יומן סרטן: הלוטו של התאים
סטטיסטית אנחנו יודעים ש- 50 אחוז מחולי הסרטן ימותו קרוב יחסית לגילוי המחלה. האם אנחנו הולכים להיות נתון סטטיסטי. עד לאן צריך ללכת בכדי להישאר בחיים?
"צריך שכל איש יבין וידע שבליבו דולק נר ואין נר האחד דומה לנר חברו, וצריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את האור ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר בו את העולם כולו". הרב קוק.
2,740,000 זה הסכום שהודיה זכתה ב"לוטו התאים", והאמינו - כל תא שווה. אלה הם תאי האב שנאספו מהודיה לאחר דם (המפשעה לקחה חלק פעיל), יזע (מפחד, חרדה) ודמעות (אלה נפתחו כארובות השמים).
במשך 6 ימים הודיה קיבלה 12 זריקות NEUPOGEN שהיו המפתח להצלחה בטיפול (נהגה בגבורה ללא קיטורים עם הבנה מוחלטת שזו הדרך להצלת חייה, הגיבורה שלי). השימוש בו מפחית את הסיכון להתפתחות זיהומים וסיבוכים העלולים להיגרם כתוצאה מטיפולים כימותרפיים.
נויטרופניה זה מצב בגוף בו כמות הנויטרופילים יורדת בצורה משמעותית, הגוף מאבד את היכולת החיסונית שלו, מתקשה להילחם בזיהומים ומסכן את חייו של החולה. נויטרופיל הוא תא דם לבן הנוצר במח העצם. תפקידו להיות מעין קו בר-לב (נקווה שישמור על הודיה יותר טוב מקו בר-לב במלחמת יום הכיפורים). הוא משמש קו הגנה ראשון מפני תקיפת זיהומים.
למרבה הצער, הכימותרפיה מחסלת בדרכה את התאים הסרטניים, אבל גם תאים לבנים.
הנויפגן הוא חומר דמוי חלבון G-CSF. תפקידו להעלות ולייצר נויטרופילים חדשים במח העצם, ומשם הם עוברים לדם על מנת להגן על פלישת האויבים מבחוץ. כל זריקה מכילה 300 מיקרוגרם בנפח של 0.5 מיליליטר. תופעות הלוואי הן כאבי עצמות, שנבעו מייצור מוגבר של תאים במח העצם וכן כאבי גפיים.
מכיוון שאין אני יכול להיכנס לנעליה ורצוי שלא, אסור לי לשפוט אותה. כל התנהגות שלה היא פועל יוצא של הטיפולים האגרסיביים של הכימותרפיה. אני לא מאחל לשונאיי (אם יש כאלה) לעבור מסע ייסורים כזה.
בחדרה של אסתי , מתאמת ההשתלות, יש תעודה ואצטט: פרס מנכ"ל לאסתר רום כאות הוקרה והערכה על תרומה מיוחדת לקידום ושיפור השירות ולהשגת יעדי המשרד (לתשומת לב המחלקה, היעד לא יושג עד אשר הודיה, נורית וקובי יחזרו לשגרת חייהם - קובי לבנק, נורית לרפואה והודיה לקוסמטיקה, לאימהות ולהיותה אשתי במשרה מלאה). על החתום - ד"ר בועז לב.
המלאכה של המחלקה הזו לא תושלם עד אשר נבוא לביקור, לצורך הבאת עוגות פרג מידי ענת ועוגות גבינה מידי הודיה.
החלטתי לקרוא תיגר נגד הקדוש ברוך הוא. לא ברור לי כלל ועיקר באיזו זכות ומדוע הודיה חלתה בסרטן. לא זכור לי מתי היא דרכה פעם אחרונה על ג'וק או הרגה זבוב. מילא להעניש אותי, זה בסדר, אני עושה חטאים ללא בקרה. אך מה לה ולך, האם זה המשחק? ללכת על החלשים. עוד תופתע לדעת שבחרת כתובת לא נכונה. הודיה הפכה לכלי משחק בינך לבין השטן ואתה מקריב אותה לעולה. השאלה בעבור מה? אין מצב שהיא תעלה השמימה כי 1)היא צעירה וטרם הגיע זמנה 2) היא לא נביאה שתעלה בסערה (אליהו הנביא היה דמות אסרטיבית שלא חששה לעמוד מול אחאב ולהרוג את נביאי העבודה הזרה).
הודיה כל העת קוראת תהילים. בגבורות יש תפילה "מחיה מתים אתה". הודיה לא מתה, היא חיה ונושמת. "ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל".
איך נעשות הבחירות שלך, באקראי? פשוט הטלת מטבע? "ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל ואמרו אמן". על איזה שלום אנו מדברים, יש כאן שאלה של חיים ומוות. "עשה למען שמך". עבורי כל העניין עומד בסימן שאלה - האם הקדוש ברוך הוא לא טעה בספירה, בחישוב, ממתי הורגים ילדים מסרטן?
חנוכה מתקרב. "על הניסים ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה". כאן הבחינה שלך. עוד חודש אנו מחכים לניסים. מה יותר סימבולי מ"נס השמן". הטוהר והמסירות של הודיה לחברים, לסביבה, הם סיבה נאותה לנס חוזר.
יש לערוך בירור נוקב על מה ולמה - זו אחת הדרכים למצוא מוצא, כי הבנה עוזרת לריפוי.
שלמה ארצי כתב ושר "כבר עבר די זמן". כבר עברו 325 ימים בשבי הסרטן (גלעד בשבי החמאס כבר 879 ימים זועק הצילו וקולו לא נשמע). להודיה יש קול לזעוק, מי שומע את גלעד?
הסרטן כפה את עצמו, מסרב לבצע התנתקות חד צדדית (לטענתו זה לא עזה). "הדרך היחידה לטפל בו היא להמית אותו לפני שימית אותנו" - זה המוטו של הודיה ומי אני שאתנגד.
אנכי מנסה להיכנס לנעלי הודיה וזו תחושה מאד לא נוחה. לא רק שהופיע סרטן לפני שנה לערך, הסרטן חזר תוך תקופה כל כך קצרה. את תאריך הכניסה לבית החולים ידענו וחרטנו, אך לגבי העזיבה רק הקדוש ברוך הוא יודע. אנו בשעת מבחן כל כך אמיתית, לא אכחיש שיש מחשבות של מה אילו?
איך בכלל מתמודדים עם מוות? מובן שנקודת המוצא היא חיים, אך לא קיבלנו שום הבטחה מהקדוש ברוך הוא מתי אנחנו עובר לראש התור. איך בכלל זה נקבע?
כל קבוצות התמיכה שהתארגנו בישוב ומחוצה לו – מדהימות. החיבוק, האהבה, תשומת הלב, המילה הטובה, כל הבנות מקרינות יחדיו תעצומות נפש, התעלות. הן החליטו החל מיום שני הקרוב לערוך מפגשים "במעגל נשים" כדי לחזק את הודיה.
עצם הרצון והחשיבה יוצרים מרחב להבראה. יש לסביבה כוח לשנות, אני בוודאות רואה שינוי באופטימיות שלה עם פתיחות ללמוד ולקבל את עזרת הזולת. לא יאומן איך כל הישוב עומד על רגליו האחוריות ובועט בסרטן (76 מנות הדם שנתרמו הצביעו על אהבה ומוכנות להקרבה של הקהילה החמה והאוהבת).
הסרטן בוחר מתי לתקוף, באילו עוצמות ואת המיקום המדויק. התחושה היא שכל העת אנו רצים אחרי הזנב של עצמנו. השאלה היא - הכיצד לאחר 12 טיפולים אגרסיביים חזר הסרטן ותקף ביתר שאת. האם לרפואה אין תשובות? סטטיסטית אנו יודעים ש- 50% מחולי הסרטן ימותו קרוב יחסית לגילוי המחלה. האם אנו הולכים להיות נתון סטטיסטי. עד לאן צריך ללכת בכדי להישאר בחיים?
הבוקר אנחנו מקווים להשתחרר מבית החולים. אני מנסה לקחת את כל ניהול הסרטן כעסק לכול דבר. למידה, ניתוח השוואתי, התייעצויות, חשיבה מחוץ לקופסא, אך המסקנה שלי די עגומה. לאחר כל ההתנסויות הגעתי להיקש שהרפואה מוגבלת למדי, שהסרטן פיתח מוטציות ויכולת עמידה למרבית התרופות שהומצאו, הוא מדביק אותנו בצעדים רבים. הסרטן הוא בסך הכול אסופה של תאים שמתחלקים ללא בקרה ויוצרים גידול ממאיר (נאופלסיה) ושולחים גרורות. השם נקבע בגלל הצבתות של הסרטן שאנחנו מכירים, שכן כך תופסת המחלה את הגוף. האם נצליח להשתחרר מעבותות המחלה?
נא להמתין לטעינת התגובות
