גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


אין עניינים אחרים

קובץ הסיפורים החדש של יצחק בר יוסף נע בין ז'אנרים בצורה מגושמת

דפנה שחורי | 11/4/2006 8:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"כשהתנשקנו והלשון שלך נבלעה בתוך הפה שלי ליקקתי אותה והרגשתי את הגבשושיות הקטנות בפינות ואת עורקי הדם הקטנים. הלשון שלי התמסרה למסע הרפתקאות לא מוכר. השפתיים שלי עשו היכרות עם הנופים הלא ידועים של פנייך. ליטפתי את שיערך ואת צווארך. כבר ידעתי ולא ידעתי: לא הרבה ימים יימשך הטירוף הזה."

כך נפתח ספרו החדש של יצחק בר יוסף, בנו של הסופר יהושע בר יוסף ואחיו של המחזאי יוסף בר יוסף. עד כאן לייחוס המשפחתי, או כמו שכתב המשורר דוד אבידן באחד משיריו: "עד כאן העניין עצמו ומכאן עניינים אחרים". אך מסתבר שעניינים אחרים אין. על אף שפרסם בר יוסף עד היום כשמונה ספרי פרוזה, קהל הקוראים כמעט ואינו מכיר אותו כלל. מתגנבת המחשבה כי אולי זו הסיבה שבעקבותיה החליט הפעם בר יוסף, עם צאת ספרו החדש 'כשהתנשקנו', אסופת סיפורים קצרים, לטמון פח פיתוי לקוראיו הפוטנציאליים, כזה שיעזור לו לחדור לתודעת הציבור ויהי מה.

ראשיתה של המלכודת היא בבחירת שם לספר אשר ידבר אל לב כולם, אחר כך בעיצוב מושך של העטיפה וכלה בציטוטים שעל גב הכריכה. שם הספר נקרא, כאמור, "כשהתנשקנו". על כריכת הספר מצולם זוג צעיר יפה ונחשק המתנשק בעצימת עיניים ובלהט החושים. אם היינו מציבים מצלמה נסתרת בחנות ספרים ועוקבים אחר תגובות המבקרים בה, היינו מגלים כי הרבה זוגות ידיים היו נשלחות לעבר העטיפה שכמו קורצת אל הקורא ואומרת: "קח אותי וקרא בי, יהיה לך רומנטי". הקורא אוחז בספר, הופך אותו ונתקל בשורות הללו: "כשיצאתי מהדירה שלך, כל צעד שלי שהרחיק אותי ממך הביע מחאה, פסעתי על מצע של עלי ורדים ופירות מתוקים ואקזוטיים, שאני לא יודע את שמם, ועסיסם המשכר עלה לראשי. התנדנדתי מעורפל. הכל היה בעיני לא אמיתי, מה שהיה ולא קרה ומה שהיה לא יכול היה לקרות, אבל לא יכולתי להכחיש. הרי טעם שפתייך היה על שפתיי".

על פי שורות אלו מממתינה לקורא המציצן חוויית קריאה אירוטית ומענגת. ואכן הסיפור הראשון והקצרצר, בן ששת העמודים, איננו מאכזב. הוא כתוב באופן קריא ושוטף ומדבר על יחסים רומנטיים בין גבר לאישה על רקע תל אביב של היום, המתוארת על רחובותיה, חנויותיה ואנשיה. אך מה מצפה בהמשך לקורא שנתפתה ו'טעם מהגבינה שהונחה בכניסה'? מסתבר שנכונה לו אכזבה מרה. הסיפורים הבאים כבר לא מדברים על זוגות צעירים נלהבים, ואינם כתובים באותו אופן קצבי וקולח, אלא מתארים באופן פשטני ולא אמין סיטואציות אנושיות וגרוטסקיות אליהן נקלעים אנשים פשוטים באמצע החיים. סיטואציות כמו בגידות וגירושין הבאות בד בבד עם כמיהות וכיסופים לימים שחלפו ללא שוב, כמו ימי תקופת הצבא הטובלים בזיכרונות מן החיילת היפה שדמותה חקוקה בם לעד.
עטיפת הספר
עטיפת הספר "כשהתנשקנו" עטיפת הספר

