פייפר קאט: שמירת היריון
אזרחי ישראל, למה שלא תקראו את הרומן החדש והביקורתי של מירון ח. איזקסון, שמראה איך הישראלים איבדו את ערכיהם ורצים כל היום אחר הכסף והכבוד?
מעשה שהיה כך היה. עליזה, 38, בעלת חנות תיקים ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, דמות עגולה הכתובה בהומור כמו נלקחה ממוסף הלייף סטייל של מעריב "סגנון", מחליטה להיכנס להיריון אחרי שנואשה מלמצוא את האביר בהוויה התל אביבית הרווקית ולהפוך לאם חד-הורית. אלא שאז, אויה! קורה לה הדבר הנורא מכול, שהוא בעצם הדבר הנפלא מכול – היא מכירה את רמי – מרצה קצת חנון להיסטוריה במכללה זניחה – ומתאהבת בו.
בינתיים רמי, שמה שאפשר להגיד עליו בריש גלי הוא שטוב לבו בעוכריו, מסתבך בשל הסכמתו להיות בורר בסוגיה של שכר טרחת עורך דין, כאשר הנִצים משני הצדדים הם קרוב של גרושתו ואותו משרד עו"ד האמור לקבל את שכר הטרחה. טוב לבו של רמי מביא אותו עד כדי מעילה והסתבכות עם החוק. איך לימדו אותנו חז"ל: מי שמרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים. במקרה זה האכזריות של רמי מופנית כלפי עצמו. בדרך אנו מכירים את הוריה של עליזה הגרים בדיור מוגן ועוקבים אחרי מערכת היחסים המתפתחת בין השניים.
לא, לא. זה לא רם אורן, זו לא מיכל שלו, זה מירון איזקסון. משורר מורכב ושבור, סבוך ופילוסופי א-לה אבות ישורון, שכדי להבין שיר שלו ולהרגיש אותו, אתה צריך להתאמץ מוחית ולפצח סוגיה. הנה לדוגמה שיר חזק שלו, המתאר אדם בוגר השב אל הילדות בזיכרונו בצורה מקורית ומרגשת, דרך קירות ביתו ובתנועה שבין בית הוריו לבית שהקים עם אשתו. אני מביא אותו כי הוא כל כך רלוונטי לעלילת הרומן הזה. עם זאת, הרומן דנן אינו פרשנות שלו. יש לסיפור ערך מוסף:
"אדם מביא על עצמו/ את המקום אליו שלח עיניו,/ לולא נשא לשם עיניו/ היה המקום נשאר בשלו/ והאיש היה נוח בתוכו.// מביתו הולך אדם/ להביא מילים של אחרים/ להשמיע אותן בפני אביו ואמו./ הם בודקים בידיו/ אם הביא עבורם את הדיבור עצמו.// אדם אינו צריך שדות
וכשיוני רכטר שר את המילים הללו בלחן שלו בליווי הפסנתר, עיניך דומעות.
אבל מהו הערך המוסף של הרומן הזה מעבר לפרשנות שירתו של איזקסון במילים פשוטות יותר, יעני בפרוזה הבונה עולם? איזקסון, ציוני דתי חובש כיפה, אב לשבעה ילדים, וטולרנטי כלפי החברה החילונית, נוקט כאן נימה ביקורתית כלפינו הישראלים, חברה שאיבדה את ערכיה ורצה כל היום אחר הכסף והכבוד – חילונים ודתיים כאחד. דמותו המשנית של חסיד ברסלב החוזר ברומן כמין מיני-נביא שואל ומשיב, בונָה יפה את אותה ביקורת חברתית קשה שיש לאיזקסון עלינו.
איזקסון הוא עורך דין ויועץ שרת החינוך לענייני ספרות. וכאיש העוסק לא מעט בצורכי ציבור לשם שמיים, הוא מבין מאוד ללב גיבורו רמי, הבורר. אותו ישראלי יפה ומוסרי, צנוע ומעט ביישן, המבקש לעשות אך טוב, אבל נתקל בקטנוניות של בני האדם, בעקשנותם של הישראלים הגוררים כל דבר פעוט אל הרובד המשפטי ואל עקשנות של ריב עולמים, תוך טענות מופרכות על צדק אבסולוטי וכבוד עצמי אבוד.
האסוציאציות המופרכות והמופרעות של הדמויות בספר, מראות עד כמה אנשים הנראים מן היישוב חושבים בעצם באופן לא נורמאלי. ולכן הספר הזה רצוף מונולוגים פנימיים שיש בהם גם הומור, ובעצם הם ספק דיאלוגים ספק מחשבות הגיבור המוכיח את זולתו, כי כפי שנאמר במקורותינו, את אשר יֶאֱהַב יוכיח.
אזרחי ישראל היקרים, למה לא תקראו רומן על שתי דמויות מעבר לפינה, שיש בו ערך מוסף של תיקון החברה שלנו, ונהיה כולנו אנשים קצת יותר טובים.
הברקה או החמצה: הברקה
הריונה של עליזה, מירון ח. איזקסון. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 269 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם