 |
 |
|
|
|
|
|
|
| הריאלטי שלא שמעתם עליו. בשם חופש הביטוי ונגד הרגולטורים נוכיח שפה לא איראן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נכון שזה סקופ מדהים, שנשמר כמו סוד מדינה, אבל בעוד שבועות ספורים עומד אחד מערוצי הטלוויזיה - השם שמור במערכת - להעלות תוכנית ריאליטי חדשה: "הזונה של המדינה".
החשאיות האופפת את התוכנית החדשה נובעת מסיבה ידועה: המפיקים חוששים מלחצים של הקואליציה החשוכה: ארגוני נשים, חוגים דתיים, עסקנים אפורים ומועצת הרשות השנייה. הטענות מוכרות לעייפה: תוכנית כזאת פוגעת בכבוד האישה ובערכי המשפחה, התוכנית מעודדת זנות, התוכנית משפילה את יוצאי ברה"מ לשעבר, שרוב הזונות בתוכנית מקרבם, וכן הלאה.
טענות מגוחכות דומות מושמעות בימים אלה נגד "הדוגמניות", תוכנית האיכות של ערוץ 10. גם שם מנסים קומיסרים לחנך את הציבור, בסגנון שמזכיר קצת את איראן, יותר מאשר מדינה מתוקנת.
לכל
אלה שיאמרו שהפעם מדובר בתוכנית שחצתה את הקו האדום, צריך לומר: אתם טומנים את ראשכם בחול. לפי סקרים שונים, כמחצית מהגברים, מגיל 16 ומעלה, צורכים שירותי זנות. הזנות עצמה אינה בלתי חוקית.
התוכנית אינה מעודדת זנות, אלא רק מעניקה שירות חיוני לציבור: היא חושפת את המציאות כפי שהיא. היא מעניקה לצרכנים כלים להתמודדות עם שירות שממילא הם נזקקים לו. יש הרבה יותר צרכני זנות מאשר צרכני דוגמניות. ואם יש מקום לתוכנית על הדוגמניות, בוודאי שיש, לא רק מקום, אלא צורך ממשי, בתוכנית ריאליטי על זונות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קואליציה מוזרה של דתיים ופמיניסטיות
|
|
|
 |
|
|
|
ועוד משהו שאסור לשכוח: בדיוק כשם שתוכנית על הדוגמניות מציגה את הצדדים האפלים של המקצוע, ובכך מרתיעה צעירות הרוצות להצטרף לענף, כך גם תוכנית הריאליטי על זונות, תרתיע בנות צעירות מלהצטרף למקצוע העתיק בעולם.
אפשר רק להצטער על כך שקואליציה מוזרה של דתיים, פמיניסטיות וחשוכים, מנסה פעם אחר פעם לפגוע בחופש הביטוי של ערוצי התקשורת ובשירות חשוב לציבור. אפשר להצטער יותר על כך שקומיסרים מטעם עצמם, שקיבלו מינוי במועצה שכלל לא היתה צריכה לקום - מועצת הרשות השנייה - מנסים לקדם את מעמדם, על ידי פופוליזם זול של פגיעה קשה בחופש הביטוי. העמדה שלהם מוכיחה את הצורך בביטול הרגולציה. הם אינם אמורים לקבוע את לוח המשדרים ואת תכניו. זה בדיוק התפקיד של אנשי מקצוע בתחום התקשורת.
ובכלל, גם אם יש תוכניות שפוגעות בטעם הציבור, או ברגשות חלקים מסוימים בציבור, אין זה תפקידם של הקומיסרים להתערב. הציבור הוא שצריך להחליט: ירצה - יצפה. לא ירצה - יעביר ערוץ. וכי מדינת ישראל של המאה העשרים ואחת זקוקה לערוצי טלוויזיה נוסח פרבדה, שיספרו לנו על היבולים הנפלאים? הרי חופש הביטוי עצמו, כולל חופש הביטוי המסחרי והאמנותי, אינו צריך לפעול לפי קודים חשוכים. כל ערכו של חופש הביטוי הוא בכך שהוא מרגיז, מקומם, מתסיס.
לחשוכים הללו זה לא יעזור. ישראל היא מדינה דמוקרטית. יש בה חופש ביטוי. ויש גם בג"ץ, שהוכיח פעם אחר פעם שהוא מבצר השמירה על חופש הביטוי. ולכן, על אפם וחמתם של נציגי האסכולה האיראנית בתוכנו, התוכנית תשודר.
אגב, התוכנית הבאה שעליה עובדים אנשי המקצוע היא "האנס של המדינה". צפו לניצחון נוסף של חופש הביטוי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. בנעוריו נזרק ממוסדות לימוד שונים, פרסם את הספר "אגרוף פוליטי", היה עורך העיתון החברתי הלוחמני "הפטיש", והגיש תוכניות רדיו. עיתונאי ומשפטן. חובב ג'חנון וחילבה. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
