המאסטרו: פרויקט ליונל מסי
הלכתם לראות משחק בארץ והתאכזבתם מהרמה? מסי יחזיר לכם את האמונה בכדורגל. צביקה פיק על המאסטרו האמיתי
לאנשים יש גאוניות בכל מיני תחומים, אנשים נולדים עם כישרונות שונים, ואין
מסי. שלא ייגמר לעולם צילום: רויטרס
אני אוהב את מסי, כי כשאתה מסתכל עליו הפעולות שלו נראות כמו הדבר הכי קל וטבעי בעולם. אבל זה בהחלט לא קל. האיש הזה משחק נגד השחקנים הכי טובים בעולם, הבלמים והמגינים הכי טובים, אבל הוא משטה בהם עם החיוך הילדותי שלו והתודה לאלוהים אחרי כל גול.
אז קשה להסביר מה בדיוק יש בו. מה שבטוח, הוא נולד עם הכישרון לעשות את הדברים הנכונים, ויש לו הבנה חריגה של המהלכים במגרש. אני לא חושב שהוא עצמו מודע לכל מה שהוא עושה. גם אני משחק כדורגל, להבדיל, וגם אני לא חושב באותה שנייה מה בדיוק אני עושה, אם אני צריך לבעוט או למסור. אצלו, איכשהו תמיד מתקבלת ההחלטה הנכונה.
הגדולה של מסי היא בהצטברות של כל הדברים הלא ייאמנו שהוא עושה. יצא לי לשחק עם רביבו, עם ברקוביץ', במשחקי ראווה. שניהם וירטואוזים, וגם הם יודעים להפגין מהירות וראיית משחק רחבה. אבל אצל מסי זה ברמה אחרת. אצלו זה כמו ילד שמשחק כדורגל בשכונה. הוא יודע שהוא טוב בזה, תמיד יש לו מצב רוח טוב, והוא לא משתכר ולא מסתובב, גר עם אמא ואבא.
עוד דבר שמייחד אותו זו היכולת להישאר אנושי, לשמור על חיים נורמליים ולא להסתנוור מהמאות מיליונים שהוא מרוויח. הוא מנצח לבדו את המשחק ומתחבק עם השחקנים האחרים כאילו זה בזכותם. יש לו גדלות רוח נדירה. אני לא רואה את עצמי כמעריץ של מסי, או של ברצלונה, אבל בשנים האחרונות יצא לי לראות עשרות משחקים שלו. אני אוהב אנשים מוכשרים בכל מיני תחומים,
ואי אפשר להישאר אדיש לכישרון שלו.
בארץ אני הולך לפעמים למשחקי כדורגל, אבל כל פעם מתאכזב מחדש ומחליט לא ללכת שוב. זו הרגשה לא נעימה לנסוע למגרש, לשבת שם שעתיים, ולראות מסירות לא טובות ובעיטות שלא מגיעות לשום מקום. זה מאוד מאכזב. אז מה שנשאר לי זה להסתכל בטלוויזיה בכל הזדמנות במישהו כמו מסי. הוא מחזיר לך מחדש את האמונה במשחק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם