קבוצה ביום, מיאמי היט: מועדון חברים
פרויקט "קבוצה ביום" סוקר, זו השנה ה-7 ברצף, את קבוצות ה-NBA לקראת פתיחת העונה. והיום: לברון ובוש הצטרפו במיאמי לידידם דוויין ווייד, אבל עדיין מחכים להם מכשולים רציניים בדרך לאליפות
כסף, כסף, כסף: הקבוצה שווה 364 מיליון דולר, ומדורגת 12 בליגה מהבחינה הזו ע"פ פורבס, אם כי צריך לזכור שהדירוג מתפרסם כל שנה בדצמבר וכנראה מאז קצת השתנה. סך המשכורות הנוכחי עומד על 67.5 מיליון דולר, מעל תקרת השכר ומתחת לתקרת מס המותרות. שלושת המרוויחים הגדולים בקבוצה, ודאי תוכלו לנחש, הם לברון ג'יימס (14.5 מיליון דולר), כריס בוש (14.5 מיליון) ודוויין ווייד (14 מיליון).
באו: לברון ג'יימס (טרייד, קליבלנד), כריס בוש (טרייד, טורונטו), מייק מילר (שחקן חופשי, וושינגטון), זידרונאס אילגאוסקאס (שחקן חופשי, קליבלנד), ג'ואן הווארד (שחקן חופשי, פורטלנד), אדי האוס (שחקן חופשי, ניו יורק) והרוקיז דקסטר פיטמן, דאשון באטלר ופטריק בברלי.
קיבלו חוזים חדשים: דוויין ווייד, יודוניס האסלם, קרלוס ארויו, ג'ואל אנתוני, ג'מאל מגלור, ג'יימס ג'ונס, שבליק רנדולף.
הלכו: מייקל ביזלי (טרייד, מינסוטה), דקוואן קוק (טרייד, אוקלהומה סיטי), ג'רמיין אוניל (שחקן חופשי, בוסטון), קוונטין ריצ'רדסון (שחקן חופשי, אורלנדו).
מה המצב: לשנים מסוימות יש משפט שמזוהה איתן. אנשים שחיו ב-1961 זוכרים ודאי את "אל תשאל מה המדינה שלך יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען מדינתך". ב-1969 כנראה שזה היה "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". ב-1978 הייתם יכולים לזמזם "אבניבי אובוהבב אובותבך", וב-2010 היה קשה לעבור את השנה בלי להיחשף ל"אני לוקח את כישוריי לסאות' ביץ'".
זו כנראה הפעם האחרונה בשנים הקרובות שאתם נתקלים בהיט בשלב כל כך מוקדם, יחסית, של פרויקט קבוצה ביום – הסוקר, כזכור, את הקבוצות לפי מאזנן, מהגרוע לטוב ביותר. בזמן שהניקס, הנטס והבולס תפסו את רוב תשומת הלב התקשורתית וניסו – חלקן בהצלחה – להיפטר מחוזים כבדים גם על חשבון
הוא החתים קבוצה שלמה על חוזים שנגמרים בקיץ 2010, גם את אלה שלא (ביזלי וקוק) הוא דאג להשליך לקבוצות אחרות, וכך הגיע ליום הראשון של ההחתמות עם שני שחקנים בסגל – מריו צ'למרס וקני האסברוק.
כעבור יום, בשעת בוקר מוקדמת בארה"ב, פורסם כי דוויין ווייד וכריס בוש ישחקו במיאמי. כעבור יום נוסף הגיעה "The Decision". והשאר כבר היסטוריה במיאמי, היסטריה בשאר הליגה, גופיות בוערות בקליבלנד, מצגי אש וזיקוקים במיאמי, מכתב זועם של הבעלים בקליבלנד, עליית מחירים במיאמי, פוסטר ענק שקולף מהקיר בקליבלנד, ועוד כל מיני התפתחויות שכבר שמעתם עליהן, מן הסתם.
ההיט הנוכחיים נבנו – בבקשה אל תפלו מהכסא לשמע הבשורה – כדי לקחת אליפות, ורק למטרה הזו. אבל למרות שריילי ואריק ספולסטרה (מעניין כמה זמן הוא יישאר שם) עבדו לפי הספר שכתבו דוק ריברס ודני איינג' על "כיצד לבנות קבוצה סביב שלושה סופרסטארים שואבי משכורות גבוהות בעידן המודרני", דווקא לא בטוח שהנוסחה שיצאה להם תחזיק מעמד כשיגיעו מאי ויוני.
שתי עמדות חלשות יחסית יש להיט. הרכז ומתחת לסלים. נכון שבוש, ווייד ולברון הם שחקנים שמסוגלים לקחת עשרה ריבאונדים לערב, אבל כשמגיעים לפלייאוף, לקרבות ההתשה, נדמה שבוסטון (פרקינס, שאק, ג'רמיין אוניל, ביג בייבי דייויס ועוד), שיקאגו (בוזר, נואה, קורט תומאס, טאג' גיבסון ועומר אשיק) ואולי גם אורלנדו (דווייט הווארד, מרצין גורטאט) מצוידות יותר מהם בצבע.
ריילי הלך על שיטת "סנטרים במשקל" והעמיס את זידרונאס אילגאוסקאס (שיכול לפתוח הגנות מחצי מרחק), ג'ואן הווארד (כנ"ל), ג'ואל אנתוני (פועל שחור וחוסם), ג'מאל מגלור (נצפה לאחרונה לפני חצי עשור) ודקסטר פיטמן (רוקי). כמות לפני איכות. המחשבה היא ש-24-30 העבירות הפוטנציאליות שלהם יכולות וצריכות להספיק.
לגבי עמדת הרכז, גם כאן ההיט בנחיתות. הרבה עיניים יופנו אל מריו צ'למרס, חוטף מצוין ושחקן קבוצתי, אבל בחור שאחוזי הקליעה שלו לאו דווקא מבשרים טובות. את קרלוס ארויו אתם מכירים, שחקן נחמד אבל לאו דווקא כזה שמתאים לאלופת NBA. וגם כאן, בוסטון (רונדו, נייט רובינסון ודלונטה ווסט, אם ישרוד) שיקאגו (רוז, סי.ג'יי ווטסון) ואורלנדו (ג'אמיר נלסון, ג'ייסון וויליאמס) נראות עדיפות. ברובריקת הצלפים מהספסל, מייק מילר ואדי האוס אמורים לעשות את העבודה.
העונה של ההיט תהיה מרתקת ולא חסרות סיבות. זו קבוצה שאין לה בעל בית אחד, אלא שני שחקנים (פצועים כרגע, אמורים לחזור בקרוב) שהיו רגילים שכל אור הזרקורים יופנה אליהם, וכשיבואו הפסדים, מעניין על מי מהם תיפול האשמה.
ומי ייקח את הזריקה המכריעה במינוס נקודה מול בוסטון? ומתי ריילי מתכוון לעשות "סטן ואן גאנדי" לאריק ספולסטרה? וכמה זמן ייקח לחברים הכי טובים לגבש כימיה מול קבוצות שרצות כבר שנים עם אותו שלד? ועד כמה ישפיע המעמד של ההיט כבריון החדש בשכונה על היריבות, שיסמנו כל משחק מולם עם מארקרים זוהרים? בדבר אחד תהיו בטוחים: כשהתשובות יגיעו, לפחות מאה מצלמות יהיו שם.
מנייה בעלייה: הרבה סנטרים יש להיט, אבל מי שזוכה לעדנה מעל כולם הוא דווקא ג'ואל אנתוני האלמוני. הסנטר הקנדי לא נבחר בדראפט מעולם, אבל מאמן מיאמי, אריק ספולסטרה, מכנה אותו "שחקן שמסוגל לשנות משחק" בזכות יכולת החסימה והריבאונד שלו. הבחור הקנדי אולי לא יהיה החלק הכי נוצץ במכונה של ריילי וספולסטרה, אבל להיות סנטר פותח בקבוצה כזו, יהיה כבוד גדול.
מנייה בירידה: לא נעים לקלקל את החגיגה, אבל כשמדברים על "השלישייה הגדולה" של מיאמי, צריך לעשות הפרדה ברורה בין השניים שכבר לקחו אליפות/הגיעו לגמר לבין הבחור שבקושי הצליח לגרור את קבוצתו לפלייאוף, למרות לא מעט כישרון.
כריס בוש עשה הקיץ בבת אחת את המעבר מכינור ראשון לכינור שלישי. הוא ימשיך לצלוף מחצי מרחק, להטביע, לשמור טוב, לחסום ולאסוף ריבאונדים, אבל לרוב רק כרול פלייר משופר. הממוצעים שלו יירדו, ואם ההיט יהיו רכים מדי מתחת לסל, תהיו בטוחים שהשם שלו יעלה לא פעם למרכז הדיון.
עלו מהנוער: לא ברור עדיין כמה מהם ישחקו ומתי, אבל ההיט צברו כמה בחירות סיבוב שני, שחקנים שמעלתם המרכזית היא חוזים מינימליים ביותר. הסנטר דקסטר פיטמן (בחירה 32) הגיע מטקסס עם עודף משקל רציני (מעל 300 פאונד בזמן הדראפט), ויצטרך להיכנס לכושר, לשכנע את המאמנים לתת לו הזדמנות ולשים את הגוף הגדול שלו על יריבים במאבק הריבאונד.
באטלר (42) עשה קריירה יפה במכללת ווסט וירג'יניה, אבל סבל מפציעות שדירדרו אותו לאמצע הסיבוב השני. פטריק בברלי נבחר על ידי ההיט בדראפט 2009, והעביר את העונה האחרונה באולימפיאקוס.
לא נופתע אם יעברו בטרייד: אם ריילי יזהה הזדמנות לעיסקה של כמות על איכות, כדי לשדרג את עמדות הסנטר או הרכז, הוא יעשה זאת. רוב הרול פליירס, גם העונה, חתומים על חוזה מינימלי לעונה אחת.
אופטימי: לברון ג'יימס איז טייקינג דה טייטל טו סאות' ביץ'.
פסימי: קובי בראיינט איז טייקינג היז טאלנטס טו צ'מפיונשיפ נאמבר סיקס.
> היכנסו לדף ה-NBA של ערן סורוקה בפייסבוק והתעדכנו בכל מה שקורה בליגת הכדורסל הטובה בעולם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם