כתב במאניה, קרא בדיפרסיה
"שמועות", ספרו התשיעי של ישראל בר-כוכב, המלמד פסיכולוגיה ויצירה באוניברסיטאות ומנחה סדנאות כתיבה רואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בר-כוכב מספר על תהליך היצירה, על הילד הבודד, הסקרן והתמה בשיריו ועל ספרים שדבק בהם לאהבה
בשנות הילדות קראתי בתנ"ך, אגדות עמים, המיתולוגיה היוונית, אנציקלופדית נעורים ומכלל, ההיסטוריה של עולם, תולדות כלי הנשק, היהודי זיס, וילהלם טל, סיפורים של שלום עליכם ובהם "שיר השירים". מכיוון ששכנתי בספרים רבים לא אוכל לציין כאן אפילו מקצתם.
בראשית גיל התודעה (ראשית הנעורים) הרומנים שקראתי כללו את חמשת הכרכים של "דורות נשברים" למשה אפרתי בעברית נפלאה של אברהם קריב - רומן שנכתב במקורו אידיש על יהודי אוקראינה בין מלחמות העולם. גם "האחים קרמזוב" ו"האידיוט" של דוסטוייבסקי, "מלחמה ושלום" ו"אנה קרנינה" של טולסטוי, בלזק, עגנון ורבים אחרים שדבקתי בהם לאהבה. בשירה קראתי את דוד פוגל "לפני השער האפל" ושירי ראשד חסיין.
והאחרון?
פרוזה: "קשרי משפחה\שעת הכוכב" מאת קלאריס ליספקטור, משום שביקשתי ללוות את עין הצייד ואת הלהביור בליבה של סופרת גדולה.
שירה: The Ink Dark Moon: Love Poems by Ono No Komachi
Izumi Shikibu Women of the Ancient Court of Japan
שתי משוררות נפלאות ואמיצות הפועלות בעידן הפרה מודרני של המאה העשירית בעולם שבו ההיסטוריה מסופרת דרך עיניהם של גברים במלחמות מטומטמות שאיש לא זוכר את סיבתן במהלך השנים.
מסות: אינגבורג בכמן: בעיות של היצירה הספרותית בת זמננו.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להיפגש?
לשיחות נפלאות על השירה ועל החיים: הסינים הגדולים: לי באי ודו פו, ומשוררי הסוד האפל: גיאורג טראקל, דוד פוגל, אלחנדרה פיסרניק, גו שאנג ; לשיחה על דקויות התהום: דוסטוייבסקי, קלאריס ליספקטור.
כל זאת אף שידוע לי היטב משיחותיי עם וארגס יוסה, גבריאל פרייל, פנחס שדה, ורבים אחרים שעדיף לשהות עם רוחו של היוצר ולא עם גלגולו הארצי.
מה היה מקור ההשראה לספר?
מה מקור ההשראה לשירה? המוזיקה, עונות השנה הגשם, חום הקיץ, היובש והנוף הצנוע, העני הצנום של הארץ, מסעות בעולם ובנפש, האהובה, השירה עצמה, ושוב המוזיקה, היופי ש"מתרונן מאליו", התקווה והאבל.
הפרק השני 'שמועות' מפליג אל מחוזות האהבה: "רק למענך מתהפכים צללי אסיה\ ואירופה היא נערה שקופה שעונה על שור אבוד". הפרק השלישי 'גלגל' נכתב על מלאכת היצירה: "היא מתייצבת לנגד עיני כאילו הייתה שם תמיד\ בקצות העיוורון" וכן:"לראות את הארץ מנגד\ ומהי שירה?
הפרק הרביעי: 'מעברים' הולך בשבילי הארץ המיוסרת ובמקומות אחרים ומה שקרה לנו מאז: "הולכים ונפערים\ חללים של ברזל\ כדי לסכם תיטיב געייה\ או אזעקת אמת"
באיזה רגע הבנת שהספר אכן קורם עור וגידים?
ברגע ששמעתי את המוזיקה וכשהשירים עמדו בזכות עצמם, רועדים מקור מעבר לזכוכית הביקורת העצמית, מה שכתבתי במאניה קראתי בדפרסיה ומה שנותר הוא הספר.
עם איזו דמות בספרך את/ה הכי מזדהה?
הילד הבודד, הסקרן והתמה, שרואה את הדבר ואת מה שמעבר, שחש דברים שעוד אין להם שם וזה הבוגר שהולך בעולם ותקוף שירה כמו מדיום הופך את הרשמים למשהו אחר.
האם היו לך שותפים/יועצים בתהליך הכתיבה?
בתהליך הקריאה אני משתף קוראים ומן המחמירים ביותר, לכל יוצר יש נקודות עיוורון והרי כתוב: "לפני עיוור לא תשים מכשול". רק אחרי שהשירים עברו את הפריזמות שלי והסינון של שופטיי, מה שנותר יהיה לספר.
למי היית שמח/ה להעניק את הספר עם הקדשה אישית?
בתרגום וברוח טרנס-רוחנית לגיבורי השירה שחרפו את נפשם על מזבח הספרות ובחרו בגורלה המוזר: "הערומים והתמים" (אם מותר לי לצטט מאחד מספריי הקודמים) רילקה, טראקל, לורקה, אודן, דרוויש, ועוד רבים מן המתים הגדולים ויבדלו לחיים ארוכים: נתן זך, עמוס עוז, גרוסמן, חיים גורי, אורי ברנשטיין ואחרים וזאת אעשה.
על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
הביוגרפיה שהייתי כותב הייתה על האמן-המשורר-הסופר שהייתה משחררת אותו או אותה מהפרשנויות הפסיכולוגיות, הביוגרפיות ומעמידה במרכז את הנפש היוצרת החופשית מכל
נא להמתין לטעינת התגובות
