וקראתי לכך אהבה: מתוך אוסף שירי אהבה
לכבוד שנת ה-60 למדינה ולקראת ט"ו באב יצא לאור בהוצאת טובי האוסף "וקראתי לכך אהבה". 120 שירי משוררים - גברים ונשים, דתיים וחילוניים, מוכרים יותר ומוכרים. מתוך הספר: דוד אבידן, שמעון אדף ומאיה בז'רנו על ענייני הלב
הָאַהֲבָה שֶׁלִּי אִלֶּמֶת
נֹכַח רַאַוְתָנוּת הָעוֹלָם.
הִיא בָּאָה מִמְּקוֹמוֹת קְטַנִּים, נִדָּחִים
וּמִשְׁתָּאָה.
אֲנִי מַבִּיט אֵיךְ הָעֵצִים
דָּרִים בִּכְפִיפָה אַחַת עִם אַלִּימוּת הָרוּחַ
בִּגְמִישׁוּת בַּל תְּתֹאַר,
בְּחֵן נִכְנָע.
הַיְּעָרוֹת, הַרְמוֹנוֹת שֶׁל נְעָרוֹת
שְׁבִירוֹת גֵּו.
מִפַּעַם לְפַעַם שֵׁנָה נִצֶּתֶת בִּי,
נְשִׁימָתִי נֶעֱתֶקֶת לְיַד מִקְוָאוֹת גְּדוֹלִים,
הַשָּׁמַיִם מַשְׁלִימִים זֶה עִם זֶה וְנוֹפְלִים
עַל עֲיָרַת פּוֹעֲלִים קְשַׁת יוֹם.
בְּעַד צְלָלִים תַּעֲשִׂיָּתִיִּים, יְרִיעוֹת עָשָׁן
פַּחֲדֵי יַלְדוּתִי, קוֹפְצִים לְמוּלִי, כְּמוֹ
תּוֹקְפִים חֲמוּשִׁים מִסִּמְטָה אֲחוֹרִית בְּלַיְלָה נֶעֱזָב.
מַחְזוֹר הַמַּיִם שֶׁהִתְחִיל לִפְנֵי זְמַן-מָה
עֲדַיִן גֶּשֶׁם רָב.
הָאַהֲבָה שֶׁלִּי מְשֻׁתֶּקֶת,
כַּמָּה שֶׁאֶדְחַק בָּהּ, הִיא חַסְרַת שָׁרָשִׁים
בַּמּוּבָן שֶׁהִיא פְּרוֹבִינְצְיָאלִית וּנְחוּתָה.
אֲנִי מַבִּיט אֵיךְ הַחַרְצִית הַפְּשׁוּטָה
רוֹחֶשֶׁת עַכְבִישִׁית עַל עֵשֶׂב
אוֹ מִתְנַפֶּלֶת בִּפְרִיחָה דְּחוּפָה
עַל גִּבְעָה,
לְהַסְפִּיק אֶת הָאָבִיב.
סיפור אהבים - דוד אבידן
הוֹ כַּמָּה יָדַעְתִּי לָמוּת בַּעֲדֵךְ וְכַמָּה
לֹא יָדַעְתִּי לִחְיוֹת בַּעֲדֵךְ.
וְסִפְּרוּ לִי עָלַיִךְ מִזְּמַן, שֶׁיָּפָה, שֶׁמִּשָּׁם אַתְּ,
שֶׁאָהַבְתְּ אוֹתִי פַּעַמְאוֹד, שֶׁאוֹהֶבֶת עוֹדֵךְ.
גַּם אָמְרוּ לִי אֵי פַּעַם שֶׁשְּׁמֵךְ כִּמְדֻמַּנִי רוּחָמָה,
וְאַגַּב זֶה הוֹלֵם לָךְ מְאוֹד, כְּלוֹמַר בִּגְדֵּךְ.
אַתְּ יוֹדַעַת, רַבּוֹת הַשְּׁמוּעוֹת הַבָּאוֹת מִשָּׁמָה,
וּבְעֶצֶם חִכִּיתִי הַיּוֹם לְבוֹאֵךְ.
הוֹ כַּמָּה יָדַעְתִּי לָמוּת בַּעֲדֵךְ וְכַמָּה
לֹא יָדַעְתִּי לִחְיוֹת בַּעֲדֵךְ.
וְיָמַי לָחֲשׁוּ לָךְ בְּשֶׁקֶט מוֹפְתִי לְחִישׁוֹת בְּלִיהֶרֶף
מִכָּל רוּחַ מִקְרִית שֶׁנָּגְעָה בְּחָזֵךְ הֶחָשׂוּף.
וְעִם כָּל נְגִיעָה אַתְּ הָיִית נֶאֱנַחַת כְּבָר עֶרֶב.
וְטָעִית כַּמּוּבָן. הָיָה בֹּקֶר, אַךְ בֹּקֶר עָצוּב.
וּלְפֶתַע הִרְגַּשְׁתְּ יוֹם אֶחָד שֶׁאַתְּ כְּבָר מְבֻגֶּרֶת,
וְהָרוּחַ הָלְכָה לְשׁוֹטֵט בֵּין קָנִים שֶׁל סוּף.
וְהַמַּיִם הָיוּ עֲמֻקִּים בָּאֲגַם. וּכְשֶׁחֹשֶׁךְ
הֶחְלִיק עֲלֵיהֶם כְּמוֹ צִידוּגִיּוֹת, מוּעָקָה
לֹא בְּרוּרָה בְּתַחְתִּית הֶחָזֶה גָּרְמָה כְּאֵב, וּכְשֶׁחֹשֶׁךְ
לֹא
לָחֲצָה אֶת גּוּפֵךְ כְּמוֹ פֶּתֶן גָּדוֹל. לֹא בַּחֹשֶׁךְ
הָיָה הָעִנְיָן. וּכְשֶׁשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר זִנְּקָה,
כְּבָר הֵבַנְתְּ שֶׁהַלַּיְלָה חָלַף וְהָלַכְתְּ לָךְ מִשָּׁמָה,
מְנֻסָּה וּמֻדְאֶגֶת מִכָּל שֶׁהָיִית מֵעוֹדֵךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ בִּרְצִינוּת מַה שְּׁלוֹמֵךְ רוּחָמָה
וּמִנַּיִן הַפֶּצַע הַזֶּה עַל יָדֵךְ.
וְאַתְּ הִתְחַיַּכְתְּ וְאָמַרְתְּ אָה הַפֶּצַע מִשָּׁמָה.
הוֹ לוּ רַק יָכֹלְתְּ לְהָבִין, אֲבָל אַתְּ מֵעוֹדֵךְ
לֹא הֵבַנְתְּ אֵיךְ יָדַעְתִּי לָמוּת בַּעֲדֵךְ וְכַמָּה
לֹא יָדַעְתִּי לִחְיוֹת בַּעֲדֵךְ.
וְסוֹפֵךְ כַּמּוּבָן לַחְזֹר יוֹם אֶחָד לְשָׁמָה,
וַאֲנִי אֵלֵךְ כִּבְרַת-דֶּרֶךְ וְאַחַרְכָּךְ אָשׁוּב.
וְסָפֵק אִם אַפְנֶה אֶת רֹאשִׁי אַחֲרַיִךְ. הוֹ כַּמָּה
אֵי רוּחַ מִקְרִית תְּבַדֵּר אֶת חָזִי הֶחָשׂוּף.
וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אֲנַסֶּה לְנַחֵשׁ אִם כְּבָר שָׁם אַתְּ,
וְאַחַר כָּךְ אֶשְׁכַּח מֵחָדָשׁ מִדֵּי בֹּקֶר עָצוּב.
וְאִם בִּרְגָעִים שֶׁל חֻלְשָׁה אֶזָּכֵר בָּךְ רוּחָמָה,
יָגֵנּוּ עָלַיִךְ קָנִים אֲפֵלִים שֶׁל סוּף.
ממהרת אני - מאיה בז'רנו
מְמַהֶרֶת אֲנִי וְלֹא אוּכַל בְּנֹעַם לְשׂוֹחֵחַ,
כִּי כָּל גּוּפִי בְּנֹעַם,
וּלְשׁוֹנִי נֶאֶלְמָה לְשִׂיחַת יְדִידוּתְךָ,
עִם קַו הַלַּיְלָה, הָאֱגוֹז חָצוּי,
הָאוֹר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי,
אֲוִיר טָהוֹר וְשָׁחֹר,
מַחְשַׁבְתִּי אֵינָהּ צְלוּלָה, קוֹלִי מוֹלִיךְ לְתוֹכוֹ
מֵיתָרִים אֲרֻכִּים וּבוֹ שָׁרִים אֶת הַנֹּעַם שֶׁלִּי
אַלְפֵי גַּמְדוֹנִים: הֵם כֹּה קְטַנִּים...
לָכֵן, מֵבִין אַתָּה,
מְמַהֶרֶת אֲנִי וְלֹא אוּכַל לְשׂוֹחֵחַ
עִמְּךָ בְּנֹעַם,
כִּי כָּל גּוּפִי בְּנֹעַם.
נא להמתין לטעינת התגובות
