בית הקפה השכונתי שלכם: סיפורו של ניר קנטור
כשאתם עוברים ליד אחד מאלפי בתי הקפה הפזורים ברחבי ארץ, סביר להניח שלא תשימו לב למשהו מיוחד. אך מאחורי כל עסק כזה יש יזם שנותן את הנשמה ואת הכיס בשביל להגיש לכם קפה וטוסט. "קפה מונטיפיורי" הוא אחד מהם
ניר מתעלם מהסיכויים להצלחה ומאמין בעצמו. ואתם מאמינים? שתפו אותנו!
אך הנתונים מראים אחרת, ומצביעים על מציאות בה הרוב המוחלט של בתי העסק מודיע על סגירה תוך שנה-שנתיים. ניר קנטור, יזם צעיר בן 31, חלם להקים בית קפה משל עצמו ולא נתן לסטטיסטיקה הכואבת לעמוד בינו לבין הגשמת החלום.
נתחיל עם קצת נתונים: בישראל פועלים 1,470 בתי-קפה, כאשר שליש מתוכם שייכים לרשתות בתי הקפה. הרשתות מחזיקות בנתח שוק של 65% ובתי הקפה הפרטיים מסתפקים ב-35% הנותרים. הרוב המוחלט, כאמור, מודיע על סגירה בשנתיים הראשונות.
לפני שישה חודשים קנטור תרם את חלקו לסטטיסטיקה של בית הקפה הפועלים תחת מותג פרטי. לאחר שעשה "שיעורי הבית" בדמות ניהול סניף ארקפה בפארק המדע שברחובות, החליט כי הגיע העת והפך חנות סנדביצ'ים שפעלה בלב שדרת יהודית שבשכונת מונטיפיורי לבית קפה שכונתי. יש שיגידו כי הסיכון שלקח גדל בגלל המיקום בו בחר, אבל היזם הצעיר מאמין כי שכונת מונטיפיורי דומה לשכונת פלורנטין, רק כמה שנים אחורה, והיא רק תתפתח עם הזמן.
בצידה של השכונה השקטה בקו אווירי שמימין לגשר מעריב לבין בנייני עזריאלי פזורות חנויות תעשייה זעירה, בסמוך לרחוב המסגר מלא המוסכים. שדרה של עצים עתיקים חוצים את שדרת יהודית, שם נמצא העסק של קנטור.
"תוך כדי לימודי התואר הראשון התחלתי לעבוד כמפנה שולחנות בארקפה שברחובות כעבודה סטודנטיאלית", מתחיל קנטור את סיפורו. "מהרגע הראשון הבנתי שאני רוצה להיות אחראי משמרת ולהצטרף לכוחות המנהלים. נהניתי מהאינטראקציה עם הלקוחות ומעצם מתן השירות והעבודה עם אנשים. התחברתי למקום והרגשתי חלק בלתי נפרד ממנו. אט אט התקדמתי בסולם התפקידים עד שהגעתי לניהול הסניף, תפקיד אותו מלאתי במשך כשלוש שנים. כך החל להתגבש החלום של להקים מקום משלי".
קנטור הצליח בתור מנהל סניף ונהנה מסגנון העבודה, אך העובדה כי הוא עושה זאת מען מישהו אחר ולא מנצל את כשרונותיו לעשות עבור עצמו החלה להפריע. "כשראיתי שהצלחתי להביא את הסניף למקומות אליהם רציתי להגיע, התחלתי לחפש אתגר נוסף, וידעתי שזה יהיה בתחום
השקעה ראשונית? מאיפה הכסף?
"רק בשביל לפנות את העסק הנוכחי ולשפץ את המקום הייתי צריך 300 אלף שקל. עוד לפני שבכלל מתקרבים להתחיל. שברתי חסכונות, קיבלתי דחיפה קטנה מההורים וגם הלוואה מהבנק. כשקיבלתי את המקום הוא היה מוזנח ומטונף, והיה רחוק שנות אור מהחזון שלי".
קנטור גדל עם המקום. הוא לא הגיע עם צי של מלצריות, טבחים ושוטפי כלים אלא עשה הכל לבד. "מהכנסת מזלגות חד פעמיות לטייק אווי, דרך הזמנות מול ספקים ועד שטיפת כלים", הוא מודה בחיוך.
"הכל בקפה עובר דרכי, אבל לא יודע איך הייתי עושה את זה בלי ההורים. אמא שלי פשוט דוחפת אותי קדימה, ואבא שלי עוזר תמיד בפרטים הקטנים והמרגיזים שאני אף פעם לא מגיע אליהם. הוא האיש להתייעץ איתו בכל מה שקשור לקפה, והוא מאיר את עיני לדברים חשובים שאני לא מספיק לשים לב אליהם".
