הזירה הלשונית: מוצאים את החן
אם אני עני מרוד, האם זה אומר שאני בדיכאון? ואם אני חאפר, יש לזה השלכות חיוביות? מי שמוצא חן בעיניי, מה הוא בעצם מוצא? איך צריך להגיד את המילה "אחריות" ברבים, ומה מתכוונים כשאומרים "זה היה חצי זיון"? וגם: כשרוצים כסף קטן, מבקשים לפרוט, אז מה עושים כשרוצים לעשות את הפעולה ההפוכה? המדור מחפש הצעות
"מצא חן בעיני" הוא ביטוי מן התנ"ך, ומופיע בו מספר פעמים בגירסאות שונות. הדעה הרווחת היא היא ש"חן" בא מהשורש חנ"ן: אדם מוצא חנינה, סליחה ומחילה כלפיו בעיני זולתו. הקביעה הזו נסמכת על ביטויים כמו "חן וחסד ורחמים", ובתרגום אונקלוס שבו תורגם "חן" ל"רחמין".
אריק בן-ארי שואל: האם יש קשר בין הפג, שנולד קודם זמנו, לבין "פג" בביטויים כמו "פג תוקף"?
על פי השוואה לשפות מקבילות אין קשר. פג במקורו הוא פרי בוסר, בעיקר תאנה, גם בערבית ובארמית. פאג' בערבית, הקשור לענייני התפוגגות, נקשר למזג אוויר ההולך ומתקרר.
עליזה זאנה שואלת: המילה "חאפר" היא מילה מקסימה ומדויקת בשפה העברית לתיאור אדם המבצע עבודה בלתי מקצועית. לאחרונה הבנתי שביידיש הייתה לה משמעות חיובית וגם שלילית. האם תוכל להרחיב?
"חאפר" הוא שם התואר של הפועל חאפ, שפירושו לחטוף, ומכאן גם "חאפ-לאפ". המשמעות המקורית של חאפר היא מי שחוטף את העבודה לאנשי המקצוע, כולל נהגי מוניות לא מאורגנים. חיובי? לא ממש. ביידיש, שם המילה נכתבת כאפּ, כאפטע היא כנופייה, כאפעריי היא האהבה לחטוף וכאפעלע היא תופסת. דווקא חיובי.
קובי מירושלים שואל: רציתי לשאול מה מקור המילה "ללא"? נראה לי שהיא קשורה למילת השלילה "לא", אבל אין הקבלה למילת החיוב "כן". לדוגמא: "ללא חומרים משמרים" מול "מכיל חומרים משמרים".
"ללא" הוא ביטוי מקראי נפוץ יחסית ופירושו "בלי". המילה המקבילה לחיוב היא "עם". "מכיל", בדוגמה שנתת, משמש באותה משמעות.
אבי שואל: בוויכוח עם עמיתה לעבודה טענתי שאין כזאת מילה "השתחזר". במילון של אתר וואלה דווקא נמצא פירוש למילה, ועדיין קשה לי לקבל את זה. האם באמת ישנה מילה כזאת בשפה העברית?
התשובה אינה מצויה במילונים אלא בשימוש. "שחזר" ו"שוחזר" (ש+חזר) מתייחסים לתיאור מפורט או מימוש מפורט של דבר מה שהיה בעבר. כאשר פירוט כזה נעשה כאילו מאליו, ללא התערבות, נזדקק לבניין התפעל ולפועל "השתחזר".
תומר שור שואל: מהי צורת הרבים של המילה "אחריות"?
צורת הריבוי היא "אחריויות", ממש כמו תחרויות ל"תחרות" ו"משמעויות" ל"משמעות". הקושי הוא בשרשרת היו"דים, ולכן כמעט אין משתמשים בצורת הריבוי הזאת. עדיף להשתמש בצירופים כמו "תחומי אחריות" וכדומה.
אורן מירושלים שואל: האם ניתן להשתמש בפועל "למזוג" גם לתיאור העברת אוכל לצלחת, או שהפועל משמש רק למזיגה של נוזלים?
השאלה חוזרת על שולחנם של בתים רבים. "למזוג" מתייחס לנוזלים, ו"מזג" הוא יין מהול (או מזוג) במים. עבור מוצקים משתמשים ב"להעביר", "להניח" או סתם "לשים". משפחות שונות משתמשות ב"למזוג" גם למוצקים, וזה ממש בסדר כמילון משפחתי.
עודד ברא"ס שואל: לסיומת "-יים" יש משמעות זוגית כמו ידיים, רגליים וגרביים. מה הסיומת אומרת לגבי מילים כמו שמיים או ציפורניים?
הסיומת –יים היתה בעבר צורה חלופית, וכנראה קדומה יותר, לריבוי בכלל. כאשר נכנסו צורות ריבוי נוספות בעברית כמו –ים ו-ות, בודלה הצורה –יים לזוגי. ציפורניים נותר בצורת הזוגי בהשפעת יתר אברי הגוף הזוגיים כמה מילים מרכזיות שנתפסו בעבר כריבוי נשארו גם הן בצורה זו, כמו שמיים או מים.
יניב שואל: רציתי לדעת את ההסבר לביטוי "בדרך כלל". כלל לפי הבנתי הוא דבר שמתרחש תמיד, אבל בעברית שלנו "בדרך כלל" פירושו "לפעמים". למה?
"בדרך כלל" הוא צירוף מימי הביניים, כמו בדוגמה הבאה מפירוש אבן עזרא לספר שמות: "כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל". המשמעות באותה תקופה היתה חלק מהלוגיקה
יוגב בורשטיין שואל: מה מקור הביטוי "בלי כחל ושרק", מה הוא כחל ומה הוא שרק, שיצא להם כזה שם של גנדרנים?
כחל ושרק הם צבעי איפור תלמודיים. כחל הוא כחול, ומכאן המילה מכחול, שרק הוא אדום.
טל מהמרכז שואל: אשתי, עולה חדשה, חיברה בין "מחר" ו"אחר-כך" וכרכה אותם ביחד: "מחר-כך". מה דעתכם?
לאשתך חוש לשוני מפותח וקולע. "מחר כך" הוא ביטוי סלנג ישראלי ותיק למדי, המופיע כבר במילון הסלנג של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ משנות השבעים.
ירון גולן שואל: מקור השם של האיבר "בית-שחי?" לדעתי המקור הוא "בית סחי", כלומר, בית של מקום מלוכלך, מקום של ריח רע. הרי כשהמציאו את השם הזה לא היה דאודוראנט.
רעיון חביב אך לא נראה שיש לו בסיס. "שחי" היא מילה תלמודית המושפעת מארמית-סורית. "סחי" היא מילה מקראית הקשורה לגריפה וניקוי.
פטריק מתל אביב שואל: רבים אומרים כשהם נהנו או התלהבו ממשהו "שמע, זה היה חצי זיון", והשאלה שלי היא, מה כל כך טוב בחצי זיון?
אכן, זיון הנקטע באמצעו אינו חוויה מרנינה, והוא מזכיר את הביטוי מן המדרש "יצא וחצי תאוותו בידו". אלא שהכוונה בביטוי היא "חצי מההנאה המופקת מזיון". זיון נחשב פסגת ההנאות המזומנות לבני האדם, גברים כנשים, ועל כן גם מחצית מהעוצמה היא הנאה גדולה.
חיים מת"א שואל: אני שובר את הראש שנים בקשר לביטוי "עני מרוד". מה זה מרוד?
הביטוי מופיע בתנ"ך, בספר ישעיהו. המילה "מרוד" פירושה מדוכא וגם חסר מנוחה, ויש השערות רבות למקורה, אך אף אחת אינה מבוססת דיה. המילה מזכירה את השורש הערבי מר"ד שפירושו חולה, שהמקבילה שלו בתנ"ך היא מר"ץ באותה משמעות, אך כנראה השורש שונה.
אלישע פרוינד שואל: שמעתי ברדיו את המונח "מטפה", אותו מיכל לכיבוי אש המכונה גם מטף. במילון אבן שושן, מופנה הקורא בערך "מטף" ל"מטפה". מה נכון?
הצורה התקנית היא מטפּה, בפ' דגושה. היא מופיעה במונחי הכבאות של האקדמיה. המקור הוא מעורב, והוא קשור למילים כמו טיפה, והמילה התלמודית טפי שפירושה כלי לטפטוף נוזלים. המילה מַטָּף היא חלופה לא תקנית אך נפוצה. היא באה מהשורש נטף, ויש לה פירוש במונחי נגרות בניין: צינור או אמצעי ניקוז של מי הגשמים.
יעל שואלת: המילים יתְרון, דמְיון, פְריט, צְמיג (כשם העצם ולא כשם התואר) נשמעות ברדיו, בטלוויזיה ולא רק בפי עמך, בקמץ במקום בשווא. האם זה מקובל כתקני?
המעבר לקמץ במילים שיש בהן בצורה התקנית שווא נהוג במילים לא מעטות. הסיבות לכך הן לעיתים נוחות הגייה, ובדרך כלל אנאלוגיה לצורה נפוצה יותר. יתְרון ופתְרון נאמרות לעיתים בקמץ בדומה לחיסָרון, צימָאון ודיכָאון. במילה דמְיון כמעט אין מוסיפים קמץ. לתקנים שנקבעו סיבות שונות, בדרך כלל היסטוריות, אבל בשפה החיה אין לראות, למשל, במילה כמו יתָרון שגיאה, ודאי לא קטגורית, מה גם שהיא מקבילה לניגוד שלה, חיסָרון.
נועה כץ שואלת: בעיית מלצריות ידועה היא הצורך לתת למישהו כסף על מנת שיחזיר לך אותו במטבעות קטנים יותר. אבל, אם יש ברשותי הרבה מטבעות שאני רוצה להפוך למטבעות/שטרות "גדולים" יותר, מה אומרים? אני מציעה את המילה "לשטור" (להפוך לשטרות).
הצעה מעניינת. המילה המתאימה, אך לא מאוד מקובלת, מקורה בתלמוד: לצרף. צרף לי את המטבעות האלה.
אלעד מרחובות שואל: מדוע לעיתים קרובות (ובעיקר בטקסטים ישנים) נכתב "אבגוסט" במקום "אוגוסט", "אבטוריטה" במקום "אוטוריטה" וכדומה? נדמה לי כי בעבר נכתב אפילו "אבטובוס".
הצורה הזו היא בהשפעה גרמנית, שם מתחילות המילים האלה ב-au לא רק בכתיבה אלא גם בהגייה, והצורה אב תאמה יותר את צליל המילה מאשר אוֹ, ההופכת את ההגייה לחולם. ככל שההגייה הגרמנית נעשתה נדירה יותר, הצורות בב' התמעטו ובעצם נעלמו.
רונן מפתח תקוה שואל: שמעתי את השיר "חמסינים במשלט", ותהיתי מה קרה למשלטים שפעם ישבנו בהם. אני יודע שאחרי זה צה"ל ישב גם במעוזים, והיום בסתם במוצבים. מה קרה למשלטים?
לצה"ל יש נטייה לרענן את המילון הצבאי, ונראה שהמילה "משלט" היא חלק מפירוק הפלמ"ח, למרות שבשנות החמישים ואף השישים היא עדיין שלטה בכיפה. מכל מקום, יש דמיון בין שלושת המונחים אך הם אינם זהים. משלט, הקרוי היום "שטח שולט", הוא שטח גבוה, מבוצר או בנוי, שיש לו יתרונות טקטיים על סביבתו, באנגלית: dominant terrain. מוצב הוא בדרך כלל אתר קטן יותר, והוא מופיע בעיקר בצירופים: מוצב פיקוד, מוצב תצפית ועוד. שמו האנגלי post. מעוז הוא גירסה מודרנית מצוצמת של המבצר העתיק, והוא קרוי באנגלית fort או strongpoint, המאורגן להגנה היקפית.
רוני מקרית ביאליק שואל: יש פועל שמדיר שינה מעיניי. האם זה נכון שאומרים "ישן" ולא "יושן"?
ודאי ודאי, כמו שאומר אברהם חטף פתח. "יושן" היא אמנם אנאלוגיה לצורה הנפוצה "עומד", "שוכב, ו"אוכל", אבל קבוצה מובחרת של פעלים קיבלה למשמרת את המשקל הנ"ל, וכך יש לנו גדֵל, קטֵן, ישֵן וחסֵר. לילה טוב.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
