כלב בן אדם
כלב יהודי ניצול שואה המספר את חוויית המלחמה מנקודת המבט שלו: שבתאי קור מכתיר את "הכלב היהודי" בתור הדבר המרגש ביותר שקרא השנה, ויש גם ראיון עם אשר קרביץ
בור סוד שאינו מאבד טיפה הוא כורש. בחודשים הראשונים לחייו, עוד בטרם הבין את שפת בני האדם, מסוגל היה לזכור. את הסיפור על חודשי חייו הראשונים ("ימי גורתו") הפיק כורש מתוך היזכרות במשפטי הסתרים. הצליל עולה ומכה בו בשנית. אלא שהפעם, בהיותו טעון בשפת בני האדם, מקבלים המשפטים משמעות.
אני מתקשה לחשוב על חוויה בעלת עוצמה זהה לזו שמפיקים רגעי ההיזכרויות. עצימת עיניים, נסיעה אחורה בזמן, צלילים חסרי מובן מהעבר מיתרגמים סימולטנית למשפטים, והפעילויות האנושיות מסתדרות לפתע בסדר נסיבתי. מעין ראיית מציאות בתלת ממד. רק המחשבה על אותו רגע בו נחשפת בפניי יכולתי לחזור אחורה ולפענח את מה שהיה בעבר סמוי מן העין, מצליחה לעורר בי צמרמורת. כורש, ואולי גם אשר קרביץ, כותב הספר, אדישים לכך.
כורש המספר הוא בראש ובראשונה כלב. לצורך כתיבת סיפורו נאלץ אלוהיו (אשר קרביץ) לחון אותו במספר תכונות אנושיות, אלו מהן הנחוצות לו לשם כתיבת סיפור. לו היה כורש נחון באלו בלבד, היה "הכלב היהודי" עשוי להפוך ליצירת מופת מונומנטלית. כישרון מבריק שפועל מתוך עמוד שדרה יצוק זהב, עשוי למוסס לב פלדה.
למעשה, הספר חסר עמוד שדרה, גבולות או מבנה מאלץ מכל סוג שהוא. עושה רושם שאיכויות תודעתו ומידת אנושיותו של כורש נקבעות בכל פעם מחדש.
למרות, או מפאת זאת, "הכלב היהודי" הוא ללא ספק הספר המרגש ביותר, לצחוק ולבכי, שקראתי השנה. קרביץ הוא פצצת כישרון המהלכת על שתיים וכשניכס לעצמו שתיים נוספות, הפך ראשו למכונת ירייה היורה הברקות. על כל אחת מהן ראוי הוא להערצה.
אשר קרביץ, בן 38, מרצה לפיזיקה, מתמטיקה וספרות. מאורס לעטרת זר כבוד. אני מתפלא: זה שמה? והוא משיב "כן, היא בת למשפחה תנ"כית, כששואלים אותה איך קוראים לה היא מחייכת ועונה "עטרת זר כבוד".
"הכלב היהודי" הוא ספרו הרביעי. קרביץ כבר היה בדרכו לקמרון, שם תכנן להקים מקלט לגורילות יתומות בחיק הטבע, כשקיבל טלפון מרנה ורבין, עורכת הספר. זו זכרה לטובה את ספריו הקודמים מתקופת עבודתה כמבקרת ספרות. היה זה יומה הראשון כעורכת בהוצאת ידיעות ספרים
"הסיפור התחיל בבוקר אקראי, בלי שום מידע מה אני הולך לעשות בו. סיפור קצר, ארוך או טרילוגיה. ידעתי שהולך להשתרבב פנימה השלט "אין כניסה לכלבים", הוא אומר. "במשך הזמן הסיפור העבה בשר וקיבל שומן. היה סיפור, הפך לנובלה ואז הפך לרומן שלם. כל פעם שקראתי את הסיפור שוב והבנתי שהסיפור זקוק לתוספת, הוספתי. לסיפור הזה היתה לידה של פיל, שלוש שנים.
איזה סיפור אתה מכבד יותר - זה הידוע מראש או זה המתגבש תוך כדי כתיבה?
"לעניות דעתי וגם ממה שאני שומע מחברים, זה לא נתון לשליטתי. אני לגמרי לא יודע, ובסוף התהליך אני אומר, העלילה סגורה. רעיונות, תפניות ואירועים בתוך העלילה, נקטעים סופית רק על-ידי מכבש הדפוס".
הנוכחויות הכלבית והאנושית בתוך כורש איננה דבר שיש לקובעו מראש?
"ניסיתי להשאיר אותו כמה שיותר כלב. יש כמה מאפיינים אנושיים ששללתי ממנו. הוא לא יודע קרוא וכתוב ולא יודע לדבר בשפת בני האדם, כמו כן הוא לא הולך על שתיים".
הוא יודע כתוב, הוא כתב את הספר לא?
"אני כתבתי את הספר".
מבחינת הסיפור. זה לא הוא?
"לא, הוא רק מספר את הסיפור".
הוא לא יודע לא לכתוב ולא לדבר. כיצד סופר הסיפור?
"זו הטכניקה של הסיפור, לצלול לתוך תודעתו של הכלב ולשמוע את הסיפור ישירות מפיו".
אני חושב שאם היית יותר נותן את הדעת על הנוכחות הכלבית למול הנוכחות האנושית, הספר יכול היה להפוך ליצירת מופת. אתה לא חושב שהמופת בסיפור הוא היכולת לספר אותו בהתחשב במגבלות ולא באמצעות הפרת חוקיותן?
"אני מודע לכך שאם הייתי שומר על אותנטיות כלבית ונצמד לריאליזם כלבי הסיפור היה שונה. הספר הזה עבר לפחות שלוש עשרה גרסאות. הגרסאות הראשונות היו חופשיות יותר. במהלך ההתמודדות נאלצתי לקבוע למה הוא מסוגל ולמה לא. אני חושב שהספר כעת יותר מעניין, משום שהסרתי את הרסן וכתבתי בחופשיות. אם הייתי פחות חופשי, הספר אולי היה יוצא טוב יותר אבל מעניין פחות. מה גם שיצירות 'ריאליזם כלבי' כבר נכתבו".
קרביץ איש נינוח ונחמד עד כה, מדבר בשקט ובנועם. כשאני מברר את יחסו לסופרים ולספרות העברית, נחשף בפניי אדם שונה. להוט ואפילו קצת כועס. הסופרים והספרים העבריים האהובים עליו הם: משה אופיר, מחבר "ללכת יומם ולילה". רועי פוליטי, מחבר "ארנבוני גגות" ואמיר גוטפרוינד "שהוא גם אדם בעל שיעור קומה".
על רבעיית הסופרים הבכירים הוא אומר: "כבר מזמן עבד עליהם הכלח. יש כישרונות צעירים עם בשורה. א.ב יהושע הוא אדם בעל שיעור קומה שלא מדבר אלי כסופר, לעמוס עוז יש כישרון, דוד גרוסמן מצוין בספרי ילדים ומאיר שלו- לא אוהב אותו לא כאדם ולא כסופר".
הכלב היהודי, 219 עמ', הוצאת ידיעות ספרים
נא להמתין לטעינת התגובות