קנטור אמנם יושב בשכונת מוטיפיורי, אך אם ישבתם בבית קפה בתקופה האחרונה, סביר מאוד להניח כי הסיפור של הבעלים דומה: שעות לא שינה, תחרות מטורפת, עבודה ללא הפסקה והשקעה כספית שלא מאפשרת לישון בלילות.
הזים הצעיר עבד כל יום, כל היום. בתור בחור אנרגטי שאוהב את העבודה, הוא אפילו נהנה מהפעילות. אך לגוף תכניות אחרות. "לקראת החודש החמישי התחלתי להרגיש חלש, חסר אנרגיות וחסר מוטיבציה. זה הטריד אותי כי אני לא כזה. לאורך כל התקופה לא אכלתי טוב ולא ישנתי טוב, עד שלבסוף היו לכך השלכות. הגוף פשוט ביקש מנוחה".
קנטור נכנס לתקופה של האטה, ונאלץ להאט כדי לאגור כוחות. "בסופו של דבר למדתי מהעומס הזה איך לנהל את הזמן נכון, ושכדאי לי להקדיש זמן איכות לעצמי כדי למלא את המצברים".
כל בית הקפה - עליך. אתה לא מתקשה לקום בבוקר?
"אני פותח את היום בהתלהבות, אני אוהב את מה שאני עושה. כל בוקר אני מגיע לקפה, שותה תה עם הרבה דבש, ועושה טלפונים. אני בקשר עם ספקים, עם השיווק, הגרפיקה וכמובן דואג לאספקה שוטפת למקום. פעם בשבוע אני מנהל ישיבה עם המלצריות ופעם בשבועיים אני יושב עם הטבחים. אני זה המקום, כל מה שקורה פה עובר דרכי. מסעדן אחד אמר לי פעם: 'עסק זה אנרגיה, בלי אנרגיה ובלי מוטיבציה אין עסק'. לשמחתי לי יש את האנרגיות. אני מרגיש שהמשפט הזה נכון לגבי".
נשמע שעברת לא מעט
"בעבר היה לי מנהל שממנו למדתי את הטוב ואת הרע שבמקצוע. לא פעם התאכזבתי ממנו אבל בסופו של דבר למדתי המון מסגנון הניהול שלו ומההתייחסות שלו לעסק. אני לוקח את זה הלאה איתי".
"למדתי המון גם מנסיונם של אחרים. תמיר בראלקו הקים את חברת תלתן ואת הסניף בו עבדתי. הרצון שלו לקפוץ למים בלי חשש, לנטרל את הפחד ופשוט לעשות - זה מה שקסם לי. מההתחלה ראיתי בו בולדוזר ומקור להשראה. לא היינו חברים, אני לא יודע אפילו אם הוא יזכור אותי, אבל הוא כן הסכים להיפגש איתי כאשר ביקשתי להתייעץ איתו על מהות חיי העצמאי, במיוחד בתחום הקפה".
מעניין. עצות ליזם?
"יזם צריך קודם כל לדעת שכל דבר הוא בר השגה גם אם זה נוגד את הסטטיסטיקה. הוא חייב להאמין שכל דבר המהווה מכשול הוא בעצם פתיר, כל עוד דבקים במטרה. כדאי לפתח חוסן מנטלי אל מול המשברים שבטוח יגיעו בשלב מסוים.
ומה התוכניות לעתיד?
"לאחר שהעסק הנוכחי יתחיל לפעול מעצמו ואוכל להתפנות לתכנון נוסף, הייתי מעוניין להקים עוד בית קפה. למעשה להקים רשת. כמובן שהחזון הזה רחוק כרגע מלהתגשם אך לאט לאט תוך כדי גדילה אני לומד בדרך הקשה את החומר, שהוא מורכב יותר כאשר אתה בונה בית קפה כמותג פרטי.
"כבר שמעתי על סיפורים יפים כמו 'התחתית' שבלינקולן פה בתל אביב, שבעצם התחיל כפיצוציה והפך לבית הקפה מהמצליחים בתל אביב. אני גם לא פוסל אפשרות להתרחבות בשכונה עצמה. כרגע רוב מאמצים מופנים לגיבוש צוות חזק ומנוסה, לשמירה על איכות המוצרים והאווירה המיוחדת. ולשרת את הלקוחות שירגישו טוב עם המקום וירצו לחזור אליו, גם כבית קפה לפגישות עסקיות וגם כבית קפה שכונתי לשעות ערב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם