החבר'ה הרעים של "הבורר"
במקרה הטוב, הם מאפיונרים. במקרה הרע - עבריינים קטנים. קשה להיות להיות שחקן שמגלם תמיד את הטיפוס שלא היית רוצה לפגוש בסמטה חשוכה. שיחה צפופה עם הפושעים של "הבורר" מגלה גברים שבוכים בלילה. על התעשייה (חרא), על הטייפקאסט (חרא) ועל "האח הגדול" (אוהו). ראיון כיפי
גבריאל מחייך, אבל איכשהו זה לא מהרגיע אותי. יופי, יוני. גאון. עצבנת את יגאל הנאצי, ועשית את זה כשלידו יושב עמרם הבולדוג - השחקן יוסוף אבו ורדה, גם הוא חלק מהקאסט הנפשע של "הבורר 2", שמתחרעת ב-HOT3 וב-וי.או.די שלכם בימים אלו ממש. אנחנו ממתינים לבואו של יגאל עדיקא, מי שמגלם את שימי אנג'ל הבוגדני (שהתנקש באסולין), ולשאול מזרחי (שמגלם את אחיו הנרפה והנרקומן של אסולין, יוסי), שהודיע שיגיע מאוחר.
העילה לראיון? ובכן, טייפקאסטינג, ו"הבורר", על שתי עונותיה עד כה, היא רק קצה הקרחון. גבריאל, עדיקא ומזרחי כבר הספיקו לגלם אינספור פושעים ועבריינים בקולנוע ובטלוויזיה, ולאבו ורדה - שמשחק בעיקר בתיאטרון ורק לא מזמן התחיל להופיע בטלוויזיה - יש למה לחכות. להרבה תפקידי עבריינים.
עבור גבריאל הפך סוג התפקיד המסוים הזה לכלא אמנותי מאז שגילם את סמי בן טובים ב"מתחת לאף", לפני 27 שנים. אבל עכשיו, כשהוא מסתכל עליי בעיניים האלה שלו, כל שערה בגוף שלי מזדקרת.
אורי, אתה יודע שיש לך פרצוף מפחיד?
אבו ורדה: "זה מפחיד זה? הוא הבנאדם הכי עדין, הכי רגוע...".
גבריאל: "היום אני פשוט עייף".
כשאתה עייף אתה עוד יותר מפחיד.
אבו ורדה: "כמה זה מפחיד אותך תלוי במי אתה, מאיפה אתה בא".
תלוי מי אני? מה זאת אומרת?
"אתה כנראה בא מאיזה מקום שבו אנשים הם... אולי הם יותר עדינים, יותר מנומסים. אנחנו גדלנו במקומות אחרים".
אני מאשקלון.
"אה. טוב, אז זו לא דוגמה טובה. אני בילדות ראיתי כמו אורי עשרות, והם כולם היו טובי לב ונחמדים".
גבריאל: "עד שמעצבנים אותם. אבל היום אני עייף, אולי בגלל זה אני נראה מפחיד. אני מתחיל לשחק מחר באיזה סרט סטודנטים, וכל היום הייתי בהלבשה והכנות".
אני זוכר אותך מכמה וכמה סרטי סטודנטים. בוא נעזוב לרגע את הקטע הפילנתרופי - מה יוצא לך מזה?
"בשבילי זו הזדמנות לשחק. שחקן רוצה לשחק, רוצה דמות שהוא יכול לנגוס בה. שחקן חייב להרגיש טוב ונוח עם מה שהוא עושה, ובתעשייה לא תמיד מזדמן לך לעשות את זה. זו פרנסה, אחרי הכל, ועושים דברים גם בשביל הפרנסה".
תראו, אני יושב פה עם יגאל הנאצי ועמרם הבולדוג, ועוד מעט מגיע גם שימי אנג'ל. לא מציק לכם קצת שאתם לא מצליחים להימלט מהטייפקאסטינג הזה, מהקריקטורות של "הבורר"?
"אני דווקא מרוצה ש'הבורר' היא קצת קריקטורה. זו סוג של פארודיה, וההקצנה מוסיפה. אני בעד. זה בידור".
אבו ורדה: "כשתראה את העונה הזאת, שים לב גם שהיא יותר אלימה מהקודמת, וזו אלימות מוגזמת, כמעט מצחיקה. אני אפילו ביקשתי מרשף שיעשה את זה קצת יותר
לא עניתם לי אם מפריע לכם הטייפקאסטינג. יוסוף - ברשימה ב-IMDb של הסרטים שבהם הופעת יש כ־20 סרטים. ביותר מעשרה מהם הופעת בתפקיד ערבי. אורי, מאז תחילת הקריירה, מלוהק בעיקר לתפקיד פושעים, בוסים, מאפיונרים.
אבו ורדה: "לי זה אף פעם לא הפריע ממש. אם אני מלוהק לתפקיד של ערבי והתסריט נראה לי ויש בו עניין אמנותי, למה שיהיה לי אכפת? הבעיה שלי הפוכה. לא מלהקים אותי מספיק לתפקידים של ערבי כי אני לא נראה ערבי. אולי זה כי אין לי שפם שחור".
גבריאל: "השאלה היא גם עם מה אתה הולך למכולת. שחקנים במדינה הזאת לא נמצאים במצב שהם יכולים להתפנק. אתה חייב לעבוד. אני אמנם דוחה תפקידים שיש לי בעיה אמנותית איתם, תפקיד של עבריין או לא, אבל לרוב אתה עושה את מה שמוצע לך. זה קצת עצוב".
וזה קורה הרבה?
"לא. לא מציעים לי כל כך הרבה תפקידים, ולפעמים מציעים לי תפקידים אבל אני פשוט לא מסתדר עם זה. הציעו לי פעם תפקיד של פסיכיאטר. אני פסיכיאטר? לא התחברתי לזה וסירבתי".
אז לא מפריע לך שמלהקים אותך בעיקר לתפקידי עבריינים?
"בטח שמפריע, זה מה שאני אומר. התפקיד הראשון שלי בקולנוע, סמי בן טובים ב'מתחת לאף', הכניס אותי במאסר עולם. כשאתה עושה תפקיד יותר מדי טוב, במירכאות, אתה נתקע. חושבים שאתה באמת כזה".
ואיזה תפקיד של עבריין הכי אהבת?
"בכל תפקידי העבריינים שעשיתי יש איזושהי קריצה, זה מה שאני משתדל להביא להם. איזו נגיעה פארודית. סמי ב'מתחת לאף', למשל, הוא קצת ליצן, עבריין צעצוע. אם תראה שוב, שים לב שרוב הזמן הוא מחייך או מגחך".
וגם זה מפחיד.
"אולי אתה פשוט נוטה לפחד".
כשיגאל עדיקא מגיע, היישר מעיר האורות רחובות, אנחנו כבר דנים במצב המחורבן של התעשייה בארץ. גם הוא מבואס ממנו, אם תהיתם. למרות שמכולם דווקא הוא קצת הצליח לברוח מהטייפקאסטינג המעיק, בעיקר כי נקשר לדוד אופק ויוסי מדמוני, צמד הכותבים והבמאים של "בת ים - ניו יורק" (שם גילם בכישרון את דוד זלאייט), "טייק אוויי" ו"מלנומה אהובתי", שהתבססה על חוויותיו האישיות של עדיקא והתמודדותו עם מחלת הסרטן של אשתו המנוחה. ואולי הוא ברח רחוק מדי מהטייפקאסט.
יגאל, רציתי לשאול אותך על עיריית רחובות. הבנתי שרצת למועצה שם.
"הייתי מועמד דמה".
גבריאל: "תיזהר ממנו. הוא עיתונאי".
עדיקא: "אין לי מה להסתיר. מכיוון שאני סלב דמה, סלבון, רצו שאהיה ברשימה. אבל רק שתדע לך שהם רצו אותי למקום הרביעי בהתחלה". למלצר: "סליחה, אפשר גם בירה?".
מלצר: "שליש?".
עדיקא: "מה שליש? מה אני, ילד? תביא חצי".
אבו ורדה: "מתי אנחנו משתחררים?".
עדיקא: "משתחררים? מה, אתה בצבא?".
אבו ורדה: "אני צריך עוד לחזור לחיפה, להספיק לרכבת האחרונה".
עדיקא: "מקסימום ישלחו אותך במונית על חשבון 'רייטינג'".
אולי על סקייטבורד. בואו נדבר על "הבורר 2".
גבריאל: "אני רוצה לומר משהו - סדרות כמו 'הבורר', וזה נשמע מטורף אבל זה לא, מעודדות אלימות. כל מי שיש לו קצת נטייה לדברים האלה, גילויים של אלימות בטלוויזיה ובקולנוע מוציאים את זה ממנו. באמת. ראית סרטים של ברוס לי?".
ראיתי.
"ולא יצאת אחרי סרט ברוס לי ורצית לשבור את העולם?"
רציתי, אבל זה נורמלי וזה נמשך דקה וחצי.
"בדקה וחצי הזאת אתה יכול לעשות טעויות של מאסר עולם".
עדיקא: "הכל זה שאלה של הקונטקסט, באיזה קונטקסט נמצאת האלימות הזאת. קח את טרנטינו לדוגמה - האלימות היא לא לשם אלימות בסרטים שלו".
מה אתה מדבר? וכשחותכים לשוטר הקשור את האוזניים ב"כלבי אשמורת" זה לצדקה?
"אבל זה קיים במציאות!"
לא במציאות שלי. זו גלוריפיקציה של אלימות.
"ממש לא. אני לא מסכים איתך. זה מזעזע וקשה לראות את זה, אבל זה גורם לך להיחרד מאלימות ולא להפך".
גבריאל: "זה גם סרט דובר אנגלית, סרט לא מכאן. כשהאלימות היא בשפה שלך, במקומות שאתה מכיר, זה משהו אחר".
אז אתה באמת מודאג ממה ש"הבורר" יכולה לעשות לילדים?
"לא רק היא, אבל כן".
עדיקא: "אבל אורי, זאת סדרה על פשע, ויש בה טובים ורעים. לא יכול להיות שדמויות כמו בולדוג יהיו טלית שכולה תכלת. זה לא מתאים. מצד שני, את ההשפעה ברחוב אנחנו רואים כל הזמן. אין יום שלא בא אליי מישהו ברחוב או צועק לי מהאוטו 'שימי, ירית בבורר! אנחנו נזיין אותך!'. אנשים אומרים את זה במלוא הרצינות".
אבו ורדה: "כעסו עליך שירית בברוך אסולין?".
עדיקא: "נשבע לך. יש לי ילדה קטנה, ולא מזמן לקחתי אותה לקניון. באו כמה ילדים וביקשו להצטלם, ופתאום הם מתחילים להתנהג אליי באלימות: 'למה הרגת את ברוך אסולין, יא מניאק?'. אחד מהם לא מפסיק לצלם אותי, והשני ממש דוחף אותי ובועט לי ברגל. זה לא נורמלי".
אתה מוכיח פה את מה שאורי אומר.
"אבל עדיין אני עומד מאחורי הדברים. 'הבורר' לא גורמת לאלימות. אני לא מכיר שום יצירה ספרותית, קולנועית, תיאטרלית שגורמת אלימות. אנשים גורמים לאלימות. הנה, ההוא מ'סיינפלד', ג'ורג'..."
"לא, לא הדמות. השחקן..."
ג'ייסון אלכסנדר.
"בדיוק. אז הוא שיחק ב'אישה יפה' את החבר החרמן והמגעיל של ריצ'רד גיר, נכון? הוא סיפר שאחר כך, כשהסרט שודר, אנשים באו אליו ברחוב וירקו לו בפרצוף, שנאו אותו".
אבו ורדה: "פה זה לא היה קורה".
פה היו מרביצים לו בקניון.
עדיקא: "זה בדיוק העניין. ב'הבורר' יש גיבור - ברוך אסולין. איתו הצופים מזדהים, איתו ועם נדב. אם פגעת בהם, מבחינת הבנאדם ברחוב זה כאילו פגעת בו".
אבו ורדה: "במאבק שבין אבי הטחול ובין נדב, לדוגמה, אתה רואה הרבה יותר אנשים שמזדהים עם אבי הטחול".
אני לא נרגע מהשם הזה, אבי הטחול. מה איתך, יגאל הנאצי? גם אותך מטרידים?
גבריאל: "ודאי. כל יום שאני יוצא מהבית, אבל אני לא יוצא לעתים קרובות כל כך. אפילו התחלתי לקחת את זה בחשבון - אני לא אצא מהבית אם אין לי מצב רוח שיצעקו לי 'היי, הנה יגאל הנאצי!'".
זה שוב מחזיר אותי לעניין הטייפקאסטינג. עדיקא, אותך עוד לא שאלתי. ב"הבורר" אתה שימי אנג'ל, עבריין קטן, אבל אצל דוד אופק ויוסי מדמוני אתה מפעיל שרירי משחק עדינים הרבה יותר. באיזה תפקידים נוח לך יותר?
"אופק ומדמוני. ברור שאופק ומדמוני. איתם אני שותף פעיל ליצירה, בעיקר ב'מלנומה אהובתי'. ממש שותף לטקסט. 'הבורר' זו עבודה - אני בא, עובד והולך הביתה בלי הדמות. אבל שלא תטעה, 'הבורר' אחלה סדרה בעיניי. יש לה סקס־אפיל, יש בה משהו סקסי שתופס אותך, הרבה קסם. בגלל זה הקהל נתפס. זה כאילו הם לקחו את 'מתחת לאף' והפכו אותה לסדרה, וגם 'מתחת לאף' היסטרי ב-וי.או.די ובכלל. אין ילד שלא ראה את זה, ומה, עברו כבר 30 שנה? גם 'הבורר' עוד תהיה פולחן".
חברה שלי, מרוקאית דה לוקס, ביקשה שאשאל אתכם אם מפריע לכם האפיון המזרחי של הדמויות שלכם, ב"הבורר" כדוגמה אבל גם בכל השאר.
גבריאל: "זה כבר מובן מאליו. זה תמיד היה ויימשך הלאה. האפיון הפך להיות נורמה, וזאת תעודת עניות ליצירה פה".
אבו ורדה: "קורה לי שאני מדבר עם מישהו על הסט, ואם אני לא מביא את האפיון הזה של איך שהוא רואה ערבים, מה שהוא מצפה, הוא מאבד את העשתונות. הוא לא מבין מה קורה. למה אני לא יכול לראות את אורי גבריאל בתפקיד שייקספירי? תראה איזה שחקן זה".
בהדרגה ובלי משים אנחנו חוזרים למצב התעשייה המעפן, ואחרי מספיק סיבובים של תה עם נענע, בירות וגם קצת וויסקי, שלושת המאפיונרים פותחים את הפה. "הכי אני משתגע מהמילה הזאת 'תעשייה'", אומר עדיקא, "אין פה תעשייה. זו קייטנה. זה כלום, זאת חובבנות. עשרה סרטים בשנה, אתה מבין? והם עוד מלקטים במשך שנתיים־שלוש את הסרטים האלה".
אתה לא יכול לומר שאין פה רנסנס בקולנוע בשנים האחרונות, עם רף איכות עולה ואפילו מועמדויות לאוסקר.
"איזה רנסנס? עדיין ימי הביניים פה. אז סרט אחד או שניים מצטיינים כל שנה. אז מה? בכל כיתה יש תלמיד אחד מחונן או שניים".
טוב שהגענו לזה, כי גם על התעשייה רציתי לדבר...
"אין תעשייה!"
...ועל הימים הקשים שעוברים עליה.
גבריאל: "קשים מאוד".
אבו ורדה: "מאוד".
עדיקא: "מאוד, כי אנחנו מדינה לא תרבותית. פה זה מתחיל".
לא תרבותית? אולי "האח הגדול" זה...
"עזוב אותך מזה, זה סימפטום. זה יעבור".
אבל בינתיים זה די גוזל מכם את העבודה. אנשים בוחרים לראות את זה.
גבריאל: "זה לא גוזל את העבודה שלי. אין פה מלחמה בין שחקנים ובין ריאליטי. המלחמה האמיתית היא בין הריאליטי ובין החברה. אתה הולך לגדל פה את הילדים והנכדים שלך, ואיך המדינה הזאת תיראה אם זה כל מה שישדרו בטלוויזיה?".
עדיקא: "והכל מושפע מהלך הרוח הזה, הכל. תראה את התיאטרון הלאומי שלנו, הבימה עשו את 'מרי לו'. לי אין מקום בעולם הזה. תסתכל עליי - אני יכול לשחק ב'הלהקה', אני?".
אי אפשר להתפרנס פה בכלל ממשחק?
גבריאל: "היום קניתי מעיל עור חדש".
עדיקא: "אבל בהנחה".
אבו ורדה: "30 ומשהו שנים שאני משחק, ואני עדיין לא מצליח לסגור את החודש".
גבריאל: "כשאין עבודה אתה פשוט הולך ומוכר משהו. כשלי לא הייתה עבודה מכרתי את הפיאט שלי".
עדיקא: "אפילו לאנטליה אני לא יכול לטוס".
גבריאל: "תגיד, אתה יכול לכתוב פה מה שאתה רוצה, בכתבה הזאת?".
כמעט הכל, כן.
"שום עורך לא יבוא ויסתכל לך בציציות ויגיד לך 'את זה תוריד'?"
רק אם זה גרוע. אנחנו לא בעניין של צנזורה על בסיס קשרי הון־שלטון.
"יופי. תראה, העניין הוא שאנחנו נמצאים תחת כיבוש תרבותי. יש בעלי אינטרסים - בדרך כלל בעלי ההון - שמטרתם לרדד כמה שיותר את התרבות בארץ ורמת הדיון. 'האח הגדול' היא עוד שלב בהידרדרות".
הייתם משתתפים בתוכנית תמורת הסכום המתאים? 100 אלף דולר למשל?
עדיקא: "הייתי הולך, אבל מי ירצה אותי? אני מאונן הרבה, פעמיים ביום. מי ירצה לראות אותי מאונן? עזוב 100 אלף דולר. 50 אלף אני אלך, אבל אין לי מה לומר".
גבריאל: "אותי שום סכום לא יפתה. אם יתנו לי להעביר את המסר שלי אז אולי. אני אגיד להם 'לכו תקראו ספר'".
עדיקא: "אם יבחרו אותך, אורי, יבחרו אותך לתפקיד הבובליל".
גבריאל: "סבבה, אני אדבר על המצב התרבותי, על פילוסופיה, ושילכו לחפש".
עדיקא: "הם מנסים ליצור דינמיקה, לא יעזור לך".
מנחם בן חשב שידבר על המצב התרבותי ועל פילוסופיה, והנה הוא הפך ליוזף גבלס קטן. מחכה לו קריירה בחוץ.
"זה זמני. שפרה, מיפרה, כל אלה - זה זמני. אני מציע שכולם יראו את ליגת האלופות. הריאליטי הכי גדול בעולם".
בשיא הסערה מגיח לחלל בית הקפה שאול מזרחי, AKA יוסי אסולין AKA זוהר ארגוב, בדיוק באמצע הדיון על "האח הגדול". הוא נעמד מאחורי גבריאל, מקשיב לדיון המתנהל ותורם את תרומתו: "רק שתדע ש'האח הגדול' וכל הסינדרום הזה זה בגלל יוסוף אבו ורדה. יוסוף, אמרת לו כמה משלמים לך? המשכורת של יוסוף ממוטטת את הענף, אני אומר לך. יוסוף אשם בריאליטי".
עדיקא: "כולנו אשמים בריאליטי".
מזרחי: "לא, זה יוסוף, אני בטוח".
עדיקא: "אתה יודע מה היה הריאליטי הראשון? 'בעל זבוב'. זה גם יהיה הריאליטי האחרון".
מזרחי: "תפסיק לדכא, עדיקא. תגיד, יוני, הם סיפרו לך איך נהנינו בסט של 'הבורר'? בטח רק התלוננו. ספרו לו כמה נהניתם. טוב, אני אספר. היה אחלה. כולנו נהנינו. כאילו, כולנו חוץ מאורי, שהיה מנחוס רוב הזמן. נו, טוב, הוא גדל בפרדס כץ".
קודם דיברנו על טייפקאסטינג, על זה שאתם מלוהקים לאותם תפקידים שוב ושוב. יוסוף, לדוגמה, חוץ מהבלחות פה ושם, מלוהק בעיקר לתפקידי ערבים.
מזרחי: "יוסוף?! אין מצב. אתה יודע שפעם הלכנו לקופת חולים כללית, אותי עצרו בכניסה וליוסוף נתנו להיכנס? זה טייפקאסטינג זה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
