הזירה הלשונית: קווים לדמותו של השלוּח
המילה "שלוּח", שסיבכה השבוע את הזמר קובי פרץ בתביעה, משמשת ככינוי גנאי בתוך העדה המרוקאית ודומה מאוד ל"שלוֹך", שהגיעה מיידיש. וגם: מה ההבדל בין התרגומים השונים ל"טוביה החולב" של שלום עליכם?
"שלוּחים" אינו בשימוש בסלנג הישראלי הכללי, אבל הוא משמש כינוי גנאי, ובהחלט כואב, בתוך העדה המרוקאית. במקורו הוא כינוי גנאי במרוקו עצמה לבֶרבֶרים תושבי אזור שלוח שבדרום מרוקו, שהיו כפריים ונחשבו חסרי השכלה. הוא הפך לכינוי גנאי כללי במשמעות פרימיטיבי או נבער, וכך נדד לישראל. החוקר המרוקאי-ישראלי סמיר בן ליושי אומר שבמרוקו עצמה "שלוּח" כבר אינו כינוי גנאי.
בארץ נפגשה "שלוּח" במילה דומה, כמעט זהה, שלוֹך, שגם היא כינוי גנאי. שלוֹך היא מילה ביידיש ופירושה רשלן, וממנה התגלגלו מילים נוספות כמו שלוֹכי ו"שלוכיוּת", רשלנות. המקור ממנו הגיעה המילה ליידיש אינו ברור.
בפולנית szloch פירושה יבבה, בכיינות. ברוסית מילה הנהגית 'שלוּחה'
האם קובי פרץ לא שר "שלוחים" אלא דווקא "שלופים", כטענתו, שפירושה חבר'ה שמחים ועליזים ונערות יפות מראה? פרץ טוען שמדובר במילת סלנג שהומצאה על ידי אחד מידידיו. המדור לא נכח ברגע שנולדה המילה הזו, וכל מה שיש לומר כאן הוא שמילות סלנג אינן נוצרות מן האוויר אלא מתייחסות ליסוד לשוני כלשהו. "שלופים" נשמע סיפור מופרך, אלא אם כן התכוון המשורר לומר שהחברה ישנוניים, שלופרים או פרשלופנרים, באותה שפה נשכחת, יידיש.
השנה מלאו 150 להולדתו של הסופר שלום עליכם. את השנה הזו כיבד תרגום חדש מיידיש לספר "טוביה החולב" (או "החלבן"), אחת היצירות היותר אהובות וידועות של שלום עליכם. התרגום נעשה בידי המבקר והחוקר דן מירון, שקרא לספר "טֶביֶה החולב", והיום מתקיים בבית ביאליק ערב לכבוד התרגום החדש.
זהו התרגום הרביעי ליצירה. הראשון הוא כמובן של חתנו של שלום עליכם, י"ד ברקוביץ, שעליו גדלו רוב רובם של קוראי שלום עליכם, כולל ילדי ישראל. אריה אהרוני הציע תרגום משלו בשנת 1982, ועתה דן מירון. תרגום לא מוכר הוא של גניה בן שלום משנת 1983. והפתעה: גם י"ח ברנר תרגם את הספר, תרגום שכמעט אינו מוכר לקוראים בישראל.
התרגום של ברקוביץ, שתרגם את רוב יצירותיו של שלום עליכם, זכה לביקורת רבה. דווקא אהבתי את שלום עליכם בלבוש ברקוביץ וכמוני רוב בני דורי, אבל השוואת התרגומים מעידה שברקוביץ ניסה להעטות על שלום עליכם מחלצות של שפה גבוהה, חלקה ארכאית, וכאילו ניסה לחלץ את היידיש, שפה עממית ביסודה, מן הדימוי העממי ולהפוך את שלום עליכם לסופר השכלה המתמודד עם המשלבים הגבוהים יותר של השפה. כמה דוגמאות השוואתיות מן הפרק "טוביה נוסע לארץ ישראל", הקרוי אצל ברקוביץ' "בת טוביה שעלתה לגדולה".
י"ד ברקוביץ מתרגם בדיון על שידוך אודות אחד החתנים שהוא "חמדה גנוזה, אוצר בלום". אהרוני ומירון מגלים שהמקור פשוט יותר: "משהו ראוי לשמו", "שידוך נאה ויאה".
ברקוביץ מספר על גולדה שלפני מותה שואלת את טוביה "מי יבשל לך תבשיל של ערבית". מירון ואהרוני מסתפקים ב"ארוחת ערב".
אצל ברקוביץ סועדים בביתו של החתן הקבלן "תה וקהווה ושוקולדה ושאר מיני תרגימא". אהרוני ומירון עברו לקפה במקום "קהווה", ומיני התרגימא הם פשוט "מאפה חמאה".
אצל ברקוביץ טוביה אומר כדרך התלמוד "נתארמלתי". אצל מירון ואהרוני נאמר פשוט "נותרתי (או נשארתי) אלמן".
אריה אהרוני מביא שלום עליכם שונה. טוביה שלו מדבר יידיש ולא עברית מעין-תלמודית גבוהה. כדי לחזק את האפקט הוא משתמש לעיתים קרובות במילים ביידיש, שהופיעו במקור אצל שלום עליכם, ומוכרים במידה זו או אחרת לקורא הישראלי. וכך אפשר למצוא אצלו משפטים כמו "לראות את ילדתי מתענה נעבעך", בעוד מירון כותב "כשאני רואה את הילדה שלי משחירה את הפנים, מסכנה". "טוביה איננו יידענע, יש לו זמן", כותב אהרוני. מירון מעדיף: "טוביה הוא לא אשה, יש לו פנאי".
אהרוני מספר על עירו הענייה של טוביה, "מקום שאין אוכלים שם צנון עם שמאלץ". מירון כותב: "מקום שבו לא אוכלים לא צנון ולא שומן". ברקוביץ יצירתי כדרכו: "מקום שאפילו צנון וחזרת אסורים שם בהנאה".
גם בענייני ניבים וצירופים מעדיף אהרוני את היידיש. מירון כותב על שיחתו האחרונה של טוביה עם גולדה לפני מותה כי היא "עונה בחבית במקום בכד". ברקוביץ מפליג למקום אחר: "אני טוענה בחיטים, והיא מודה לי בתפוחי אדמה". אצל אהרוני נכתב: "אינה מבינה את דברי, ומשיבה לי 'בוידעם'", בוידעם ביידיש פירושו עליית גג, אך המילה משמשת גם במשמעות דיבורים שלא לעניין.
מירון שומר על הניגון היידישאי, אבל כמעט אינו משתמש במילים ביידיש. לעומת זאת הוא מביא שוב ושוב ביטויי דיבור וסלנג ישראליים, מתוך כוונה ליצור אווירה של דיבור עממי.
על החתן של טוביה המתפעל מהבדיחות של עצמו הוא כותב: "תקע בדיחה וצחק בעצמו". אהרוני מעדיף "בעצמו אמר חוכמה ובעצמו צחק". ברקוביץ מפליג לאמרה יידית שכנראה אינה שייכת למקור: "הוא עצמו עובר לפני התיבה והוא עצמו עונה אמן". "טרטרת בלי סוף" נוזף טוביה בעצמו אצל מירון.
אהרוני הולך למקום אחר: "תפחת כתוף מרוב דיבור", וברקוביץ מגביה שפה: "רק שפכת שיח כמים". לאל הגדול והחזק בנוסח של ברקוביץ ואהרוני קורא מירון "אלוהים גדול". ואילו בדיון של טוביה על יחסי בנים והורים כותב מירון: "אבא ואמא שווים לזבל". אהרוני מגביה: "ואבא ואמא – הבלים". ברקוביץ מעדן וכורך את האבות והבנים יחד: "שהאבות והבנים הן שתי רשויות, שאין האחת נוגעת בחברתה".
במבחן התוצאה קשה לשפוט בין התרגומים. ברקוביץ בוודאי רחוק יותר מן המקור, ועל כך כבר נכתב רבות.
גאונותו של שלום עליכם היא בכך שאת שלושת התרגומים ניתן לקרוא בנשימה אחת, לצחוק וליהנות, למרות ההבדלים הלא מעטים ביניהם.
קרן מראשון לציון שואלת: יש לי שאלה קצת מוזרה, אבל מאד מעניינת, בעקבות סוג של "ויכוח" עם ידיד. האם יש לומר "אוכלת מרק" או "שותה מרק"? בעקרון, נוזל שותים ומוצק אוכלים, וזו הסיבה שאני אומרת שאני "שותה מרק", אך ידידי הנחמד טוען ששתייה יש לשתות מכוס, ובבואנו לאכול מהצלחת ועוד בעזרת כף, זו כבר פעולה של אכילה. אשמח לשמוע את התשובה הנכונה.
השאלה אכן מעניינת, ולהלן ההוראות.
מרק סמיך יחסית או כזה שמשייטים בו מוצקים למיניהם וחופרים בו עם הכף, "אוכלים".
מרק נוזלי שמגישים אותו אל הפה, "שותים", ויש אומרים: "שואבים". רצוי לא ברעש.
אבל הפועל המתאים ביותר למרק, בעיקר המרק הקלאסי, שאינו דייסה המתחזה למרק, הוא "לוגמים", או כדברי דן בן אמוץ, ללגום מרק בחורף זה ת-ע-נוז. בתיאבון.
רשקולניקוב מירושלים מגיב באותו עניין ממש על סוגיית העברת מזון מוצק לסועדים, שעלתה לדיון בזירה הלשונית בשבוע שעבר: "המילה 'ליצוק' או 'לצקת' משמשת להעברת נוזלים מכלי לכלי, אבל גם להעברת מוצקים. אם בחנוכה אנחנו עומדים, הרי שאלו דברי ספר שמואל על לביבות: 'וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת: וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו' (שמואל ב פרק יג, 8-9)". הערה יפה והגיונית. הקושי הוא בשימוש: "יצוק לי (או: צַק לי) בבקשה את הפירה". לא נשמע מגרה במיוחד, אלא אם כן הפירה הוא יציקה, ואז ממש אין חשק לגעת בו.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
