הייתי מחטיפה לדארסי אגרוף
הרומן "חתונה אוסטרלית" שכתבה נאוה סמל רואה בימים אלה אור בהוצאת עם עובד. סמל מספרת על נסיבות היווצרותו, על ברכת הדרך של הבן ועל צלקת הנטישה של הסב, שעליה תכתוב יום אחד ביוגרפיה
"לפילה יש נזלת" של לאה גולדברג, עם ציוריו הנפלאים בקו דק של אריה נבון. את המשפט "כשהיא מתעטשת ממש מטר, יותר מזה - אשד בכל הביבר", אני זוכרת עד היום בעל פה.
חתונה אוסטרלית, נאוה סמל צילום: כריכת הספר
והאחרון?
"המלחמה הסודית של אבא" מאת לוסינדה פראנקס בהוצאת "מעריב". זהו סיפורה האמיתי של עיתונאית בכירה וזוכת פרס פוליצר שמוצאת לפתע ארגז של סודות שהוחבא בבית אביה. היא מגלה חיים שלמים של אב שפעל במשימות נועזות וחשאיות במלחמת העולם השנייה. לוסינדה נחשפת לדמות שונה לחלוטין שהסתתרה מאחורי הגבר השתיין והמנוכר שלא ידע לתת לבתו אהבה.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להיפגש?
דארסי גיבור הספר "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן. הייתי מחטיפה לו אגרוף על שחצנותו, ואחר כך רבה עם ליזי בנט – אהובתו האלמותית, על קסמיו של הגבר הכי מושך בספרות.
מה היה מקור ההשראה ל"חתונה אוסטרלית"?
בני הבכור אייר התגורר באוסטרליה במשך ארבע שנים ולמד שם מוזיקה. במהלך שהותו, התאהב בנערה אוסטרלית מקסימה וביקש שאבוא לחלוק את חייו ולהכירה. הוא אמר לי "אמא, מחכה לך כאן סיפור", ואני כמובן נלכדתי ברשת.
במהלך המסע
חזרתי אחורה לימי נעורי ומצאתי את עצמי כותבת יומן. חוויית המפגש המחודש עם אייר ועם רוחב יריעת חייו בקצה העולם הייתה כה מסעירה ומטלטלת, עד שהייתי חייבת לתעד אותה. הספר נולד מתוך היומן האינטימי והאישי הזה.
באיזה רגע הבנת שהספר אכן קורם עור וגידים?
בשובי לארץ, שוחחתי עם משה גלעד עורך סדרת "עולמות" בהוצאת "עם עובד" שגילה עניין במסע שלי. בתבונתו, הוא זיהה שיש מעבר לסיפור הפרטי גם סיפור ישראלי רחב יותר על יחסי הורים וילדים ועל דור חדש של ישראלים נוודים. משה גלעד הבין לפני שטמון בדפים הפרטיים האלה ספר והוא זה שעודד אותי לפרסמו וליווה אותי לאורך כל הדרך.
עם איזו דמות בספרך את הכי מזדהה?
מכיוון שלא מדובר ביצירה בדיונית, אלא בסיפור אמיתי, הרי שזו אני שפותחת את הדלת לקוראים ומכניסה אותם לפיסה מחיי ומחיי אייר.
האם היו לך שותפים/יועצים בתהליך הכתיבה?
ראשית, ביקשתי את ברכת הדרך של אייר, כי בלעדיו לא היה הספר הזה נכתב. גם בני משפחתי קראו את פרקי היומן שנכתב על שלושה פנקסים צהובים ומסמורטטים במהלך המסע לאוסטרליה, והפך לנגד עיניהם לספר.
למי היית שמחה להעניק את הספר עם הקדשה אישית?
לעדי סמל גיסי האהוב שנפטר ימים ספורים לפני שהייתי אמורה לצאת לאוסטרליה, ואפילו על ערש דווי דחק בי לנסוע אל הילד שלי שמחכה לי בקצה העולם.
על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
על סבא שלי שהיגר לאמריקה בשנת 1920 ונטש באירופה את אשתו הצעירה ואת אבי התינוק. מקץ עשרים ושש שנים, לאחר השואה, הוא זיהה את אבי הבוגר בתמונה בעיתון בניו יורק וכך התאחדה המשפחה מחדש. סבי האמריקאי חזר לחיות איתנו בהיותי בת חמש, אך אז לא ידעתי דבר על אודות הקרע המשפחתי וצלקת הנטישה של אבא שלי. יום אחד אעלה את הסאגה הזו על הכתב.
נא להמתין לטעינת התגובות
