לוליטה בת 50
הקלאסיקה הפדופילית של ולדימיר נבוקוב חוגגת יובל
אחרי שלושה דורות, הקוראים נמשכים עדיין לשורות הפתיחה הללו של נבוקוב, יליד סנט פטרבורג, שהלך לעולמו ב-1977. באותה מידה הם ממשיכים לחוש דחייה כלפי הומברט, הסוטה המחזיק בבתו החורגת כבת ערובה.
"לוליטה" נמכר ב-50 מיליון עותקים וההוצאה לאור "וינטג'" כבר מכרה את כל 50 אלף העותקים המיוחדים שהוציאה לכבוד יום השנה ה-50, החל החודש. תמונת תקריב של שפתי אישה צעירה מחליפה את העטיפה הקודמת, צילום שחור-לבן של רגלי ילדה בגרביים קצרים ונעליים שרוכות.
שתי גרסאות הקולנוע של הספר, הראשונה של סטנלי קובריק ב-1962 בכיכובו של ג'יימס מייסון ומאוחר יותר הסרט של אדריאן לין בשנת 1997 בכיכובו של ג'רמי איירונס, משכו מיליונים לאולמות.
"לקרוא את לוליטה בטהרן", רב-המכר של הסופרת האיראנית-אמריקנית אזאר נאפיסי, שראה אור בימים אלה בעברית, נכתב באופן חלקי בהשראת נבוקוב.
עטיפת "לקרוא את לוליטה בטהרן". עטיפת ספר
"איש לא העריך את השפה יותר מנבוקוב"
מבקרי ספרות ניסו להסביר כיצד הצליח גיבור פדופיל למשוך קהל בצורה כזו ואיך שורדת אגדה שבה נסיך החלומות הוא למעשה מפלצת. לדעתם, ההסבר הוא פשוט: אמנות.
"איש לא העריך את השפה הכתובה יותר מאשר נבוקוב", אמר סטיבן פרקר, שהיה תלמידו של הסופר
באוניברסיטת קורנל. "אתה לא קורא את זה בשביל הרעיונות שלו, אתה קורא את זה בגלל האופן שבו הוא מציג אותם". לדברי פרקר, נבוקוב, שעשה את הונו בזכות "לוליטה", שאף ליצור יצירת אמנות אלמותית ולא התעניין במיוחד בהעברת שיעור במוסריות.
עדכון אחרון : 25/9/2005 11:46
נא להמתין לטעינת התגובות