המקבץ האנושי המאכלס את הספר מוצג באופן שטחי ומתאפיין בניסיון לא מוצלח למזג בין דמויות גרוטסקיות ועלובות המזכירות גיבורים ממחזותיו הגדולים של חנוך לוין עם דמויות עומק המציגות מצבי נפש מדכדכים כדוגמת גיבורים מתוך ספריו הרגישים של יעקב שבתאי. השימוש במגוון סגנונות זה מכשיל ומפיל את בר יוסף בין הכיסאות. מצבים אנושיים רבים המתוארים בספר, כדוגמת בת שהתאבדה והותירה מאחוריה משפחה שבורה, יחסים מורכבים בין אב קשיש לבתו או גבר שנעזב על ידי אשתו, היו יכולים להיות מעניינים ביותר לו היו מטופלים באופן הנכון. בר יוסף יכול היה להשביח את כתיבתו אילו היה הולך עד הסוף עם הז'אנר ההומוריסטי, תוך השטחה מכוונת של הדמויות וסביבתן, או להיפך, אילו היה נכנס לעובי הקורה ומנסה להעניק לגיבוריו נפח ועומק פסיכולוגי ורגשי רב יותר, תוך ויתור מוחלט על יסודות ההומור. אך במהלך הקריאה מתחזקת הסברה כי בר יוסף אינו מסוגל, כפי הנראה, לא לזה ולא לזה, והתוצאה היא מישמש של ז'אנרים סותרים המביאים את הקורא, בסופו של דבר, לידי שיעמום.

אחד מן המאפיינים הבולטים בספר הוא העיסוק הכפייתי בזקנה וביחסים אדיפליים ואחרים בין הורים לילדיהם. בסיפור "נוקטורנו" שבעמ' 120 מסופר לנו על אישה שסועדת את אביה בבית האבות כאשר בזמן השהייה במחיצתו היא נזכרת בעצב איך סלד מכל ניצני ההתבגרות שהופיעו בגופה למן צמיחת השדיים, הווסת הראשונה ועד לחזיות שתלתה על החבל: "לקח לי זמן להיזכר בזמן המדויק שהפסקת לשחק איתי. זו היתה הפתעה. אף אחד לא הכין אותי לזה. הווסת השדיים, ואתה שנעלמת. הסתובבת לידי כמו רוח רפאים. כשהיינו שנינו לבד בבית פחדת להתקרב אלי. לא נגעת בי" (עמ' 124). התמודדות עם מצבים מורכבים מעין אלה לא צלחה וקיבלה כאן טיפול פשטני וסטריאוטיפי

למדי.

הדאגה למצבו הבריאותי המתדרדר של ההורה הקשיש מתוארת בדקדקנות רבה ומתארת מצבי חולי ממש: "עכשיו אבא איננו. את מקום החשש ללחץ הדם שלו תפסה הדאגה לסוכר של אמא. 'מצאו אצל אמא חלבון בשתן. פגיעה בכליות. זה מהסוכרת'. אמר דר' גולד. הקול שלו נשמע מרוחק. כולם היו מרוחקים. מה הם רוצים ממני? נזכרתי איך זה היה אצל אבא. דם בצואה. הוא התחיל עם קקה, היא עם פיפי." (עמ' 45). לתיאורים 'דוחים' אלו יכול היה להיות מקום אילו היו מלווים בנדבכים נוספים, פסיכולוגים ואחרים.

גיבוריו של בר יוסף משתפים אותנו בלבטי החיים האופייניים לאנשים מבוגרים. לכן הקורא הצעיר, זה שקנה את הספר בעקבות התצלום המפתה או בעקבות השם המבטיח, ישתאה או ישתעמם כשייתקל  במונולוגים כמו: "אני עיתונאי, בן חמישים ואחת, גרוש, אב לשני ילדים בוגרים. זה נשמע כמו נוסח של מודעה במדור היכרויות בעיתון, אבל האמת היא שאני לא מחפש. לא שאני מרוצה מהמצב שלי, ולא שאני לא צריך את זה. היו לי קשרים חולפים עם נשים, גם הן במצב דומה. בודדות" (עמ' 35). או בהרהורים נוגים כמו: "כל מיני דברים מסיחים את הדעת. ילדים נולדים, עוברים דירה, קונים רהיטים, מחליפים מכונית. אפילו אם אתה עוצר לחשוב, אתה לא מבין מה הפריע לך. נכון, החיים לא נראים וורודים כל כך. אתה כבר לא יכול פשוט להושיט יד וללטף את האושר"(עמ' 54). הקונה שהושיט ידו אל הארנק, קנה את הספר וכמו ניסה לגעת באושר הנכסף, נכווה כמובן וחש ודאי כמי שרצה לנשק נערה ולפסוע איתה יד ביד בשדרה והנה הוא מוצא עצמו, לחליפין, מטייל על מדשאה אל עבר בניין בית אבות סמוך.

והמשפט המפורסם אומר: 'יצאת לחפש אתונות ומצאת מלוכה'. במקרה של ספר זה ההיפך קרה: יצא הקורא לחפש מלוכה ומצא אתון אפורה.

'כשהתנשקנו' מאת: יצחק בר יוסף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, 175 עמ'

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

דפנה שחורי

צילום: .

כותבת שירה ומאמרי ביקורת, מאיירת ספרי ילדים ומסוגלת לקנות תוכי רק בגלל שיר כמו 'יהיה לי תוכי ושמו יהיה יוסי'(אברהם חלפי)

לכל הטורים של דפנה שחורי
  • עוד ב''ספרות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים