ההישרדות של גיא גיאור
הרבה לפני שנחת באיי הפנינה, נאלץ גיא גיאור להיאבק בכל הכוח על מקומו ועל מעמדו. משפחתו העשירה, מבעלי אימפריית בתי הקולנוע "שבעת הכוכבים", ירדה מנכסיה כשהיה בן 13 וכמעט התפרקה. בריאיון ראשון מדבר גיאור על הצלקות מהתקופה ההיא, חופר בשריטות מהאי ומספר על טיפוח חלומות שלווים על משפחה וילדים
אתה רוצה לומר ששמרת את זה בסוד עד עכשיו?
"יכולת לראות לבד שכל המשפחה שלי מאוד בעניין של המשחק, במיוחד אמא שלי. רציתי שזה יישאר ככה עד הסוף ולכן לא סיפרתי להם".
הקשר של גיאור עם המשפחה, במיוחד עם אביו, קרוב מאוד. הקשר המיוחד וההדוק בין חברי המשפחה נוצר ונשמר בין היתר בגלל משבר גדול, שחוותה המשפחה לפני 16 שנה. "הייתה תפנית כלכלית מאוד חדה, שדרשה ממני לפתוח את העיניים", נזכר גיאור. "הרבה דברים השתנו מאז, וזה משהו שקירב אותנו מאוד".
גיאור הוא נכדם של נינט ויצחק שובי. השמות הללו אולי לא אומרים לכם הרבה, אבל אם אתם בני יותר מ-20, סביר להניח שצפיתם לפחות באחד מסרטי הקולנוע שהם ייבאו לארץ במסגרת אימפריית בתי הקולנוע "שבעת הכוכבים" שהייתה אז בבעלותם. עד שיום אחד מפעל החיים של המשפחה קרס. "הם היו חצי נוחי דנקנר", מספר חבר של המשפחה. "אחת המשפחות הכי נוצצות ועשירות בישראל, ופתאום, תוך זמן קצר מאוד, הכול שם התרסק".
"ההשוואה הזאת לנוחי רחוקה כמו תל אביב מלוס אנג'לס", אומר גיאור. "אל תשכח שמדובר במונחים של לפני 20 שנה, כשבכלל לא היו מדברים על מיליונים, לפחות לא אצלנו".
ובכל זאת, הייתם משפחה עשירה מאוד.
"נכון, ובתור ילד הייתה לי בעיה עם זה. בגיל שלוש עברנו לבית גדול ותמיד הפריע לי לדבר על זה.
היה לנו בית עם בריכה, לא דבר שהיה מקובל בזמנו, וצילמו אצלנו את הסרט 'אבא גנוב'. ברגע שאנשים התחילו לשפוט אותי לפי זה שיש למשפחה שלי כסף או לפי איך שאני נראה, זה הציק לי.
היום כסף וחומרניות זה עניין הרבה יותר מקובל מאשר פעם. אבל אז הכסף הלך. היו טעויות במשפחה, וזה הביא אותי לתקופה שהיה לי קשה להתמודד איתה, מבחינה משפחתית וברמה אישית. בחיים לא העזתי לדבר על זה, אף מילה".
כשגיאור מדבר על דברים שלא נוחים לו הוא מעדיף להנמיך את הקול ולהכפיל את קצב הדיבור. "הקרקע סביבי נשמטה", הוא אומר. "הכול התחיל לדעוך. אני זוכר שהיינו צריכים לנסוע לפירמידות וללוס אנג'לס, וביום אחד הכול התבטל. פתאום בגיל 16 הבנתי שאני צריך לעבוד בשביל כסף, לוותר
איך זה השפיע עליך לאורך זמן?
"זה גרם לי להיות הישגי יותר. מכל זה למדתי שאני רוצה להיות כל הזמן עסוק, ובגיל 16 כבר עבדתי
בשתי עבודות במקביל. למדתי שבחיים אני אהיה למעלה ואני אהיה למטה, אני לא מטיל בזה ספק, אבל אחרי מה שעברתי נראה לי שאני אדע איך להתמודד עם זה".
ואיך זה השפיע על המשפחה?
"היו המון אינטריגות בתוך המשפחה, וזו צלקת שאני סוחב איתי עד היום. יש משפטים שלמים ששמעתי מסבא ומסבתא שלי שלא רציתי לשמוע, ועד היום זכורים לי. כל הסיפור הזה לקח את אבא שלי למקום מאוד נמוך, וזה השפיע על כולנו. זו הייתה כאפה בשביל כולנו. בימי הולדת אנו נוהגים לכתוב מכתבים אחד לשני ולהקריא אותם, ובאחד מהימי הולדת אמרתי איזה משפט שכנראה היה קצת רגיש, ופתאום כולם התחילו לבכות".
והיום?
"אבא שלי, כפרה עליו, סגר את כל מה שהוא צריך לסגור. היום לא תמצא אף בן אדם שהוא חייב לו. הוא הצליח לעלות חזרה על הסוס".
הדרך ל"הישרדות" התחילה ביום הולדתה של נעה תשבי. מוטי רייף, אחד ממפיקי התוכנית, הגיע כדי לחגוג עם השחקנית בבר גורדו שבבעלותו של גיאור בטיילת תל אביב, רייף זיהה את הפוטנציאל של הבחור הנאה, והציע לו להגיע לאודישנים. "המחשבה שאולי אלך ל'הישרדות' לא עברה לי בראש לשנייה", הוא אומר, "אבל אחר כך הוא התקשר עוד פעם, ובדיוק באותו היום הייתה לי פגישה שאף אחד לא הגיע אליה חוץ ממני, אז פשוט הלכתי".
מה הייתה ההתלבטות?
"ההורים שלי מאוד רצו שאלך, אבל אני כל הזמן חשבתי שזה יכול להיות רע, בדיוק כמו שזה יכול להיות טוב".
ובדיעבד?
"לפחות סובייקטיבית, אם אני מסתכל על עצמי, אז אני חושב שהייתי בסדר, חוץ מהטעות שעלתה לי בהדחה".
"הבעיה שלי היא שאם אני נכנס לתוך משהו אני מאבד את הראייה המרחבית, ואני הופך להיות אטום מאוד. ידעתי שאני צריך לשים על זה דגש ולשלוט בזה, ותקופה ארוכה הצלחתי. רגע לפני שהודחתי ישבתי עם איתי וכבר הסתכלתי קדימה, אבל לא ראיתי מה יש לי מתחת לאף.
היום, כשאני רואה את המשחק ואת כל התמונה, אני חושב שהייתי לוקח את איתי ומירית ובא לעידן ולאיגור להציע להם ברית, כשידי על העליונה. אז לא יכולתי לעשות את זה, כי לא רציתי לבגוד באריק. הייתי אומר להם, בואו נאחד את מי שמגיע לו. לא מגיע בקטע של משחק, מגיע בקטע של כבוד. אבל נורא קל לנתח את הדברים במחשבה לאחור. אין לזה סוף".
בניגוד לעונה הקודמת, שבה חצי מדינה ידעה מי מגיע לשלב הגמר, בעונה הזאת מצליחים אנשי ערוץ 10 ומשרד ההפקות לשמור על חשאיות. השמועה העיקשת עד לפרק ההדחה של גיאור הייתה שעידן חביב, נטע-לי זלצרמן וגיאור הם שלושת הפיינלסטים. מאז הספיקה השמועה להתנפץ לפחות פעמיים, כששני הגברים הבולטים של המשחק הודחו.
"בימים אחרי ששודרה ההדחה הייתי אאוט לגמרי", מספר גיאור. "העובדה שכולם חשבו שאני בגמר, ושאני נכנס לכל מקום וזה מה שאומרים לי, לא הוסיפה לתחושה".
לפחות הייתה לך תקופה לא קצרה להתענג על היחס מהצופים.
"אבל האמת יצאה לאור פתאום, והייתה אכזבה מאוד גדולה. אנשים התחברו מאוד לצורת המשחק שלי והיו בטוחים שאני בסוף, אבל כגודל הציפייה כן גודל האכזבה. מבאס להיות מודח. אני מרגיש את נפילת המתח. למרות שבמידה מסוימת אני עדיין במשחק, כמושבע, ויש לי השפעה על המנצח".
גיאור הגיע אל האי על תקן המתמודד החתיך של העונה, אבל במהלכה התברר שמאחורי העיניים הכחולות והגוף החטוב מסתתר גם בחור אינטליגנטי למדי, בעל כוח פיזי וכושר מנהיגות לא מבוטל. בדומה למתמודדים רבים שניסו את השיטה לפניו ולרוב מצאו את עצמם על ספסל המושבעים, גיאור בחר לשחק את המשחק בצורה כנה. כנה מדי. "באופן כללי אני מאוד מעריך התקדמות במשחק, ומעריך דברים שאחרים יכולים לעשות שאני לא יכול. אבל אני כן חושב שבן אדם צריך שיהיה לו בסיס אחד, אפילו צר מאוד, שלפיו הוא הולך".
אריק שיחק שונה מאוד ממך. מה אתה חושב על השיטה שלו?
"אריק מקבל ממני הרבה קרדיט. הוא לא חזק פיזית בלשון המעטה, אבל הוא ידע לקשור את האנשים ולפלס את הדרך צעד צעד. אין לו בעיה להיות רגע פה ורגע אחרי להיות שם, ואללה יוסתור מאיפה יש לו את האנרגיות לכל הדיבורים האלה. את זה אני מעריך. אבל אני, בניגוד אליו, נתתי משהו מוחלט למי שהלך איתי, למרות שזה עלה לי ביוקר.
אריק התקדם בלי אג'נדה, ופה הוא נפל בגדול מבחינתי. איך שפותחים לו מצלמה מול העיניים הוא אומר דבר אחד, ואז הלך לעשות דבר אחר לגמרי. אני חושב שהוא אהב מאוד את הקטע של הדן מנו השחצן והתחמן, ואני פחות מעריך את זה. אריק היה על הגב שלי חלק גדול מהמשחק".
אבל בסוף אתה הלכת, והוא נשאר.
"כשאני רואה עכשיו את הפרקים הכעס שלי על אריק הוא על כך שהוא היה יכול להציל אותי והוא לא עשה את זה. אני מעריך יותר את עידן, כי הוא דוגל בעקרונות שלו ומי שהלך איתו - הוא היה שם בשבילו. אבל גם לו יש מגרעה: הכול אצלו או שחור או לבן, מאוד חד משמעי".
"גם ההדחה היא פועל יוצא של זה. אם היינו יוצאים טיפה מהפלונטר וחוברים זה לזה, זה היה הופך את 'הישרדות' למשהו אחר. במקום זה, היינו עושים משימות, נלחמים, נותנים מכות אחד לשני, חונקים זה את זה, ואחר כך היינו מסתכלים אחד על השני ואומרים לעצמנו שאנחנו מפגרים לגמרי. היריבות עם עידן - לכבוד היא לי. הוא אדם בעל עומק וכיף לדבר איתו, וזה משהו שחווינו באי גם כשהיינו האויבים הכי גדולים. היום אני קוצר את הפירות, כי מבחינתי הוא חבר טוב".
זה משהו שאתה גם יכול לומר על נטע-לי?
"אהבתי את זה שהיא עמדה על שלה כשזה הגיע למשהו שחשוב לה, אבל מצד שני היא הפכפכה מאוד. היא כמו עלה נידף, חסרת עמוד שדרה. זה משהו שאני לא מתחבר אליו. אני מתחבר לאנשים שהם עם רגליים על הקרקע, מתכננים מהלכים, נצמדים אליהם ובסוף גם מבצעים אותם".
מי נשאר חבר שלך גם אחרי המשחק?
"הראשונים שקופצים לי הם עידן, אריק, מירית ואפרת. אבל אני גם יכול לסמס לנסרין או לאירית, ובכלל, אני בסדר עם כולם".
ואיתי?
"איתי הוא בן אדם שקלטתי אותו ב-20 השניות הראשונות של המשחק. הבנתי מיהו, מאיפה הוא בא ומאיזה משפחה. הבנתי שהוא בן אדם של מילה. נתנו מילה אחד לשני ועמדנו בה לאורך המשחק. אבל במציאות איתי צעיר ממני בשש שנים, כל אחד עסוק בשלו, החיבור שלנו שונה וכרגע כל אחד בעולם שלו".
גיאור, 29, נולד וגדל ברמת השרון. את השם גיאור קיבל סבו, רפאל גיאור, מייסד השקם בצה"ל, מדוד בן גוריון. "גדלתי בבית עם הרבה שאיפות וציפו ממני להרבה", הוא אומר. "אבא שלי היה הקשוח של הבית. הפחד הכי גדול שלי היה ללכת לאסיפת הורים עם אבא שלי, שחס וחלילה אני אאכזב". את השירות הצבאי העביר ביחידת מורן.
"היה לי סיפוק אדיר שמלווה אותי עד היום. בצבא קיבלתי את האומץ לחצות גבולות, מצד שני היו לי המון פחדים ותחושות לא נעימות. היה לנו מפקד יחידה משוגע, ואני זוכר שהיינו נכנסים לבתים ברמאללה, וכבר אז ראיתי דברים שלא נראו לי טוב. קיבלנו אינפורמציה על מחבל שנמצא בתוך בית מסוים, הפחדנו את כל הכפר ובסוף המבוקש בכלל היה כבר בכלא.
היום אני מבין כמה הדברים שם באמת פגומים. אני לא טלית שכולה תכלת ואני לא יפה נפש, אני מבין את הסיטואציה ואני עושה כל מה שאומרים לי, אבל יש פה הרבה שטחים אפורים שמתחילים בזה שאנחנו בכלל נמצאים שם. העובדה שאנשים שהולכים לעבודה צריכים לעבור מחסומים, השפלות וחיפושים זו מציאות שאי אפשר לחיות בה. אם הייתי במצב הזה, גם אני הייתי נלחם על שלי. מצד שני, אני מבין באיזה צד אני, ולכן כשקוראים לי אני שם".
ביום גיאור הוא נטורופת, המטפל בביתו ובקליניקה בצפון תל אביב, ובלילה - שותף בבר תל אביבי. השני בדרך. "זה שילוב קצת מפתיע, אבל מי שמכיר אותי יודע שזה אופייני לי. מהבוקר עד הלילה אני בטיפולים ובלילה אני בברים. תמיד העדפתי להעסיק את עצמי יותר ולישון פחות".
אתה מתחבר לחיי הלילה התל אביביים?
"הייתה תקופה שמדי פעם אולי הייתי מזיין בשירותים, אבל זה לא בריא לי ולא נכון לי. הייתה לי תקופה של התהוללות מטורפת. אין בן אדם שהתהולל יותר ממני. ניהלתי את המקום הכי הומה בתל אביב, בלנד, וזה היה בית זונות. הייתי עם בחורות מאוד יפות, אבל רוויתי מכל זה. בשנה האחרונה, אני מרגיש שאני רוצה משהו אחר, למרות שהתקופה הזאת יכולה להיות מפתה מאוד. יש לי הרבה הצעות, חלקן מאוד מפתות, אפילו מנשים שלא חשבתי שאני אהיה איתן, אבל אני לא מסתפק בסקס טוב. נולדתי לחיות בזוגיות, והייתי רוצה משהו חזק שיוביל אותי לכיוון של משפחה. החלטתי שלא בריא לי להיות רווק".
"העניין הזה היה מאוד מדאיג ומלחיץ. הייתי קם בבוקר בלי זקפה. ברגע שאתה מאוד רעב, הגוף לא עובד. הכול עובד אחרת. סקס לא היה על הפרק בכלל בכל התקופה. הייתי יכול לראות את נטע-לי מתפשטת וזה לא היה עושה לי כלום, כי שום דבר לא נראה לי מיני. היום אולי הייתי עושה אותה. שם ממש לא.
אחר כך, כשכבר הייתי במושבעים, וגם בתקופה שאחרי, הייתה לי הרגשת פיצוי חזקה. כל דבר שאתה רואה, אתה מכניס לפה. אתה לא יכול להפסיק לשתות, לעשן, או לאכול. אין מצב שאתה רואה משהו ואתה משאיר על השולחן. זו תקופה לא קלה. כשאתה במושבעים אתה נמצא עם אנשים שלא נוח לך להיות איתם, נראה לך שכאילו לא היית בכלל באי, והכול חוזר אליך בלילה. היו לי חלומות הזויים. הגוף שלי לא עיכל את זה".
והקטע עם מירית נמשך גם מחוץ למסך?
"כל מה שהיה באי היה מאוד כן, כולל האמבטיה, שהיו בה הרבה ניואנסים מיניים. יש אצלה דברים שפחות מושכים אותי, כמו ה'נשמה' וה'כפרה'. אבל בסך הכול אחרי המשחק גילית בן אדם תומך, מתחשב וכן".
אז קרה ביניכם משהו או לא קרה?
"אני לא יכול להיכנס לפרטים מה היה או לא היה, אבל על האי לא קרה כלום".
ואחרי?
"אני לא יכול להגיד לך כי זה לא תלוי רק בי. על פניו יש פוטנציאל למשהו, אבל נחכה שהכול ייגמר".
נא להמתין לטעינת התגובות
