סטריינג' לאב
מעניין איך יגיב הקורא הישראלי ל"ג'ונתן סטריינג' ומר נורל", ספר הביכורים של סוזנה קלארק, שהגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. בינתיים, מאשה גלוזמן הפכה לפיה
העלילה מתחילה בסתיו 1806, בעולם שזהה כמעט בכל לשלנו. אגודת הקוסמים של יורק מתכנסת לאחד ממפגשיה הקבועים, כשאחד מחבריה החדשים, הג'נטלמן מר סגונדוס, מעלה את השאלה הבנאלית ביותר, שנטחנה עד דק – איך זה שאין עוד קסם פעיל באנגליה של תחילת המאה ה-19? מדוע כל הקוסמים עוסקים רק בקסם עיוני ולא בקסם מעשי? אגודת הקוסמים מתגעשת בדיון סוער, אך כרגיל, החברים לא מגיעים לאף תשובה. מר סגונדוס מתיידד עם מר האניפוט ושניהם מרבים לשוחח יחדיו על השאלות הלא פתורות של הקסם האנגלי - מדוע בעצם תמה תקופת הזהב של הקסם האנגלי, ששיאה במאות ה-14 וה-15? לאן נעלם המלך העורב, ג'ון אסקגלאס, שליטן הבלתי מעורער של ממלכות צפון אנגליה, עולם הפיות והלימבו? מר האניפוט נזכר בג'נטלמן מתבודד אחד, בקצוות הנידחים של יורק, שמעולם לא טרח להירשם לאגודת הקוסמים המכובדת של יורק ושהשמועות אומרות שיש לו את הספרייה הגדולה ביותר של ספרי קסם בכל אנגליה כולה. הידידים מחליטים לנסוע לבקרו ואת ספרייתו המהוללת. מר נורל, בעל הספרייה, מתגלה כאדם יהיר ומתנכר, הנוהג בידידים ביחס של זלזול. כך מתגלה גם כוונתו המפתיעה להחזיר את הקסם המעשי על כנו, לקדם את הקסם המודרני ולהציע את עצמו לשירות המדינה.
מר נורל, נודניק זקן שחוטמו תחוב תמיד בספריו, הוא מלומד יבשושי חסר כל כישורים חברתיים. את כל עסקיו מנהל צ'ילדרמאס – מזכירו הפיקח והערמומי – וזה מגייס שני הוללים עירוניים, האחד נבל והשני פוחז כדי לקדם את שמעו ופרסומו של נורל: "מר נורל הכיר מכרים חדשים רבים, אבל לא הצית להבת ידידות טהורה בלבו של איש. ככלל, לונדון התאכזבה ממנו. הוא לא ביצע כל קסם, לא קילל איש. לא ניבא דבר. פעם אחת בביתה של מרת גודסדאן שמעו אותו אומר שנראה לו שייתכן שירד גשם, אבל כנבואה היתה זו אכזבה, משום שלא ירד גשם – למעשה, לא ירד גשם עד השבת הבאה. כמעט מעולם לא דיבר על קסם, וכאשר דיבר עשה זאת כשיעור היסטוריה ואיש לא היה מסוגל להקשיב לו".
אודות למעלל אפל שמר נורל מבצע הוא זוכה להשפעה הולכת וגוברת, והנה קם לו מתחרה, ג'ונתן סטריינג' שמו, ג'נטלמן לבבי אשר יכולת הקסם ניחתת עליו די במפתיע. הוא מתמנה לתלמידו של מר נורל וביחד הם מעוללים כמה התקפות ראווה קסומות כנגד צבא נפוליאון. אך במהרה סטריינג' מתעלה על רבו, ואף מתמרד כנגדו. סטריינג' הופך לקוסם הצבאי ולכוח משמעותי בלחימה נגד נפוליאון, ומעשי הקסם שלו מכשילים את הגנרל הצרפתי המהולל על כל צעד ושעל. מר נורל מגלה חיבה עזה ובלתי מוסברת לתלמידו הכישרוני, גם כשזה יוצא מכלל שליטה. גרעין העימות בין השניים נעוץ בבעיה עקרונית: מר נורל סבור שאין להשתמש בשירותי בני הפיות כלל וכלל, שכן הם בוגדניים והפכפכים, וכי יש לשמור על הידע המצוי בספרים מכל משמר (כלומר בספרייתו הבלתי ניתנת לגישה אף לתלמידו האהוב). ג'ונתן סטריינג', לעומת זאת, סבור כי עיקר יכולת הקסם שייכת לקשרים עם בני הפיות ועם עולמם, וכי על הקוסמים לחלוק עם הציבור את ידיעותיהם והבנתם.
זוהי סאגה עליזה ועגמומית בה בעת, על אנגליה של תחילת המאה ה-19, אנגליה שחיה
קלארק, שבילתה כעשר שנים בספריות קיימברידג' במהלך כתיבת הספר, מצליחה לשלב את התמהיל הנכון של פרטים היסטוריים ושל אווירה על-זמנית, החיוניים כל-כך לכתיבה תקופתית. עולם הפיות מתקיים בסמוך לעולם הריאליסטי או אולי נכון יותר – על פניו ובתוכו, דרכו ומעבר לו. זהו עולם הפיות האנגלי - מלא בפאר אבוד ואווירה ספק חלומית-ספק סיוטית: "היה זה כאילו משהו נע באחד הציורים, או שמישהו עבר מאחורי אחת המראות, ושוב אחזה בה האמונה שחדר זה אינו חדר כלל, שלקירות אין מוצקות אמיתית, אלא שהחדר הוא רק מעין צומת דרכים שבו נושבות רוחות מוזרות על ליידי פול ממקומות מרוחקים".
אצל בני הפיות האנגלים היופי הוא ערך עליון, הרבה מעבר לחוכמה, מוסריות ולאומץ שבני האדם מוקירים כל-כך. לכן הם אינם מבינים איך אדם מכוער וזקן וג'ורג' השלישי יכול להיות מלכה של אנגליה, ואיך אדם שחור ויפהפה, אחד מדמויות המפתח בספר, יכול להיות משרת.
לעולם הפיות הזה נחטפות נשמותיהן של נשים יפות ומלאות חיים, כך שבלילות הארוכים הן משתתפות בנשפים אינסופיים באולמות ענק מתפוררים, ובימים הן אינן מסוגלות לשמוע צלילי פעמונים - זאת כיוון שעולם הפיות מודיע על קיומו בדנדונים. כשנשמות חטופות מנסות לספר על חטיפתן בידי בני פיות לבני אנוש, פיהן מפיק סיפורים מוזרים ומטרידים, מסוג סיפורי הפיות הרווחים בבריטניה – אודות איכר שתעה בדרך לתוך עולם הפיות ומעולם לא שב, ילדה קטנה שפגשה בבן פיות וזכתה בכוחות מופלאים ומשונים וכיוצא באלה.
מרבית הפולקלור הבדוי למחצה הזה נמצא בהערות שוליים, ארוכות באופן אבסורדי, מעין חצי לעג מושחזים כלפי הכתיבה האקדמית. בכלל, חשיבותה של הספרות המקצועית, העיונית, הוא נושא חשוב בספר – באופן מרומז. אף כי לא נאמרת אף מילה מפורשת בנושא, יש מאבק רעיוני בלתי פוסק בין אנשי התיאוריה לאנשי המעשה, החורג מעבר לגבולות העלילה הקסומה של "ג'ונתן סטריינג' & מר נורל".
למרבה השמחה, קלארק עצמה לא עומדת באופן מובהק לימין אף אחד מן הנצים, ותחושת האמפתיה שלה הן כלפי אנשי המחקר והספר - אלה שלא יוצאים מדל"ת אמותיהם - והן כלפי אנשי המעשה מלאי העזוז, ההרפתקנים וחדורי תחושת החיים והשליחות – ניכרת היטב. הדמויות שלה מורכבות ומעניינות – מר נורל, הטרחן הזקן, מעורר בעצם סוג של חיבה – כמו דוד זקן ונרגן שאתה לומד להכיר, בסופו של דבר, בסגולותיו ובידיעותיו.
סטריינג' כובש לב מהעמוד הראשון שבו הוא מופיע ועד העמוד האחרון (עד כדי כך, שיש תחושה שהספר נגמר כמעט במפתיע, לפני שהספקנו להיפרד כהלכה). ערב רב של דמויות נוספות, הן מהעולם הריאליסטי והן מעולם הפיות, יוצרות סיפור סוחף ומלא תנופה, והאווירה הדה-ז'וואית שקלארק הצליחה ללכוד בעטה הכשרוני מטילה אותך לחלום מתמשך ורב פרטים, כזה שאתה מת לספר למישהו.
חלומות, כידוע, הם משהו שקשה מאוד לספר בצורה מעניינת. למרבה המזל, החלום הזה כרוך בכריכה נאה ונמכר בחנויות הספרים. בארצות הברית הוא טיפס למקום הראשון ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס". סביר להניח, שאצלנו הוא יידחק למדף ספרי הפנטזיה והמדע הבדיוני, שם ודאי יובן שלא כהלכה בגלל עומס הריאליזם שלו. אך כל מי שספרות אנגלית היא בדמו, יפיק ממנו עונג נדיר. הפנטזיה הריאליסטית שלו (בת דודתו הענווה של הריאליזם הפנטסטי), המשלבת אהבה נצחית לצ'רלס דיקנס ולג'יין אוסטין עם נאמנות אינסופית לפולקלור הפיות האנגלי, היא מעדן משובח ורב קסם.
(ואגב: ולהוצאת ינשוף הנהדרת – אתם יודעים שקלארק כבר הוציאה אוסף חדש של סיפורים, המתרחשים גם כן באותו עולם היסטורי-קסום שלה, נכון? אתם יודעים מה צריך לעשות עכשיו)
נא להמתין לטעינת התגובות
