המרדף האחרון

השעה היא קצת אחרי שש בערב, 31 במאי 2013. מהמושב שליד הנהג במכונית שברולט קובלט לבנה, רודף סערות בן 55 מציץ לרגע במצלמת הווידיאו שהנהג מכוון אליו, ואז הוא מסב את ראשו ומשקיף מבעד לחלון. על שדות החיטה שפוך זוהר מצמרר, והם רוטטים ממשבי רוח אכזרית. במרחק שאינו עולה על שלושה וחצי קילומטרים מהמכונית, בפאתי העיירה אל רינו (El Reno) שבאוקלהומה צמד ענני משפך מסתחררים מטה מתוך שמים שחורים משחור. קולו של האיש המצולם בסרט הווידיאו אינו מבוהל, אך ניכרת בו התרגשות גדולה. "אלוהים אדירים, זה הולך להיות ענקי," הוא אומר.

שמו טים סמאראס, והוא עשה את רוב חייו הבוגרים במחיצתן המסוכנת של סופות טורנדו. אפשר לומר שהן האובססיה שלו. אפילו אשתו, קייטי, מודה כי לבעלה יש "פרשיית אהבים עם אימא טבע." בבוקר ה-18 במאי סמאראס ושני אנשי צוות טוויסטקס – בנו פול, בן 24, והמטאורולוג קארל יאנג, בן 45, דהרו מזרחה מביתם אשר בבנט (Bennett), קולורדו, אל מישורי המערב התיכון הידועים בכינוי "סמטת הטורנדו", שבהם חיכתה לו אהובתו השנייה.

לצופים בסרט הווידיאו מה-31 במאי כבר ברור שמתחולל דבר שונה - אולי מפני שהם יודעים משהו שסמאראס לא ידע. הטורנדו הזה היה תולדה של כמה סופות רעמים וברקים שהתפתחו לאורך חזית קרה מעל מרכז אוקלהומה בשעות אחר הצהריים של אותו יום. מעט אחרי שש בערב צלל הטורנדו מחודה של סופת-העל הדרומית ביותר, בה נמצאה הכמות הגדולה ביותר של אוויר חמים ולח. עכשיו הייתה זו מפלצת דחוסה ולחה, המסתחררת נגד כיוון השעון במחול מוטרף על פני מישורים שטופים באור של תפאורת קולנוע. העצים בדרכה הזדעזעו כאילו נכנס בהם דיבוק.

 
בסרטון: מצילומיו האחרונים של צוות טוויסטקס לפני שנהרג בטורנדו ב-31 במאי 2013

הטורנדו ספג לחות מרובה והוקף במשקעים. "הדבר הזה נע במהירות של 50 עד 60 קילומטרים לשעה לכיוון מזרח," ממלמל סמאראס. תמיהתו נשמעת היטב. השמים מדרום הם קלחת אפורה, מסתחררת. הטריז ומעטפת הגשם מסתירים את הטורנדו מעיניהם. מה שסמאראס רואה, כשהוא מצליח לבסוף לראות, הוא דבר שלא זכה לחזות בו מעודו, ולא יזכה עוד בחייו. זהו המראה שהניס רודפי סערות מנוסים למרחק ביטחון. הטורנדו מעקל פתאום את נתיבו שמאלה – לרוב זהו סימן להתפוררותה של מערבולת, אבל במקרה זה הטורנדו רק גדל עוד יותר. בתוך דקה הוא מתנפח לממדים עצומים, מקוטר של קילומטר וחצי בערך לגודל של פי שניים וחצי ממנו – גדול יותר מכל טורנדו מתועד אחר.

כשהקובלט מתקרבת, טים סמאראס משקיף דרומה ממושבו ליד הנהג. כשהוא רואה את מה שהוא רואה, קולו השלו נעשה בהול. "בעצם, אה, תמשיך לנסוע," הוא אומר. "המצב גרוע מאוד." ההקלטה מסתיימת בנקישה ב-18:20, שלוש דקות לפני המפגש של הסערה עם רודפיה.

לעולם לא ייוודע מה בדיוק קרה שם בשעה 18:23 ב-31 במאי 2013. האם הספיקו אנשי צוות טוויסטקס לראות את הטורנדו לפני שפגע בהם? האם הם ניסו להציב את מכשירי המדידה שלהם באותה שעה? או שאולי ניסו לברוח מפני הטורנדו או להחזיק מעמד במקומם? האם נשאבה הקובלט לתוך אחת המערבולות המסתחררות בפראות? השאלה המייסרת מכל, המטרידה כל אחד בקהילת רודפי הסערות, היא - אם זה קרה לטים סמאראס, האין זה יכול לקרות לכל אחד מהם? כולם כאחד יודעים את התשובה, אבל איש מהם לא הכריז שהוא מפסיק את המרדף. למען האמת, קרוב לוודאי שגם טים סמאראס לא היה פורש.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון נובמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף