מצץ את דמדומיו
במקום לנעוץ את שיניו בעורפה של הנערה הוא ינשק אותה בחדווה - "דמדומים", מסתבר, הוא לא ממש סרט ערפדים, אלא יותר דרמה רומנטית. תתפלאו, שניצר מאוהב
דמדומים - טריילר
שלוש הנשים ששמן נקשר בלהיט האמריקאי החדש "דמדומים" כמו מביאות בחשבון את התזות הזכריות הללו, וסרט ההתבגרות הזה כאילו מיישם אחת לאחת את ההנחות המוקדמות הלא ממש סימפטיות האלה. סטפני מאייר היא הסופרת שכתבה את "דמדומים"; מליסה רוזנברג היא שעיבדה אותו לתסריט; קתרין הרדוויק היא זו שביימה אותו לקולנוע.
העלילה הגלויה עוקבת אחר נערה בת 17 מאריזונה החמה, שמגיעה למדינת וושינגטון הגשומה והקרה על מנת לבלות כמה חודשים במחיצת אביה הגרוש. בבית הספר התיכון שאליו היא נשלחת פוגשת הצעירה בנער מסתורי ולבה נכרך אחריו, אפילו לאחר שהוא מתוודה באוזניה שאינו אלא ערפד מסוכן העלול לקפד את חייה.
הנער האפל הזה הוא פרט אחד מתוך משפחת ערפדים המתגוררת בשולי העיירה הצפונית, וכל שאיפתו היא
כשמקלפים את מעטפת העלילה הגלויה, נותרים עם סיפור התאהבות ראשונה רגיל ושבלוני לחלוטין, שיכול להתחולל במוחה של כל נערה מתבגרת שזה עתה עברה מחסותה המלחיצה של אמא לשהייה צפופה במחיצתו של אבא.
לזכותה של הבמאית הרדוויק ניתן לזקוף את העובדה שהיא נמנעה מלהדגיש את האלמנטים הקודרים המתלווים בדרך כלל להופעות הוואמפירים בקולנוע, ולעתים קרובות הסרט קרוב יותר לאידיאל המלוקק של סופרמן המעופף בשחקים כשהוא אוחז בנערתו לויס ליין, מאשר לכל הדרקולות חדי הניבים, המתעוררים בחצות הליל על מנת לאנוס ולטבוח בבנות חסרות מגן.
נלהבותם של השחקנים הצעירים, כריסטין סטיוארט ורוברט פאטינסון, לגלם סוג חדש של רומיאו ויוליה, המשתייכים למשפחות עוינות - משפחת האדם ומשפחת הערפד - ומתעקשים לנהל רומן אסור, מזכירה לעתים את ז'אנר סרטי הגימנסיה שנבעו מהצלחת "מועדון ארוחת הבוקר", הרבה יותר מאשר צאצאי "נוספרטו" האיום. עוזרים בכך גם העמדות המצלמה והתאורות המלטפות שהצלם אליוט דיוויס התקין עבור הפקה זו.
נא להמתין לטעינת התגובות
