זעתר בבית לחם (הגלילית): הסיפור של אבי ציטרשפילר
מה למושבניק שגדל רוב חייו בבועה של טבע ועבודת כפיים, וליזמות? מסתבר שהרבה, אחרת קשה להסביר כיצד פתח אבי ציטרשפילר עסק בגרמניה, אחרי שסגר על שת"פ בלונדון והקים עשרה מתחמים בישראל, העוסקים כולם בתבלינים
אבי מצא דרך למרות תנאי הפתיחה. ואתם?
"אני ואחיי גדלנו כחלק מהתכנית הכלכלית של המשפחה. ה'תאילנדים' של היום, במשק של אז. בתקופה הזו לא היה ניתן להיות 'רק ילד'", מתחיל ציטרשפילר את סיפורו, ומסביר כי את רוב ילדותו בילה בעבודה במשק, וכמעט ולא יצא את היישוב: "עד הצבא, הייתי בתל- אביב רק 3 פעמים".
העובדה כי נאטם כמעט לחלוטין בבועה המושבית הביאה עימה, במקביל לחסרונות, גם לא מעט כלים בהם זכה שעזרו לו בהמשך הדרך. "הכוח שקיבלנו מהמשפחה והמשק היה עצום, וידענו לעשות כמעט הכול לבד. גיליתי את העוצמה לראשונה בבקו"ם: עשינו ריצה של שני קילומטר, ואז הסתכלתי אחורה וגיליתי שאני ראשון. הגישה הזו של לקיחת אחריות, ההבנה שניתן להשיג כל דבר, התמודדות עם קשיים - בעצם כל מה שלמדתי בילדותי - הוא הבסיס שאיתו הגעתי להישגים".
ציטרשפילר גדל בבית המגדל תבלינים וצמחי מרפא, וכמו מושבניק אמיתי בילה הרבה שעות בטבע. הוא מעיד על עצמו כי מאז ומתמיד התעניין בכל נושא הקשור לחקלאות, וחלק גדול מהילדות בילה בשתילה וקציר של תבלינים. אהבה זו עזרה לו כשהחליט לצאת לדרך.
ציטרשפילר: "הנושא היזמי החל בקריירה השנייה שלי, לפני עשר שנים. עד אז הייתי חלק מעסקי המשפחה שנוהלו יחד (מפעל לעיבוד ומכירה של תבלינים וצמחי מרפא)". המפנה לדבריו, הגיע בעקבות אי הסכמות על המשך הדרך והמשך התפתחות העסק. "רציתי לעזוב את העסק המשפחתי, ולפתח את הנושא של שילוב בין החקלאות לתיירות. החזון שלי היה להרחיב את הידע על תחום התבלינים ולייצר במה לשיתוף הידע הזה עם הקהל הרחב".
"מצאתי את עצמי לבד במערכה, עם הרבה רעיונות". הוא ממשיך. "החלטתי שזו הזדמנות נהדרת לפתח משהו שלי. פתחתי חנות תיירותית קטנה במשק החקלאי שלנו, מתוך רצון לפתוח את הדלת לקהל ולהראות לאנשים איך אני מגדל, מערבב, טוחן וכו'. לפגוש את החקלאי והתבלינאי בעבודתו".
העסק החדש קיבל תשומת לב מהר מאוד, ומטיילים באזור החלו להביע עניין בחנות הקטנה בבית לחם הגלילית. את המקום ניהל יחד עובדת נוספת ("קרן ליאור, שמנהלת היום את מרכז המבקרים"), והפעילות הערה הביאה להפיכתו מחנות למרכז מבקרים רחב מימדים הפתוח כל ימות השבוע, ומהווה אתר חובה לחובבי התבלינים.
ציטרשפילר: "עם הזמן הרחבתי את מעגל הידע והמומחיות שלי בעולם התבלינים וצמחי המרפא. המפגשים עם
הקהל יוצר למעשה אינסוף רעיונות חדשים שאנחנו בצוות משתדלים לפתח, ולשמור על חדשנות כל הזמן".
היזם הצעיר שעזב את הקן הביתי והנוח המשיך להתרחב, פתח עוד בתי עסק בתחום והפך לשם דבר בתחום בחלקה הצפוני של ישראל. היום מעסיק ציטרשפילר 35 עובדים בעשרה אתרים, ביניהם חולתה, אילת, קריות וזכרון יעקב.
המרכז הבא עומד להפתח בדיסלדורף, גרמניה. ציטרשפילר פותח חנות בגודל 60 מ"ר במטרופולין, בשיתוף פעולה עם רשת מקומית. זוהי אינה הפעילות היחידה של היזם מעבר לים: התערובות של ציטרשפילר כבר נמכרות בחנויות בוטיק וחנויות חקלאיות (farmshop) בלונדון. בשלב מאוחר יותר מתכנן ציטרשפילר לפתוח חנויות בלונדון, בקונספט של מרכזי מבקרים ו"חנות בתוך חנות".
מימון לעסק?
"המימון הראשוני היה דרך הלוואה מהבנק. ב-2004 הגדלנו את החנות למרכז מבקרים. ההשקעה הבסיסית הייתה 350 אלף שקל, כאשר את כל התשתיות הקמנו בעצמנו - סלילת קווי חשמל ומים, חיבור לביוב, סלילת דרך של 1,200 מטר לכניסה וכו'. מאז ועד היום היו השקעות רבות נוספות על מנת לספק את מיטב השירות למבקרים - מזגנים, שיפוצים, ייבוא מוצרים וכו'".
הקושי הגדול ביותר שהתמודדת איתו?
"היו 2 קשיים עיקריים. הראשון הוא קושי בניהול: בתחילת הדרך הייתי גם היזם, גם המוכר וגם המנהל. היה יותר מדי מה לעשות: להחלטות, לניהול צוות עובדים, ניהול החלטות עסקיות, ניהול נכון של כלל המערכות שצריכות להתפתח ולפעול יחדיו. זה לא היה פשוט".
"הקושי השני הוא בצד הבירוקרטי - התמודדתי, ואני עדיין מתמודד, עם קשיים הקשורים לאישורים ולרישום. לעיתים קשיים אלו מהווים מחסום מרכזי בפני הרצון להתפתח וליצור".
מקרה שזכור לך לטובה/לרעה?
"פעם הגיע אוטובוס תיירים למרכז המבקרים והיה אמור להמשיך צפונה. במהלך ההרצאה שלי, אחד הילדים לא הפסיק לבכות כי היו לו כאבי שיניים. ההורים לא ידעו מה לעשות כי לא רצו לעכב את כל האוטובוס. לקחנו את הרכב היחיד של העסק והסענו את הילד לרופא השיניים שלי בטבעון. באותו הזמן, בשביל ששאר האנשים מהאוטובוס לא יכעסו, משכתי את הרצאתי עד שהילד חזר מהרופא מחויך".
רעיון שיווקי יוצא דופן שזכור לך?
"בעבר נסעתי לירדן במטרה להקים מפעל זעתר משותף. זה היה בין 2 האינתיפאדות, ובביקור השני שלי המארחים היו חסרי סבלנות ורצו לסגור את הפרויקט, בטענה כי הם יודעים מספיק ויכולים להקים לבד מפעל.
"ביקשתי לערוך סיור במקום לפני שאני עוזב, וגיליתי כי הזן אותו הם מגדלים הוא אורגנו ולא אזוב. אמרתי להם שזה לא זעתר, והראתי להם זן אמיתי של אזוב. הם ענו שזה 'זעתר הלבנוני', וזה שייך לצד השני, זה איכותי מדי בשבילם.
"כשחזרתי לישראל, לקחתי את כל הזעתר שעד כה היה נקרא 'זעתר ביתי' ונמכר ב40 שקל לקילו, ערבבתי אותו מחדש עם הזן הלבנוני, שיפרתי את טעמו וקראתי לו 'זעתר לבנוני', שנמכר ב100 שקל לקילו. תוך מספר ימים הזעתר תפס כותרות, והיקף המכירות צמח פי 10".
עצה ליזמים מתחילים?
"יש כמה נקודות שאי אפשר להתפשר עליהן. להתייעץ, לא לפחד לשאול, להיות ישרים והוגנים, ואפילו נדיבים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם