הזירה הלשונית: רחל בת מאה ועשרים
רחל המשוררת הלכה לעולמה לפני שמונים. לכבוד המשוררת האהובה, אוסף של ביטויים וצירופי לשון המייחדים את רחל
לכבוד ימי הזיכרון האלה ליקט המדור שרשרת צירופי לשון המייחדים את רחל ומצביעים על כושר היצירה הלשוני שלה. דומה שגם ברשימה הזו, הנוגעת בעברית הקלאסית, נוצר פלא הנגיעה של רחל. בחלק מהמקרים הוסיף לכך הלחן המהדהד מעבר למילות השיר.
אביב הימים. פראפראזה על "באביב ימיו", ביטוי שמקורו בשפות אירופה, עם התאמה מקומית: "כאביב הקצר בארצנו/ כן אביב-הימים הקצר".
אַהַב ושְאָט. אחד מצמדי חרוזים בשיר "לך ועליך". אַהַב היא מילה נדירה שמקורה בימי הביניים, צורת היחיד של המילה המקראית הנפוצה "אהבים". גם: "סער ודומי", פצע וצורי", "נחת ודווי".
אוויר פסגות. צירוף שטבעה רחל כשם לאחד משיריה, והפך למטבע לשון. "נדע נא עליזים וזקופי ראש/ לנשום אוויר פסגות".
אלמוגי מילים. "לחרוז על חוטיו אלמוגי המילים הנאות/ כיד הדמיון". הביטוי "כיד הדמיון" מופיע אצל סופרים מוקדמים יותר.
אמרי נוי. ביטוי אירוני, המתכתב עם "אמרי שפר". "יודעת אני אמרי נוי למכביר/ מליצות בלי סוף".
אני ואתה. כך, פשוט, וחוזר כמה פעמים, מילים פשוטות בתוך סביבה שירית מורכבת ועשירה. "על תלולית
בגני נטעתיך. צירוף שחדר ללבבות גם בזכות הלחן הנפלא של נעמי שמר. "בגני נטעתיך,/ בגני המוצנע – בלבי". גם, באותו שיר: "באלפי ציפוריך רן".
ביעותי ירח. צירוף סיוטי הלילה: "בחצר ביעותי ירח/ להטיו הקרים ודממה".
בן לו היה לי. מילים פשוטות וזועקות: "בן לו היה לי, ילד קטן/ שחור תלתלים ונבון".
ברית אמת. צירוף המתכתב עם צירופים מוקדמים בעברית כמו "ברית עולם", "ברית קודש" ועוד: "ברית אמת היא לנו, קשר לא נפרד".
גן נעול. אחד הצירופים רבים הלקוחים משיר השירים. שם: "גן נעול אחותי כלה, גל נעול, מעיין חתום". אצל רחל: "גן נעול, לא שביל אליו, לא דרך/ גן נעול – אדם".
דקל שפל צמרת. "שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת/ סתור שיער הדקל כתינוק שובב". הדקל חי וקיים בבית הקברות בכינרת, ורחל קבורה תחתיו.
ההיית או חלמתי חלום. נכתב על הכינרת, אבל נוגע בחלומות נכזבים ובקסם הנעורים בחיי כל אדם.
ואולי לא היו הדברים מעולם. מטבע לשון הרשום על שמה של רחל. התוספת "ואולי" הופכת את הביטוי התלמודי "לא היו דברים מעולם" (ובראשי תיבות מאוחרים: להד"ם) מקביעה נחרצת לתיבה שירית.
ולו ילדים. צירוף מכמיר לב של געגועים לימי הילדות. "ולו ילדים, ילדים קטנים – ברוך משכיחנו עקת השנים". וגם: "עוד רב לפנינו הדרך – להיות/ גדולים ונוגים וזוכרי זכרונות".
חוט חיים הרקוב. צירוף קשה ואמיץ המספר את הטרגדיה של החולי: "בנקבי רגעים חוט חיים הרקוב/ להשחיל ביד חלשה".
חופי הפלא. הבטחות קסומות וכוזבות. "למה קראתם לי, חופי הפלא/ למה כזבתם, אורות רחוקים?"
חופי ירדן. צירוף החוזר כמה פעמים בשירי רחל ומעצים את הירדן, שבחיים האמיתיים הוא נחל צר שיש לו לכל היותר גדות, ובוודאי לא חופים.
חן קדומים. "בחן קדומים, בשחור ולהט/ עלתה מן התנ"ך".
חרמון הסבא. צירוף-דימוי הרשום על שמה של רחל. "בבדידות קורנת נם חרמון הסבא/ וצינה נושבת מפסגת הצחור".
חרס זכרונות. חרס הגירוד האיובי בפרשנות של רחל: "אבכה ואגרד בחרס זכרונות/ הפצע ההופך צלקת".
יד הזכרונות. רחל מרבה להשתמש בצירופי "יד", חלקם נפוצים כמו "יד הגורל", אחרים משלה, כמו "יד נחמה", "יד העצב", וגם "יד הזכרונות": הו מגעה הקל, הו שלטונה הרב/ של יד הזכרונות!"
יד מתבדחת. הבדיחה, שנועדה לשעשע, חושפת בצירוף הזה את רשעותה: "יד ענקים זדונה ובוטחת/ יד מתבדחת שמה לאל".
יש ונדמה. צירוף בעל צליל ומבנה ייחודיים. "ויש כי נדמה לי, עם רדת היום/ בשלוט בי תוגת דמדומים"; וגם בתרגום שיר שכתבה ברוסית: "יש ונדמה, הזכרונות אך הבל". מקורו הרוסי של הצירוף צץ גם בזמר עממי שמתרגמו מרוסית לעברית אינו ידוע: "יש ונדמה כי שכחתיה לעד/ אפס כל רגש מלב/ אך יש וניעור איזה זיק ורעד/ ושב והעיר הכאב".
כאלה באביב ימותו. פתיחה לשיר שכתבה רחל לזכר בנימין קוינט ואליעזר פקטורי. הצירוף הפך מילים מקובלות בדברי הספד ואבל לאנשים המתים בצעירותם, או באביב.
כאן על פני האדמה. צירוף שהפך מטבע לשון, ומשמש גם כשם אלבום רחב יריעה על תקופת החלוציות: "כאן על פני האדמה – לא בעבים, מעל/ על פני האדמה הקרובה, האם".
כינרת שלי. מטבע לשון, שהפכה את הכינרת לא רק של רחל, אלא של רבים. משמש במאמרים, הזמנות לטיולים וגם באירוניה על האגם המתרוקן: "אוי, כינרת שלי".
לב אמונים. צירוף המופיע פעמיים. "לב אמונים/ לא נטש רע בצר".
מאמץ מאוחד עקשני וער של אלף זרועות. תרומת רחל לסיסמאות התנועה הציונית-חלוצית בראשיתה, שהתנוססו בקיני תנועות הנוער והוקראו בפקודות יום. ההמשך: "האמנם ייבצר לגול את האבן מפי הבאר?"
מענית הלב. עוד צירוף-דימוי חקלאי למחוזות הנפש. "חרוש, חורש, וזרע, זורע/ במענית הלב".
משהו נחת. צירוף שובב, על גבול שפת הדיבור שכמעט אינה מוצאת את מקומה בשירת רחל: "יש גם נחת, גם משהו נחת/ בתבל הנוגה הזאת".
משחירה אדמה נחרשת. דוגמה נדירה למשחקי צליל בשירת רחל.
על שפת אגם סואן. עוד מטבע לשון המשמשת לצרכים שונים. "ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן/ לשתות ממנו לרוויה!"
עצב נבו. צירוף פשוט ומהדהד, שבו רומזת רחל לגורלו של משה רבנו, ולגורלה: "בכל ציפייה/ יש עצב נבו".
פגישה, חצי פגישה. שורה הפותחת שיר פשוט שהולחן בכמה לחנים, והפכה צירוף לשון על שבריריות מפגשי האהבה, והמפגש הבין-אישי בכלל.
פרחחי אשוח. "על גבעה – פרחחי אשוח/ במישור – ישישי אלון".
פרחי אולי. צירוף פשוט ויפהפה שנתלו בו פרשנויות שונות. "על ערוגות הגן, בנוף טלול וחם/ פרחי אולי גדלו רעננים".
צו הגורל. צירופים העוסקים בציווי פנימי המוטל על האדם פרחו בעברית החדשה, כמו בשיר "נבנה ארצנו": "זה צו דמנו, זה צו הדורות". רחל שרה: "אם צו הגורל/ לחיות רחוקה מגבולייך", וגם: "זה צו הגאווה: במו ידי.../ ניתק החוט, שרוף הגשר".
צנונית חכלילית עיניים. נצפו בגינת הירק העירונית מתחת לחלונה של רחל. יש בגינה גם "תלתלי אפונה יפים" ו"זנבות בצל חצופים".
קֳבַל עם, קֱבַל אור. הצירוף המקראי "קבל עם" זוכה להשלמה של רחל: "קבל אור". שיר כאב וכעס של האהובה הנסתרת כלפי האשה הרשמית.
קְדִים הזעם. אחד מהצירופים הלא מעטים אצל רחל הדורשים קריאה שנייה ושלישית. "קדים הזעם" הוא רוח הקדים השורפת של הכעס. "כל שיד העצב/ לא עקרה משורש/ שֶקְּדִים הזעם/ לא שדף עוד בי".
רחוקי שלי. "התשמע קולי, רחוקי שלי". שימוש מיוחד הזה במילה "רחוק", במשמעות האהוב הנמצא במרחקים או בלתי מושג.
רסיסי חיים. החיים כמים זורמים, ואם תרצו, מים חיים: "היא מַזָּה רסיסי חיים/ אף גבעול בצמאו".
רק על עצמי לספר ידעתי. צירוף שנטבע בשפה, ומשמש כדברי הצטנעות, אבל מרמז על היכולת של אדם לתת לאחרים לגעת בו. "רק על עצמי לספר ידעתי/ צר עולמי כעולם נמלה".
שבע להיוואש ושבע להאמין. שימוש ייחודי בתיבה "שבע", המתכתבת עם האמרה מספר משלי: "שבע ייפול צדיק וקם".
שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֵינָה שדמות הפלא. עוד משחק צלילים נדיר: " שגשגנה, שגינה שדמות הפלא/ שגשגנה, שגינה וגמולנה חיש!"
שמחת פתאום. "הייה לי אור מעט, הייה שמחת פתאום/ הייה לי לחם חוק!". מתכתב עם "פחד פתאום".
שפעת תלתלים. "ובזהב שפעת תלתליה/ גם אצלה מהול ארגמן". בשיר העם הישראלי-רוסי של נתן יונתן נכתב: "רוח בחורשה חומקת,/ שם ילדה קטנה צוחקת/ פרח מחייך בשפעת התלתלים". אצל ביאליק נכתב: "אשר היטבת הבוקר לקראתי כל שפעת קווצותייך".
תוגת דמדומים. צירוף שהוא יופי צרוף. "ויש כי נדמה לי, עם רדת היום/ בשלוט בי תוגת דמדומים".
תוגת ימַי. מילים פשוטות שהן סיכום חייה של רחל: "הייה לי גשר צר מעל לתהום תוגה, מעל תוגת ימי". וגם, במקום אחר: "עורטלה נפשי הגוחנת/ על תוגת חיי ומותי".
ובמעבר חד. ביום העצמאות ישודר בגלי צה"ל בשידור חי חידון הסלנג הצה"לי הגדול. מומחים לסלנג הצבאי מכל הדורות מוזמנים להציע עצמם להשתתף בחידון. אפשר בטלמסר: 03-3737085, ואפשר במייל: sleng@galatz.com.
נוסף לכך מתבקשים הגולשים לתרום מן הידע שלהם לצורך החידון מונחים וסיפורים מן הסלנג הצבאי מאז הפלמ"ח ועד ימינו אלה. אפשר לכתובת המייל לעיל, אפשר ורצוי גם לשלוח למדור במסגרת "כתוב לעורך", החומר יגיע ליעדו.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם