צייד הצבעים: ראיון עם אלירן קנטור
בקרוב עומד אלירן קנטור, מעצב עטיפות לאלבומי מטאל, לצאת לסיבוב באירופה בעקבות המוזיקה שהוא אוהב לשמוע והעטיפות שהוא אוהב לעצב. מה שהתחיל כתחביב נעורים הפך למקצוע לכל דבר, ותיק העבודות של קנטור הולך ותופח במהירות. בתקופה שבה הורדות קבצים מאפילות לעיתים על הדבר האמיתי, קנטור משתדל להמשיך ולהפיק הנאה מדפדוף אקראי על מדפי חנויות דיסקים
את עבודתו הקודמת במשרד פרסום עזב, וכעת הוא מחמם מנועים לקראת נסיעה נוספת לאירופה. שם התכנון הוא להתנהל עם המחשב הנייד על עיקרון של אבן מתגלגלת, בעקבות המוזיקה שהוא אוהב והעטיפות שהוא אוהב לעצב וליצור, אותן הפך למקצוע.
"זה משהו שבלי לחשוב עליו תמיד רציתי אבל זה לא היה משהו שאני תכננתי, לא משהו שהוא דרך סלולה שחשבתי עליה מראש", הוא משחזר את ההגעה שלו לתחום, "בתור ילד קטן לא היו לי חיי חברה מדהימים במיוחד בתיכון והייתי יושב ובונה אתרים להנאתי. בניתי אתר לחברת רהיטים בגיל 13 ובתמורה אחותי קיבלה מהם מיטה. אז הייתי עושה את זה בשביל הכיף, עד שבשלב מסוים זה כן השתלב בכל התחום החברתי, הייתי מדבר עם כל מיני אנשים שאוהבים אותה מוזיקה כמוני ואז הייתי מראה להם ציורים ישנים שלי, עבודות שלי ואתרים שהייתי עושה. התחלתי עם לוגואים שהייתי עושה סתם בשביל הכיף."
"מעולם לא למדתי או קיבלתי הכשרה מקצועית. כנכד לסבתא פולניה השאלה 'למה אתה לא באוניברסיטה?' עם גילגול העיניים המסורתי היה עניין שבשגרה, אבל הסתכלתי באופן הפוך לגמרי על יחסי הסיבה והתוצאה בחיי - במהלך העבודה שלי מעולם לא עלתה שאלה או בעיה שלימודים במסגרת היוו בשבילה תשובה.
זה כל הסיפור וזה נראה לי די פשוט. במבט לאחור תחביב הילדות שלי הפך לפרנסה בלי שתכננתי. מה שבזמן אמת היה הנאה ומשחק טהורים נתפס היום כנסיון מקצועי ותיק עבודות, וזה תהליך יפה בעיניי."
הרוק הכבד, במשך כמעט ארבעים שנות קיומו הרשמיות, סיפק רגעים עיצוביים מכוננים לרוב. תמונת האימה על אלבומה הראשון של Black Sabbath, איור הקברים על עטיפת Master of Puppets של Metallica ותצלום האגרוף ב-Vulgar Display of Power של Pantera יכולים להוות ציוני דרך מעטים ממש, על קצה המזלג, להסטוריה העניפה של הסגנון.
גם מקומם של עיצובים קיצוניים ופרובוקציות לרוב לא נפקד, כמובן, מאותה הסטוריה, והתוצאה היא עולם שלם של צבעים, של דמויות, של לוגואים, של סגנונות בתוך המטאל עצמו שמזוהים לא פעם על פי העטיפה והלוגו בלבד.
קנטור, בתור מי שמגדיר את המטאל כסטייה, לא פחות, ער לזה. ועדיין, הוא מעדיף שלא להיכנס לניתוחים מדוקדקים על סגנון העבודות שלו או של אחרים. "אף פעם לא הייתי חובב אומנות גדול, 'ארט-סנוב' כזה", הוא מסביר, "באתי לזה מהכיוון של המוזיקה, של להיות חלק מאלבומים טובים וממשהו שאני מרגיש
"ברגע שעטיפה גמורה אני לא חושב עליה יותר. אלו דברים שלא עד כדי כך מעניינים. אני רוצה שבאותו רגע שאני עובד להנות מזה ולהחמיא לדיסק, לרצות את הבן אדם שאני עובד איתו ובסופו של דבר להיות חלק ממשהו, שייצא פה איזשהו מוצר שכל הדברים בו מתחברים ביחד: החלק הויזואלי והמוזיקה. כל מה שאני יכול לעשות בתהליך כדי שזה יעבוד, הולך. כלומר, אני לא חושב על מה לשים בפנים. אני יכול לשלב בפנים פלסטלינה דרך ציורים דרך צילומים דרך עבודה בעיפרון. לא משנה מה, העיקר שזה יעבוד."
העטיפה הראשונה שעיצב קנטור הייתה בשנת 2004 ל-Trail of Omission של להקת המטאל הישראלית Solitary, ומשם שמו החל להיות שגור בפי להקות מקומיות. לשמות היותר גדולים שהוא עובד איתם, כולל להקות מחו"ל, הוא מגיע לרוב בכוחות עצמו. קנטור נמצא עם אצבע על הדופק בכל מה שמתרחש במוזיקה שהוא אוהב, מה שיוצר בשבילו מצב אידיאלי.
אתה מתקבע על מטאל רק כי אתה אוהב את זה, או כי יש בו אפיוני עיצוב ספציפיים שאתה מחבר אליהם?
"אני מרגיש נוח לעבוד עם משהו שאני אוהב. אני אספן דיסקים גדול וזה חלק גדול מהיום יום שלי גם ככה. אני מכיר את הסביבה ואני מכיר את המוזיקה ואוהב אותה, אז השאיפה היא תמיד לעבוד עם משהו שאני אוהב, שאני אוכל אחר כך לשבת ולשמוע ולהנות ממנו ולהיות, לא גאה, אבל שמח מזה שלקחתי חלק בדיסק הזה."
על מה אתה מסתמך כשאתה יוצר?
"אני תמיד מבקש שישלחו לי מראש משהו להסתמך עליו, אם זה המילים לשירים או גרסאות מוקדמות שלהם, שיהיה לי איזשהו קשר לחומר מראש. רוב הפעמים ההשראה קיימת במילים כשאני עובד, אבל מה שחשוב לי בעיקר זה לקבל את המוזיקה. אפשר להרגיש גוונים ששומעים מוזיקה, ואפשר להוציא מזה הרבה. הרבה פעמים יהיו גם אנשים שיגידו לי אנחנו רוצים משהו חום לדוגמא, או יש כאלה שאומרים קונספט כללי. זה משתנה."
ואתה מתאים את הסגנון העיצובי גם לתתי-סגנונות בתוך המטאל?
"כן, כמובן. כשאני עובד על עטיפה אני חושב על איך האמן או הלהקה עצמה ירצו לראות את המוזיקה שלהם מוצגת, וגם איך קהל המעריצים שלהם. אם זו להקה שיש לה קהל שאני פחות או יותר מבין מה הוא רוצה, איך הוא יסתכל על זה. אני לא חושב תוך כדי אני עובד, אבל אני תמיד שם את המוזיקה ברקע ואז כשאני הולך רגע אחורה, אני רואה שהנה לעטיפת דת' מטאל, לדוגמא, השתמשתי בגוונים קודרים ואלמנטים שפחות או יותר מתאימים. אני לא חושב תוך כדי התהליך. אחרי זה שמים לב שזה מתאים כי אני מכיר את המוזיקה."
נכון לעכשיו, להקת הת'ראש האמריקאית הוותיקה Testament, היא אולי הדובדבן שבקצפת בעבודותיו של קנטור. לא רק שהוא עיצב את אלבומה האחרון, The Formation of Damnation, אלא גם היה זה שהציע להחזיר את הלוגו הישן של הלהקה. המעריצים אמרו את דברם, והחזרת הלוגו הישן התבררה כהצלחה גורפת. אחרי הכל, מי כמו קנטור יודע כמה כוח ואמירה טומן בחובו גם – ולפעמים רק – לוגו של להקה.
על עטיפת האלבום, שיצא השנה, מופיעה קבוצה של מלאכים. פניהם עוצבו על פי פניהם של שני חברים של קנטור ומעריצים גדולים מאד של הלהקה (אחד מהם הוא יותם "דיפיילר אבני, סולן Prey for Nothing, שגם את עטיפת אלבומם קנטור עיצב).
את עובדת הכנסתם לעטיפה של הלהקה האהובה עליהם הוא שמר בסוד עדלצאת האלבום. ההפתעה, כצפוי, לוותה בהיסטריה רבתי. "שלחתי להם לינק לגרסא החתוכה של הפרצוף שלהם, ואמרתי שהשתמשתי בהם לעטיפה. אז הם אמרו, היי, מגניב, חבל שלא אמרת לנו. הם שאלו לאיזו להקה זה, ושלחתי להם את הלינק לעטיפה המלאה. ואז כבר יכולת לשמוע צעקות בטלפון, כשכל המשפחה צורחת על הסבתא שתבוא ותראה מה עשו. אחרי זה הם קנו כל דבר עם העטיפה והגדילו את זה לפוסטרים, הכל."
קרה פעם שיצרת משהו שהלהקה או חברת התקליטים לא היו מרוצות ממנו?
"הרבה מקרים. יש לי שיטת עבודה בעייתית. אני נורא לא עובד לפי הספר. אני לא ממש מצייר סקיצה מהירה בעיפרון כדי שאני יראו פחות או יותר איפה הכל יושב, כי אני חייב לראות איך שזה נראה בסופו של דבר. אז הסקיצות הראשוניות שלי הן פשוט שעות על גבי שעות של עבודה, כי אני חייב שיראו את מה שאני מתכוון אליו.
אם אני אצייר את זה בעיפרון, זה לא יעביר את הכתום שאני מדמיין, או דברים בסגנון הזה. אז לפעמים פשוט נותנים לי רעיון נורא בסיסי, ובמקום לעשות אותו בצורה מופשטת או בסיסית אני פשוט הולך עם זה עד הסוף ויוצר עטיפה כמעט שלמה לגמרי, ואז אומרים לי, אהה, זה לא מה שהתכוונו אליו. אבל לא נורא, זה הולך למגירה ואולי אשתמש בזה אחר כך."
ומקרה הפוך – שאתה לא היית מוכן לקבל רעיון של מישהו אחר, שחשבת שזה לא מתאים?
"הייתה להקה מפולין שדיברה איתי, והם סיפרו לי שהקונספט שלהם הוא על מלחמת העולם השנייה. ביקשתי מהם מראש לדעת בדיוק מה הנושא כי יש המון להקות פולניות שקצת בעייתיות בקטע הזה, אז רציתי לבדוק שאני לא תומך בארגון שנאה גזעני. ואז הוא סיפר לי שלהיפך, המשפחה שלו לחמה לצד בעלות הברית במלחמת העולם השנייה והוא כתב סיפור על זה. נהיינו קשר באימייל תקופה מסוימת. אבל זה משהו שרציתי לדעת שאני לא חלק ממנו אם אני מתנגד אליו מבחינה מוראלית."
חוץ מזה אין קווים אדומים?
"אני מניח שאמתח את הגבול בקווים הקבועים של גזענות והתעללות בילדים, אבל זהו."
ואתה לא רואה את עצמך מתרחב בעתיד מעבר לעיצוב עטיפות?
"להיפך. אני רואה את עצמי רק מתכווץ. התחלתי מעבודה על אתרים, חולצות ופלאיירים, ועכשיו אני יכול להרשות לעצמי להיות קצת יותר בררן. מה שאני אוהב כרגע זה לעבוד על תקליטים. אז בתקופה הזו אני עובד רק על זה,, אלא אם כן יבוא משהו ממש מיוחד ומעניין."
"לפני חודש עשיתי עיצוב לגיטרות 'דין', לגיטרה של אריק פיטרסון (הגיטריסט של Testament ו-Dragonlord, ל"ל) וזה היה ממש מעניין כי זו היתה הצעה שבאה בהפתעה ומשהו שאף פעם לא חשבתי עליו. יראו את זה בהופעות. קו הייצור מתחיל בפברואר, ואני כבר מת לראות איך זה נראה. וזה כמו עם הדיסקים – אף פעם לא חשבתי לקחת חלק מזה אבל ההצעה באה וזה נשמע מעניין. דברים כאלה אשמח לעשות. או שלטים גדולים להופעה – כמו הבאנר שיצא לפני שנה ל-Testament, בגודל 20 מטר. אבל זה קורה פעם בכמה זמן."
יש לעטיפות אלבומים בכלל עוד כוח בתקופה בה הורדות הקבצים שולטות?
"אני חושב שכן. המעמד של הדיסק יעבור שינוי והוא יהיה כמו שהויניל היום – תהיה רק מהדורה מוגבלת למעריצים אדוקים שרוצים שיהיה להם את כל האלבומים מסודרים ואת כל הקטלוג. אי אפשר להילחם בזה, אין מה לעשות, מתמודדים. עד כמה חשוב לעשות את העטיפה? אני חושב בדרך המיושנת. כלומר איך שאני גדלתי, ללכת לחנות, לדפדף בדיסקים ולהסתכל על העטיפה. ולפעמים את לא מכירה את הלהקה אבל בגלל העטיפה את חייבת לשמוע אותה.
אז אני חושב על זה בצורה כזו, כי בסופו של דבר עדיין קיים שוק שקונה דיסקים. ואני חושב שמטאל זה דווקא אחד הז'אנרים שפחות נפגעו, אני יודע שקאנטרי בארה"ב הכי פחות נפגע מזה, אבל מטאל, בעיקר במרכז אירופה ובגרמניה פחות נפגע מהעניין של ההורדות, לפי סטטיסטקות שאני רואה."
אם כך, קנטור מקווה להתפקס אפילו עוד יותר בעתיד. השאיפה העיקרית, נותרת בעינה: לעבוד בשביל מה שהוא מתחבר אליו ו"אולי אפילו לעבוד בצורה שונה לגמרי", הוא אומר, "לא לפנות יותר ללהקות, אלא ליצור לעצמי. להציע לאנשים עיצובים באתר שלי למכירה ואולי הם יקנו את זה ויצרפו את זה כעטיפות. במקרה הזה כרגע זה קצת מסוכן לעבוד ככה כי יש לי הרבה עבודות שיושבות אצלי כמה זמן ואף אחד לא קונה אותן, כי אם לאנשים יש אופצייה לקבל עבודה שהוכנה במיוחד בשבילם אז פחות קונים עבודות מוכנות מראש. זה צעד די מסוכן לעשות בעתיד אבל זה משהו שאני שוקל".
לגלריה:צובע את המוזיקה: עבודותיו של אלירן קנטור
נא להמתין לטעינת התגובות
