי צר שצונח אל תהום בעומק שני קילומטרים כאילו זהו סוף העולם, והרים תת-קרקעיים שכותרו במשך אלפי שנים בידי שוניות.

לפני 17 שנים שהה דובילה שמונה ימים בקימבי לשם צילום מאמר, וההתנסות – אם כי המילה כישוף מתאימה יותר לחוויה שעבר - עוררה בו כמיהה לשוב אליו. האובססיה שלו למקום נולדה מתוך זיכרון של גן עדן תת-ימי, שיש בו להקות דגים כסופות, כרי גורגונאים ומים צלולים כמו מראה. האם גן העדן הזה ממשיך להתקיים גם היום?

לדברי דובילה, "חלק מהשוניות הן תזזיתיות, כמו ציור של ג'קסון פולוק." לעומתן, קימבי – אותה שונית שנחקקה בזיכרונו – היא נינוחה, "כמו ציור אימפרסיוניסטי של מונה."

סקירה של החיים הימיים שנעים ונדים, שוחים או זוחלים בזרמי המים הללו היא עדות לגיוונם ושגשוגם. הספירה כוללת 536 מינים של אלמוגים (יותר ממחצית המינים בעולם) וכ-900 מינים של דגי שוניות. את מימיה של השונית חולקות גם נפלאות קטנות כמו סוסון הים הגמדי, שאפשר להושיבו על ציפורן הזרת, ונפלאות גדולות כמו הלווייתן הראשתן.

מה שאפשר לומר בפשטות הוא שהשונית כיום עודנה מלאת חיים כפי שהייתה לפני 17 שנים, בניגוד לרבות אחרות ברחבי העולם. זאת משום שהיא ממוקמת במקום נידח מאוד. השונית הזאת אינה צריכה להתחרות בלחצי האוכלוסייה כמו השוניות לחופי אסיה, למשל. דיג מסחרי לא מתקיים בקרבתה, והיא משגשגת גם משום שמטפלים בה היטב. עם התומכים בשונית נמנה ארגון שימור הטבע, שערך תוכנית להקמת 14 אזורים ימיים מוגנים במפרץ, בתמיכת אנשי שימור מקומיים וארגון חינוכי הקרוי מהוניה נה דארי ("שומרי הים" בניב המקומי) יחד עם המרכז המקומי לאזורים מוגנים של פפואה ניו גיני, אשר מסייע לקהילות לנהל את משאביהן ולהגן עליהם.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון נובמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף