לבני לא תעשה להם קפה
אין מתאימים מימי בחירות להרהור במהותן הלשונית של המחלות המטאפוריות המאיימות לכלותנו: הדברת, הנאמת, הפטפטת והקשקשת. אלה ימים טובים לבחינת שפתם השוביניסטית של המתלהמים על לבני, ולהצצה במספר פניני תעמולה שהנפיקו חכמי העולם
כבל הופך תפקידים. לפי איתן כבל, לבני הקוראת לתגובה צבאית חריפה היא "המאצ'ו", ואילו אהוד ברק הוא דווקא הגבר החדש והמתון. הבעיה היא שבהיבט הלשוני היה זה דווקא ברק, שהפגיז בסדרת משפטים מאצ'ואיסטים מנבכי סיירת מטכ"ל:
- "כל מה שאנחנו שומעים זה ברברת", ביטוי צבאי נוסח "חדל קשקשת ברשת".
- "אנשים שלא ירו אף פעם" (ובגירסה משודרגת: "שלא אחזו בנשק").
- "מי שרוצה מכות - יקבל"
ברקע מהדהד במשפט הזכור ביותר של ברק, "ראיתי לו את הלבן בעיניים". ברק לא המציא אותו וגם לא החבר'ה בסיירת. מדובר בביטוי חיילים ותיק ובהחלט לא ישראלי. יש לו נוסחים באנגלית ובצרפתית, והוא מיוחס לגנרל האמריקני איזראל פיטמן, שהורה לחייליו במלחמה נגד הבריטים ב-1775, לאחר שאזלה התחמושת: "אל תירו עד שתראו את לובן עיניהם", כדי להיות בטוח שכל כדור הוא פגיעה.
לבני, מכל מקום, הגיבה בסגנון הפקידה המתמרדת מהלשכה: "אני לא שם בשביל לעשות להם קפה". צה"ל הוא צבא העם, ושפת העם היא שפת הצבא.
השבוע עלתה בערוץ יס דוקו הסדרה "לונדון פינת בן יהודה". בעוד כמה חודשים תעלה הסדרה בערוץ 10. בסדרה עוקב ירון לונדון אחרי גלגולי העברית באתרים שונים של הישראליות. הבמאי הוא דני סירקין, שדווקא לא גדל בחיק העברית, המפיקה שולה שפיגל והעורכת עליזה ציגלר. גילוי נאות: הייתי יועץ הסדרה, יחד עם צביה ולדן.
לא היה קל. נושא הלשון נחשב "לא טלוויזיוני",
ארנון זיגמן כותב: "אני מבקש לברר מה המקור של המילה המאוד שימושית "פייפן" - אבד, התקלקל. אומרים בדרך כלל "הלך פאיפן".
"הלך פייפן" הוא תרגום מיידיש: געגאנגען פייפן, ופירושו המילולי: הלך לצפצף. ביידיש פירושו גם "הלך לעזאזל" או "נעלם" כמו בעברית, וגם "הלך לעשות את צרכיו", שהוא ככל הנראה המקור. בעברית משמשים למשמעות השנייה "הלך לקשור את החמור" או "הלך לקטוף פרחים", בעיקר למי שהולך לעשות צרכים בשדה פתוח.
"ברברת של אנשים שלא החזיקו נשק ביד", אמר ברק. "ברברת" היא מחלת דיבור חסר משמעות ובסיס, בדיוק כפי ש"צהבת" היא מחלה של עור צהוב, ו"קדחת" היא מחלה שבה דוחים מחום. משקל המחלות מקורו בתנ"ך ועל בסיסו יצרו מחלות של ממש בעברית החדשה, וגם הרבה מחלות מטפוריות, ומשום מה רבות מהן קשורות לתחום הדיבור. הרשימה ארוכה: דברת, נאמת, פטפטת, קשקשת, וכאמור, ברברת.
"דברת" היא המצאה של אברהם שלונסקי, מתוך "עלילות מיקי מהו": "איך פשטה מחלה ממארת, שקוראים לה הדברת". שלונסקי חידש גם את "אגבת", מחלת הזלזול, "רפרפת", מחלת השטחיות, ו"הסהסת", מחלת שתיקה.
ב"אני וטלי לארץ הלמה" הוא מתלונן כלפי טלי: "אין קץ לשאלת שלך". ביאליק טבע את "נאמת", מחלת הנואמים, "ועדת" למרבים בהקמת ועדות, וגם "שתקת", למי שאינו מסוגל להוציא הגה. הפרסומאים של קופת חולים שמו בפי הילד המנדנד מילים כמו "מלשנת", "צעקת" ו"נג'סת". יש גם מחלות דיבור שנשכחו.
"ברברת" באה מהפועל בסלנג "לברבר". "לברבר" הוא פועל הבנוי על צליל: בר..בר.. הנשמע מלמול חסר משמעות. לצידו התגלגל לעברית גם הפועל "להתברבר", גם הוא משפת הצבא, ופירושו לאבד את הדרך במסע ניווטים, ובחיי האזרחות בכבישי ארצנו או רחובותיה. האלוף המנוח עוזי נרקיס טען באחד מספריו שהוא זה שהמציא את המילה, ואף הביא לכך ראיות משכנעות.
כתב העת של האקדמיה ללשון "לשוננו לעם" מביא בגיליון האחרון שיצא בשבועות אלה עבודה מקיפה ומרתקת של ד"ר ברכה דלמצקי-פישלר על גלגולי ביטויים בעברית לאורך הדורות. פישלר עושה סדר בתחום ומביאה ערוצים גלגולים שונים. בין היתר היא מתעכבת על ביטויים שדוברי העברית החדשה אוהבים לשבש. להלן רשימה חלקית:
התנהגות משוללת רסן. צריך להיות, כמובן, "משולחת רסן", שגם היא פיתוח של "שלוחת רסן".
חולה במחלה חשוכה. ממשפחת קטועי הגפיים. צריך להיות: מחלה חשוכת מרפא.
לא העלה על בדל שפתיו. שיבוש מעניין של "לא העלה על דל שפתיו" שמקורו בספר תהילים. המילה "בדל" דווקא מתאימה למשמעות, ובספר חגי גם מדובר על "בדל אוזן".
מי לידינו יתְקע. באיוב כתוב דווקא "מי לידינו ייתָקע". המשמעות דומה, מדובר בתקיעת כף.
מעטי מעט. שיבוש יצירתי של "מתי מעט" מספר דברים, "מתים" במובן אנשים.
נדחה בהלוך ושוב. במקום "נדחה בלך ושוב", שמקורו בתנ"ך ובספרות מאוחרת יותר. "הלוך ושוב" הוא ביטוי בפני עצמו.
רוקם עור וגידים. שיבוש מקובל ומשעשע למדי, אם חושבים על זה. "קרם עור וגידים" נולד בספר יחזקאל.
שוחר מזימות, וכן "רוחש מזימות", הם האחים המבולבלים של "חורש מזימות", בעקבות "חורש רעה" מן התנ"ך.
שוקד על שמריו. פיתוח הופך משמעות של "שוקט על שמריו" לפי ספר ירמיהו. השוקד עובד קשה, השוקט על שמריו נרדם, כמו הקופא על שמריו, שגם הוא מן התנ"ך.
עודד לוין כותב: "בקשה לנו אליך: ספר לקוראים מה מקורו ומשמעותו של הביטוי 'קוף המחט', ובמיוחד: מה הקשר בינו לבין הקוף, אם קיים?
בניגוד לשיבוש הרווח יש לאמר קוּף המחט ולא קוֹף המחט. "קוּף" הוא מילה עברית שמקורה הישיר ארמי, "קוּפא דמחטא". הניב הארמי "לעייל פיל בקוף של מחט" פירושו בעברית החדשה "לנסות לעשות את הבלתי אפשרי", אבל בתלמוד הוא משמש דבר לגלוג על מי ששוגה בדמיונות. ולא, אין כל קשר לקוף המקפץ על העצים.
ובחזרה לשלולית. מה אמרו חכמי העולם על תעמולת בחירות? הצצה לספר החדש והמצוין "אוצר הציטוטים" בעריכת איתן בן נתן חושפת מבחר.
על האמת. "מכירת מועמד פוליטי כאילו הוא דיאודורנט מבטיחה שציבור הבוחרים לא יזכה לשמוע את האמת על איזשהו דבר" (אלדוס הקסלי).
על קמפיינים נגאטיבים: "אמרו לי, שאנשים לא אוהבים פרסומים שליליים, אז לא השתמשתי בהם. הפסדתי" (רוברט דול שהפסיד לג'ורג' בוש במפלגה הרפובליקנית ב-1988).
על זיכרון הציבור: "לעולם אל תגיד במערכת בחירות לאומית משהו שמישהו עלול לזכור אותו" (יוג'ין מקארתי, גם הוא מועמד לנשיאות, 1990).
על ההמון. "הדרך היחידה להצליח בחיים הציבוריים באמריקה היא להתחנף להמון ולהתרפס לפניו" (ה. ל. מנקן).
נא להמתין לטעינת התגובות
