פייפר קאט: הרלן קובן ממחזר
עלילה שלדית החוזרת על עצמה, טריקים זולים, דמויות קרטוניות. הקריאה בספר "מעגל מכושף" הוביל את רן יגיל למסקנה שהרלן קובן אילף את המחשב שלו לכתוב לבד
פעם כשהייתי צעיר ויפה, פניתי להוצאה מרכזית עם כתב יד שלי. בעל חלומות כמו כולם הייתי. זומנתי לפגישה אצל העורכת שקראה אותו ואמרה שיש בו פוטנציאל לספר מתח, אבל הוא לא ממומש כי הסיפור לא מאורגן, לא מסודר. אני זוכר את משפטיה הנלוזים מסדנת הכתיבה בשנקל עד היום: "1. תעשה סכימה, 2. תשחרר את האינפורמציה בקצב טוב. 3. תעשה הרבה תפניות". כך אמרה ושלחה אותי עם כתב היד לקרוא את הרלן קובן שאז עוד לא תורגם לעברית. מאז אני שונא אותו אישית לוחצת.
ובאמת, איך אפשר לאהוב סופר סדרתי שכזה שיורה ספרים בקצב מהיר מזה של הרולד רובינס וכתבניו בשנות השישים והשבעים. אין ברירה אלא לבוא לידי מסקנה שקובן אילף את המחשב שלו לכתוב לבד.
הרלן קובן
חלי פפו
תעשה סכימה: שוב יש לנו כאן עלילה שלדית החוזרת על עצמה. שחקנית גולף מעולה ושחקן גולף כושל הם זוג. בנם נחטף. כדי לזכות בחוזה עם האם יוצא סוכן הספורטאים לפתור את תעלומת הנעלם. בדרך נערמות גופות בקצב מסחרר עד שאתה הופך קהה חושים, ומיירון שלנו גם מתגבר על אהבה נכזבת. כל זה בסוף שבוע אחד. תארו לכם מה הוא מסוגל לעשות בחודש. קצב האירועים מסחרר מלכתחילה והקצב רק הולך ומתגבר. כך לדמויות אין פנים, רק שמות סתמיים. וכשכבר יש איזה אפיון, הוא בדרך כלל בנאלי ומתחכם.
מעגל מכושף עטיפת הספר
תעשה הרבה תפניות: קובן אוהב להשתמש בטריקים הכי זולים. למשל, סוכן הספורטאים בא לאיזה בית של איזה שחקן גולף מן העבר, מפשפש ומחטט בחדרו ומוצא תצלום. ומה הוא ראה באותו תצלום? זאת קוראים יקרים, תזכו לקרוא רק בפרק הבא.
עכשיו כשמנסחים את זה ככה, זה לא נראה לכם קצת אינפנטילי הכתיבה הזאת, קצת אנטי-ספרות? מאה שמונים מעלות מקובן מצוי הסופר השוודי הנפלא הנינג מנקל ("רוצחים ללא פנים", "הסחת דעת"), גם הוא סופר מתח עכשווי החי בתוכנו. אף הוא סופר בינלאומי ויש לו אף ייחוס משפחתי רם -
הוא נשוי לבתו של אינגמר ברגמן. דמות הבלש שלו היא ההפך מקובן. שמו קורט ולנדר. אדם, בשר ודם, לא גיבור ולא אנטי גיבור מקרטון, אלא דמות עגולה מן החיים החיה את חייה לנגד עיני הקורא עם כל ההצלחות והכישלונות. אין קיצורי דרך ואין הנחות.
ומה עם המתרגם ירון פריד הזכור לי כאיש די מוכשר בתחום הפרוזה? זהו? שקע אלֵי קובַּת קובּן והפך להיות אך ורק מתרגמו הבלעדי? עורו קוראים יקרים כי אתם קוראים אוטומט-טכני-ציני ולא ספר מתח חי ופועם שדמויותיו בשר ודם. זה כל ההבדל בין ריימונד צ'נדלר הקלאסי ("השינה הגדולה", "צרות הן המקצוע שלי") המוזכר כאן על גב העטיפה וקובן. בשום אופן אל תוותרו על האיכות כי אתם קוראים ספרות מתח. להפך, הקפידו עליה.
הברקה או החמצה? החמצה.
הרלן קובן/ מעגל מכושף (הסדרה של מיירון בוליטר)/ ידיעות ספרים/ 319 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם