מרחף כמו פרפר: פרויקט ליונל מסי
כמה ימים אחרי החמישייה ההיסטורית, מסי נתן את הכל דווקא במשחק ליגה חסר חשיבות. ככה זה אצלו. אביעד פוהורילס על הפרעוש המעופף
כבר רבע מאה - מאז זכייתה האחרונה של נבחרת ארגנטינה בגביע העולם 1986
בעוד היו כמה רומנטיקנים שהתעקשו על שמות כמו פרנץ פושקאש, פרנץ בקנבאואר או יוהן קרויף, היה ברור שאין להם סיכוי אמיתי בקרב הענקים הבלתי אפשרי בין הברזילאי פלה למראדונה מארגנטינה. אבל דומה שב-2012 גם הוויכוח הזה נראה ארכאי ולא רלוונטי ביחס למציאות הנוכחית, שבה ארגנטינאי אחר, שעוד לא הגיע לגיל 25, כבר נחשב לגדול מכולם בכל הזמנים שהיו, ועוד יהיו.
השאלה הגדולה היא למה בכלל להשוות, שהרי כל אחד מהשלושה חי בעולם ובעידן אחר, ברמות אחרות של לחץ, אינטנסיביות וחשיפה תקשורתית. ישנם בינינו המתחכמים שיגידו שכל עוד לא ישיג מסי עבור ארגנטינה את גביע העולם, לא יוכל להתהדר בכתר הגדול מכולם, אבל זה בדיוק כל העניין אצל מסי בקליפת אגוז - שהוא גאון כדורגל בלי להתהדר, בלי להתקשט ובלי לעשות מעליונותו המוחלטת ביג דיל.
הוא הפך את גאונות הכדורגל שלו לבנאלית, זמינה ושגרתית עד כדי כך, ששערים כמו אלו של מראדונה נגד אנגליה ב-1986 (אחרי "יד האלוהים" בשער הראשון), או השער מול בלגיה כשהוא כמעט מאבד שיווי משקל, מסי כובש פעם או פעמיים בחודש, ואפילו לא רץ להתחבק אחריהם. רק חיוך שובה לב של ילדון קטן קומה, היחיד ששומר על שפיות, כשסביבו תבל שלמה רוקדת ויוצאת מדעתה.
סוד כוחו של מסי בעולם שבו כוכבים, בכל תחום שהוא, זקוקים לצבא שלם של עוזרים ומטפלים שישמרו אותם שפויים לאורך זמן, הוא כאמור בבנאליה של הגדולה, בעקרון הרצף ובקדושת השגרה. באמצע השבוע שעבר, במשחק ליגת האלופות של ברצלונה מול לברקוזן הגרמנית, הבקיע מסי חמישה שערים במשחק אחד בדרך לניצחון 1:7.
בארסה, למרבה הפלא, לא תזכה העונה באליפות, אבל גם השיא הבלתי נתפס מול הגרמנים, שם הציג את כל הרפרטואר, לא גרם לו לבקש מנוחה לקראת שבועות ההכרעה בצ'מפיונס, וארבעה ימים אחרי החמישייה הוא הוסיף עוד שני
נראה שמסי, מנייריסט קטן פי כמה ממקבילו בכדורסל, מייקל ג'ורדן, שולט במשחק וקולט את מהלכיו, כאילו צפה מכיסא ביציע, כשכל הזירה פרושה לפניו. עובדת היותו קטן קומה יצרה לו מרכז כובד נמוך שמאפשר לו יציבות, אבל הוא כנראה השחקן היחיד בתבל שרץ מהר יותר עם הכדור מאשר בלעדיו.
כשאומרים שאין לו ימין, הוא מדהים עם שער ברגל הזאת, וכשאומרים שאין לו ראש, הוא נוגח ממצב בלתי אפשרי. בגופו פועם ברומטר שעל פיו יידע מתי להאיץ, מתי ירדים, ומתי יפיק את נשיקת המוות ליריב. למרות היותו חד פעמי, לעולם לא יפרק את הקבוצתיות ולא יירתע מלרדוף אחרי מגן.
הוא הסיבה שאנחנו צופים בליגה הספרדית המשעממת והחד צדדית, בתחושה שאם נלך למקום אחר - ייגזל מאיתנו עוד רגע צרוב. מסי הוא חלומם של אלו שלא נולדו גבוהים, יפים ושוברי לבבות כמו כריסטיאנו רונאלדו, ובכל זאת יודעים שזה אפשרי. כיוון שכך, לעולם לא ישיג אותו הפורטוגלי, גם אם יחיה מחזור חיים שני. כי ממנו לא תוכלו לשמוע אף פעם את המשפט של ליאונל - "אני חשוב, אבל גווארדיולה חשוב יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם