על עזרה וחברות ב"מסרגות הפלא של סבתא"

ספרה החדש של עינת א. שמשוני מתחיל כסיפור קליל בחרוזים על סבתא סורגת ומסתיים במוסר השכל על עזרה לזולת

יותם שווימר | 19/8/2009 14:23

בפרק "תורת ספרות הילדים של לאה גולדברג" בקובץ המאמרים "בין סופר ילדים וקוראיו", עומדת לאה חובב על שתי בחינות העולות ממשנתה של גולדברג, בדבר ערכה של ספרות הילדים: האחת, "ספרות הילדים כערך בפני עצמו לגבי הילד הקורא, ערך לטווח קרוב", והשנייה, "...כפרוזדור לספרות המבוגרים, כאמצעי והכנה לספרות עולם".

מסרגות הפלא של סבתא עטיפת הספר

ספר הביכורים של עינת א. שמשוני, "מסרגות הפלא של סבתא", שיוצא בימים אלה, מדגים את הבחינות הללו. העלילה מגוללת את סיפורה של סבתא חביבה, אשפית של ממש בסריגה, אשר משתמשת בכישרונה כדי לעזור לסובבים אותה.

וכך מתואר המקרה הראשון: "ספר לסבתא מר דר השכן/ שהקר בקרחת מצליף/ מיד סרגה לו, שלא יצטנן/ כובע וגם צעיף". לאחר המפגש הראשוני, המדגים את השימוש המוכר של מעשה הסריגה, נפרשת שרשרת מפגשים מפתיעים המציגים שימושים מקוריים שעושה הסבתא בצמר הסרוג.

לשכן גלעד היא סורגת מחמם-אף מיוחד; לפרחים של השכנה אסתר - "מעיל-אדנית" ולמכונית של שוקי - אפודה. השמועה עושה לה כנפיים ואל הסבתא נוהרים אנשים מכל העיר, והיא אינה מפלה איש וסורגת לכולם מכל הבא ליד.

התפנית בסיפור חלה בזמן המפגש עם "אדם זר ומוזר, שונה מכלם". על אף שיש לו כפפות, צעיף ומעיל, עדיין קר לו, שכן בדידותו מקפיאה את לבו. לראשונה, מניחה הסבתא מידיה את המסרגות, ומצליחה לחמם את לבו של הזר באמצעות חיבה והקשבה. כך מתגלה כי טוב-לבה הוא הגורם האמיתי לחום ולא הבגדים עצמם.

אם נבחן את הסיפור לאור דבריה של גולדברג, נגלה שני מובנים חשובים: הראשון - הספר עומד כערך בפני עצמו, ובעל "ערך לטווח קרוב". המחברת משתמשת בדמות ראשית אהובה על ילדים - סבתא, ומנכסת לה תכונה דומיננטית - כישרון סריגה.

אולם העלילה מתפתחת באופן כזה שמעשייה צוברים משמעות, שכן הם חורגים מן התפקיד המוכר של סריגת בגדים לאנשים. כמו כן, התכונה הדומיננטית משנה את פניה כאשר אין באפשרות הסבתא להשתמש בה בעת המפגש עם הזר.

הבנתה של הדמות הראשית כי מה שייחד אותה עד כה הופך חסר חשיבות, עוברת המרה אל הקוראים, המזהים את הפן הרגשי מאחורי פעולת הסריגה. לכן, יכולתה לחמם את לבו של הזר גם מבלי שתסרוג לו בגדים, מצביעה על טוב-לבה כתכונה הדומיננטית, ומאפשרת קריאה שנייה מעמיקה יותר, החושפת את הרמזים הדקים ששותלת המחברת לאורך העלילה בדבר אופייה של הסבתא.

תרומה נוספת לערכו האינדיבידואלי של הספר, הינה המוזיקליות שבו. חריזתה של א. שמשוני מניבה מצלול נעים המדמה את האווירה הרווחת בסיפור. לדוגמא: "במרפסת של השכנה אסתר/ קפאו הפרחים כלם/ סבתא סרגה להם חיש מהר/ מעיל-אדנית משלם". הטקסט מתנגן ויוצר תחושה קלילה ונעימה. הבעיה והפיתרון מוצגים כשווים מבחינת ייצוגם בבית, ובכך מוצג המקרה כאפיזודה משעשעת.

לעומת זאת, סיפורו של הזר משרה אווירה קודרת, סגורה ובלתי נעימה: "אין לי מי שישמע ויקשיב/ אין לי כל ידיד או חבר/ גם אם בחוץ זוהר האביב/ בפנים - סגרירי וקודר". בחירת המילים חשובה מאד במקרה זה, שכן היא תורמת

רבות לתחושה המנוכרת העולה מן הטקסט.

כשבוחנים את הטענה כי ספר הוא כ"פרוזדור לספרות המבוגרים", לדעתי, תהיה זו אמירה מוגזמת לנכס לספר הזה אמירה כה רבת משמעות. ובכל זאת, ניתן לראות כי ישנה קריצה ספרותית לספרו של אורי אורלב, "סבתא סורגת" (הספר נחתם במשפט "יש סבתא סורגת בעיר לא נודעת".)

אולם, בעוד הסבתא הסורגת של אורלב בוראת עולמות באמצעות הסריגה, והספר עצמו עמוס בתהיות ואבחנות על נפש האדם, החברה מול הפרט וגזענות, ספרה של א. שמשוני מבקש להצביע על חשיבות העזרה והחברות.

אני סבור כי בני השלוש-ארבע, אליהם מיועד הספר, ישתמשו בו כמעין פרוזדור ליצירתו של אורלב. ערכו הסגנוני והרגשי הרב עשוי להפוך אותו לספר אהוב על הקטנים, ובכך להדהד בעת המפגש העתידי עם "סבתא סורגת". בתובנות העולות מן הספר יש בכדי להוסיף משמעות ליצירה הבוגרת והעמוקה יותר, עמה ייפגשו בגיל מאוחר יותר., וכך נוצר רצף ספרותי מעניין ומפרה, אשר, כפי שטענה גולדברג, הוא מהותה של ספרות ילדים מוצלחת.

"מסרגות הפלא של סבתא", כתבה ואיירה: עינת א. שמשוני. הוצאת "ספרית פועלים" 22 עמ'.