דם ויזע בספרו של חוויאר מריאס
"כל הנשמות" חסר את התשוקה היצירתית שמאפיינת את ספריו האחרים של מריאס, אך שב ומפגין את היכולת הנדירה שלו לזקק את הקיום האנושי לחומריו הבסיסיים
כל הנשמות, חוויאר מריאס צילום: כריכת הספר
ב"מחר בקרב חשוב עלי" מספיקה הגיבורה לחיות רק שניים-שלושה עמודים, עד שהיא נופחת את נשמתה בזרועותיו של תסריטאי גרוש שכמעט לא הכירה. והפעם, "בכל הנשמות", מתאהב הגיבור המספר בקלייר בייס הנשואה, ש"יש בה משהו מוזר, משהו אפל או מעורפל".
הכול קורה באוקספורד "השמורה בסירופ", שבה מבלה הגיבור שנתיים כאורח האוניברסיטה היוקרתית. בשל מטלותיו האקדמיות המעטות כמורה לתרגום, הוא מבלה את רוב עיתותיו בהתבוננות אנתרופולוגית סרקסטית בתושביה של העיר בכלל, ושוכני האקדמיה בפרט, שהרי "מבחינה מסוימת כל מי שחי באוקספורד מטולטל או מעורער".
החל בטקסיה של האוניברסיטה הנפוחים מחשיבות וצביעות, כמו ריטואל של ארוחת ערב מסורתית? (שולחנות רמים)? הנגרר כאן מנה אחר מנה של פארסה טראגי?קומית, וכלה בגלריה של טיפוסים אקסצנטריים עד כדי ביזאריות, כמו כלכלן שכל עניינו בחיים הוא המיסוי על משקה הסיידר באנגליה.
מפתה להניח שחוויותיו של המספר האנונימי מבוססות על ניסיונו הפרטי של מריאס כמרצה אורח באוקספורד, בה רכש את נקודת המבט הכה אהובה עליו, שאפשר לכנותה אינטימיות זרה:
מי שמתערה בסביבתו על ידי ביטול כל המחיצות ופתיחת כל הסודות אך תמיד שומר על הזכות למבט מרוחק, של הזר המשתומם. נקודת המבט של מריאס מסבירה גם את אופן בחירתם של גיבוריו, שהרבה פעמים תלויים בין עולמות, כסוג של פרשנים או מתווכים. בין אם זמר אופרה המפרש את יצירותיהם של אחרים, סופר צללים לאנשי שם, או מתרגם בספר הנוכחי.
מרגישים את המאמץ
גם טכניקת הסיפור מוכרת לקוראיו המתמידים של מריאס: רזולציה גרעינית שמפרקת כל סיטואציה עד למרכיביה הבסיסיים ביותר, אבל לרוב משאירה לקורא לבנות לבד את הסיפור הגדול. כשמחפשים את "המסר" מבעד לקוריה האנקדוטליים של "העלילה", מבינים שמה שבעיקר מסקרן את מריאס הוא החומרים מהם עשויים חיי אנוש, לצד הגורמים שתמיד מניעים בני אנוש: "ההתקרבות, ההתגשמות, ההתרחקות, המאבק, הספקות; הוודאויות, הקנאות, הנטישה, הצחוק".
הבעיה העיקרית כאן היא שבניגוד לספריו האחרים שתורגמו לעברית, נראה שמריאס לא כתב את "כל הנשמות" מתוך איזו בעירה פנימית או פרץ יצירה, אלא במלאכת כפיים קשה מאומצת, שלא לומר מאולצת, שסימני זיעתה ניכרים בין השורות. אבל למרות הזיעה, מריאס היה ונשאר באמת סופר ענק, שגם
מבדל סיפור יכול לתקתק רומן מעניין ולנסח תובנות קיומיות מזוקקות, כמו המונולוג שמקבל הגיבור ממורו הרוחני באוקספורד, על סדר העדיפויות בחיים: "איש מאיתנו אינו חושב על שום דבר פרט לנשים ולגברים.
"כל היום הוא רק תהליך שאנחנו עוברים כדי לעצור ברגע נתון ולהקדיש את עצמנו למחשבה עליהם, כל המטרה של הפסקת העבודה או המחקר אינה אלא להצליח לחשוב עליהם, גם כשאנחנו נמצאים איתם אנחנו חושבים עליהם... לא הם השוליים אלא השיעורים והמחקרים, הקריאה והכתיבה והכינוסים והטקסטים ארוחות הערב והמפגשים... הפעילות הפרודוקטיבית היא זו שיוצרת כסף, ביטחון וכבוד ומאפשרת לנו לחיות, ומאפשרת לעיר או למדינה לתפקד ולהתארגן ומאפשרת לנו, לאחר מכן, להקדיש את עצמנו למחשבות עליהם במלוא המרץ.
מריאס. הזיעה ניכרת מבין השורות צילום: יח''צ
חוויאר מריאס, כל הנשמות, מספרדית: אסף אשכנזי, הוצאת עברית, 178 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
