דורית לב ארי רעבה
בשיא הקריירה שלה נאלצה השחקנית דורית לב ארי ("מיכאלה") להתמודד עם פרידה כואבת מבעלה עמי סמולרצ'יק. כדי להימנע משאלות חטטניות בנוסח "נו, אז למה נפרדתם?" ו"מה עם ילד?" היא ברחה להודו. עכשיו, כשיש לה משפחה חדשה וגם תפקיד בסרט "הכל מתחיל בים" היא נותנת את כל התשובות
היא רכשה לעצמה כרטיס וואן וויי טיקט להודו, ובמשך כשנה וחצי הסתובבה בין המקומיים, פגשה תיירים ועשתה מדיטציות. "אל תתמקד בסיפור של הודו", ביקשה, "שלא אצא שחקנית פתטית. אחרי הכל, הנסיעה שלי להודו לאו דווקא קשורה לעבודה שלי. פשוט הרגשתי צורך לנסוע קצת. להתאוורר. להתרחק מהכל".
"מהכל" כולל עבודה אינטנסיבית סביב השעון בטלוויזיה ("מיכאלה" ו"בנות בראון"), עבודה יומיומית בתיאטרון, אבל גם התמודדות עם גירושיה מהשחקן עמי סמולרצ'יק ("פלורנטין"), מי שהיה בעלה במשך שש שנים וחצי.
"בגיל 31 כשהתגרשתי, הייתי בשיאה של עבודה. הייתי עסוקה כל כך בעשייה, שלא היה לי זמן ליותר מדי מחשבות. רצתי מצילומים לאירועים, לראיונות, לחזרות ולהצגות. אני זוכרת שהייתי באמצע חזרות להצגה 'מילאנו' של שמואל הספרי, ובערך חודש אחרי שהתחלנו לעבוד, באתי להספרי ואמרתי לו 'אני נוסעת להודו'. הוא אמר: 'אולי תחשבי על זה שוב?' אבל כמה דקות אחר כך הוא אמר: 'מה אני מבלבל בשכל? אילו יכולתי הייתי טס בעצמי'.
ככה החלטתי להתמודד עם כל מה שעבר עליי. יכולתי לשבת בבית אחרי הגירושים ולבכות על מר גורלי, אבל החלטתי שבמקום לעשות את זה אצא לחופשה אולטימטיבית בהודו".
ואיך היה המסע?
"מרתק. הכרתי אנשים, חוויתי חוויות, וחלפו לי בראש עשרות מחשבות. היו רגעים שבהם אפילו חלפה בי המחשבה שאולי כבר לא אחזור לשחק. עשיתי לעצמי בדינ קה עצמית אם זה העולם שאני באמת רוצה לפעול בו".
ומה היתה התשובה?
"אומרים שמשחק הוא כמו וירוס, ויש בזה משהו. הצלחתי לקחת פסק זמן, אבל לא הצלחתי או לא רציתי בסופו של דבר להיפרד לגמרי מהעולם הזה".
אמיץ מאוד מצדך לעזוב הכל בשיאה של הקריירה.
"עד היום אנשים אומרים לי: 'וואו, איזו אמיצה היית כשטסת', אבל אני לא מסתכלת על זה כאומץ אלא כצורך. הרגשתי שאני צריכה לפרוץ את הגבולות של עצמי. הרגשתי שאם אני אהיה פה אסבול הרבה יותר, שהמחשבות על החיים יציפו אותי, ושלא באמת תהיה לי האפשרות להרהר בדברים ולספק לעצמי תשובות.
היה ברור לי שאם אשאר פה, ישאלו אותי כל הזמן:'נו, איך את אחרי הגירושים?' ' מה עם משפחה חדשה?' 'מה עם ילד?' במקום זה החלטתי לנצל את הלבד ואת החופש שקיבלתי. פתאום, באמנ צע החיים הייתי בלי בן זוג, בלי ילדים ובלי אחריות, וזאת ההחלטה שקיבלתי. לא ראיתי בזה אומץ אלא מעשה למען עצמי".
ועדיין מרבית השחקנים חוששים להתרחק שמא יתפסו להם את המקום.
"נכון מאוד. אבל אחרי עשר שנים כשחקנית הרגשתי כבויה. לתפיסתי, שחקן שאין בו תשוקה בוערת למשחק, לא יכול לעבוד. אני חייבת להודות שרוב התקופה שהייתי שם לא ממש התגעגעתי לבמה. לשמחתי, לקראת סוף הטיול חל אצלי איזה סוויץ', והרגשתי שוב את החיידק הזה שיש רק לשחקנים. החלטתי לחזור לארץ, וכאילו קיבלתי משמים אישור שזה היה הזמן הנכון לחזור. ישר התקבלתי להצגה 'תקופת הסתגלות' ו'אנה קרנינה' בהבימה ולסרט 'הכל מתחיל בים'. אלה היו מתנות נפלאות שהחזירו אותי בשמחה לעשייה".
מאז חזרתה לארץ הצטלמה כאמור ל"הכל מתחיל בים", שכתב וביים איתן גרין ("אזרח אמריקאי", "זולגות הדמעות מעצמן"), וכבר צולם לפני כשנתיים וחצי, אך רק כעת עולה למסכים. עלילת הסרט, שמתחילה בחופשה בים ומסתיימת בטרגדיה משפחתית, מתמקדת במערכת היחסים של זוג הורים (דורית לב ארי ויובל סגל) ובנם הקטן אודי (רון יגרמן).
"הסרט הזה הוא פיוט אחד גדול", מתמוגגת לב ארי, "אני אוהבת אותו כי הוא מתמקד במשפחה ישראלית ממוצעת מאוד, שיכולה להיות כל משפחה. זאת לא משפחה בורגנית, משפחה צפונית או משפחה עשירה. אפשר לומר שהמשפחה הזאת היא המשפחה של כולנו".
"לא עשיתי הרבה פיצ'רים בקריירה שלי, אבל זאת היתה בשבילי חוויה אולטימטיבית. להיות בצילומים של סרט בתקופה של חודשיים כשנמצאים במין בועה של
אחת הסצנות המורכבות בסרט שגרמה ללב ארי להרגיש ג'וליה רוברטס היא סצנת הפתיחה, שבה נסחפת המשפחה, בעודה שוכבת על מזרן גומי, אל לב הים. צילומי הסצנה הקצרה ארכו יומיים שלמים, משעת בוקר מוקדמת ועד לילה, ולב ארי-טיפוס אופטימי ומלא התלהבות - עדיין לא נרגעה מהחוויה.
"היה מדהים לראות רק את המסביב של צילומי הסצנה. הקימו בחוף דור, בתוך לב הים, מגדל ענקי ובו היו אנשי התאורה, אנשי סאונד, הצלם והבמאי כשהם בחליפות צוללנים. אנחנו, השחקנים, היינו במשך יומיים בתוך המים. זה היה מדהים".
נשמע לי כמו סבל אמיתי.
"סבל? על מה אתה מדבר? זה היה תענוג. אמנם סיימתי את הסצנות עם כוויות מלח על הגוף, אבל זאת היתה ממש טעימה של ככה עושים קולנוע אמיתי. הרגשתי לרגע כאילו אני בהוליווד. איתן חקר את נושא הצילומים בתוך המים, ומצא מאמר שנכתב בחו"ל ונאמר בו: 'אם אתה יכול להימנע מצילומים במים-הימנע מכך'. זה תהליך מורכב וקשה מאוד אבל הוא לא פחד מפניו. כל הסיפור הזה פשוט הדליק אותי ופתח לי את התיאבון לשחק שוב. התפננתי על כל רגע".
השנים האחרונות שינו את לב ארי. היא השתתפה בעונה הראשונה של הסדרה "המקום", חזרה לתיאטרון, אבל בעיקר הכירה את מוטי, מעצב פנים שהוא בן זוגה בשנתיים האחרונות, והביאה לעולם את ארי, בן חמישה חודשים וחצי.
כמיטב המסורת ההורית, גם לב ארי לא מהססת לשחרר קלישאות מתבקשות בסגנון "האמהות הפכה לי את החיים", "מדובר בקסם", "החוויה ההורית הפכה אותי להרבה יותר שלמה". האמהות הטרייה גם מחזקת אצלה את הידיעה שאת תפקיד האמא ההרה בסרט גילמה בצורה מדויקת להפליא.
"כשצילמתי את הסרט לא הייתי בהיריון, ושיחקתי עם כרית בבטן. למעשה לא ידעתי מה זה באמת היריון. היום כשאני אמא ואני רואה את הסרט, אני רגועה. פתאום, ממרחק הזמן, גם תפסתי עד כמה התכתבות היתה לסרט עם המציאות שלי. בסרט נולדת לי תינוקת שהיא פגה, וגם בחיים הבן שלי נולד חודשיים לפני הזמן.
חוויתי שנתיים לפני הלידה של בני חוויה משחקית של לידה מוקדמת. זה היה ממש מוזר לראות את זה על המסך, ולעבור את זה במציאות. אני מאושרת להיות אמא אבל אני גם מאושרת לחזור לעבודה ובקרוב אני מתחילה חזרות של ההצגה 'אוגוסט' בהבימה לצד גילה אלמגור".
את עוף מוזר בתעשייה. כל שחקן אחר היה מנצל את החשיפה של הטלוויזיה, ואת רק התרחקת מכל זה.
"כי לא מעניין אותי להיות סלב. בטח לא במושגים של היום. לא מעניינים אותי אירועי יחסי ציבור והשקות למיניהם". זה חלק מכללי המשחק. "או שכן או שלא. תלוי מאוד לאן אתה בוחר לקחת את הקריירה שלך".
זה נשמע כאילו את מתביישת בתקופת "מיכאלה".
"ממש לא. פשוט לא התחברתי לכל מה שנלווה לזה. אני לא מבינה למה צריך לעניין אותי שנפתחה חנות למשקפים בגבעתיים, ולא מבינה למה אני צריכה לרוץ לאירוע הזה? כי אני מופיעה בטלוויזיה? לכל שחקן יש בעיניי אופציה לנווט את הקריירה שלו למקומות שהוא רוצה. זה המקום שאליו אני מנווטת. אני אוהבת לשחק, ואני אוהבת את המילה משחק.
"אני מתחברת פחות למילה קריירה. הרבה פעמים חולפות בי מחשבות אולי די, אולי תעשי משהו אחר? אולי תמצאי סוף סוף עבודה של מבוגרים? אבל בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי עובדת כשחקנית. מתגלגלת מפרויקט לפרויקט בלי להיאבק יותר מדי. חיים של שחקנית הם דבר לא קל. יש עליות ומורדות אבל תודה לאל, בלי להתאמץ, אני עובדת מאז שסיימתי את הלימודים. כנראה בסופו של דבר, המקצוע הזה בחר בי".
נא להמתין לטעינת התגובות
