לא כולל שירות: ג'יימס בונד אינפנטילי
שש כוסות מרטיני שותה ג'יימס בונד בסרט החדש "קוואנטום של נחמה" בזו אחר זו, ללא סטייל, רק כדי להשתכר. חבל שלקהל לא מוזגים כוס משקה - הצופה בהחלט זקוק לזה
ג'יימס בונד צילום: יח''צ
עד כה נבנתה סדרת בונד סביב כמה הנחות יסוד בלתי ניתנות לערעור: א. שימוש שופע באתרי תיירות המצטלמים היטב. ב. שימוש מושכל, באופן המחניף לאגו הגברי, באלמנטים של סקס הטרוסקסואלי. ג. הצגתם של צעצועי נפץ חדשניים מתוצרת מעבדת הפיתוח של המהנדס האלמותי, שנודע בכינוי קיו. ד. הבלטת חריגותו של הנבל האולטימטיבי, זה שבונד יעשה הכל על מנת להדבירו.
והנה מגיע החדש לבית בונד, וכלום לא נותר מאותן אקסיומות נצחיות. הסרט מדלג באופן מרופרף ובלתי מתיידד עם הצופים, בין אתרים התקועים ברחבי תבל, שמאבדים את משמעותם בשל היעדר ייחודיות. הסקס, גאוות כל נערות בונד לדורותיהן, נמחק ממה שמכונה כאן עלילה. מן הסתם, כדי להכשיר את הסרט לעיניהם של דרדקי תבל.
קיו, כלומר השחקן דסמונד לווליין שגילם אותו, הלך לעולמו כבר לפני תשע שנים, ועם מותו אין לבונד עוד צעצועים טכנולוגיים להשתעשע עמם. גם הנבל הראשי, שמגולם הפעם בידי הצרפתי מאתיי אמלריק, דהוי לגמרי.
בהיעדר אותה חגורה חיצונית, שבידלה את בונד מגיבורי אקשן אחרים, משתדל סיפור הסרט, ואת המושג סיפור יש לכלוא הפעם בין מרכאות כפולות, להתעמק עלק בפנימיותו של סוכן הוד מלכותה, בעולמו המודחק והחבוי.
"קוונטום של נחמה" הוא מעין סרט המשך ל"קזינו רויאל", שבו איבד בונד את אהבת חייו. כאן, בסרט ההמשך, מתמודד הסוכן בעל האפס הכפול בתחושות האובדן והאבל הכבד האופפים אותו, ולשם ריפוי נפשו הדואבת, באמצעות מעשה נקמה ישיר, הוא אפילו מוכן להמרות את פיה של המפקדת העליונה של השירות החשאי הבריטי.
כדי להעשיר את אותו עולם פנימי רווי דכדוך, גייסו מפיקי הסרט את שירותיו של התסריטאי פול האגיס, מי שכתב את "התרסקות" ו"מיליון דולר בייבי".
האגיס, סוג של נוצרי גואל עולם, אמור היה לצייד את הסוכן הוותיק ברגשות ובתחושות של רדיפה אחר צדק, ולא רק מרדפים אחר גופה העירום של נקבת האדם. התוצאה למאמצי האגיס, כפי שהיא שמתקבלת על הבד, מעוררת בעיקר גיחוך.
אמלריק הרשע מנסה לקדם הפיכה צבאית בבוליביה, כדי שהחונטה שתעלה שם לשלטון תעניק לו זיכיון לאספקת מים לרחבי דרום אמריקה. עד שהעניין הפעוט הזה יוסדר, מתעמר הרשע?המרושע הזה בסכרים הענקיים שנבנו בבוליביה, מייבש את הארץ והופך אותה לישימון מדברי. זהו שימוש נלוז ביותר בהשקפה האקולוגית שמשתדלת בשנים האחרונות לתפוס מקום של כבוד באג'נדה העולמית. כמה נכלולי מצדם של מפיקי הסרט ללעוג לרעיונות אקולוגיים אלה, באמצעות השם גרין, ירוק, שניתן לדמות של אמלריק.
דניאל קרייג, השישי בשושלת בונד הקולנועית, איננו הבחירה המוצלחת ביותר להמשיך באמצעותה את המורשת הצינית-יובשנית שהנחילו שון קונרי, רוג'ר מור ופירס ברוסנן לדמותו של הסוכן הבלתי נגמר. מצד שני, דומה שמפיקי בונד מנסים להשתחרר מאותה דמות בריטית-עד-שורשי-שערותיה, לטובת תפנית עקרונית שתעצב מחדש את הסדרה כמתחרה עיקרית לסרטי הזהות הבדויה בנוסח ג'ייסון בורן.
אין עוד תחכום, אין טכנולוגיה, הסקס נעלם וכך גם גלויות הנוף שבהן התחוללו העלילות. כל שנותר הוא אקשן ואקשן ואקשן. ב"קוונטום של נחמה" מבצע בונד/ קרייג כמות של מרדפים באוויר, בים וביבשה, שנותנת בהחלט פייט הולם לדמות של בורן בעיצובו של מט דיימון. קרייג במכונית, קרייג בסירת מנוע, קרייג על מטוס. מרוב ריצות לא נותר פה לבונד זמן לשתות בנחת את המרטיני המנוער (לא מעורבב) שלו.
לכן, מן הסתם, נאלץ התסריט לדחוס לתוך סצינה בודדת שתייה פרועה של שש כוסות מרטיני בבת אחת. בעבר בונד הצטייר כאותו ג'נטלמן ששותה באורח נינוח. כעת הוא גומע אלכוהול על מנת להשתכר. זהו, במשפט אחד, ההבדל בין בונד האלגנטי של פעם, לאידיוט בעל הכושר הגופני הגבוה שמשחק אותה בונד כיום.
נא להמתין לטעינת התגובות
