נער שוליים: תיקון חצות
ההופעה של פונץ' לרגל אלבום ההופעה "חור בשמיים כחולים" הייתה חוויה מתקנת, מטלטלת ומרגשת עם כמה רגעים מופלאים ועם דנה בקר אחת שכדאי לכם להכיר
פונץ' בהופעה צילום: מאי קסטלנובו
ביקורת: על האלבום של פונץ'
לזכותי אומר שהיו לי נסיבות מקלות. על רקע השפע המופלא שירד על אוהבי הרוק הישראלי בסוף שנות ה-80 תחילת ה-90 (החברים של נטאשה, איפה הילד, מופע הארנבות, זקני צפת, נושאי הגבעת, רוקפור ועוד ועוד ועוד), נשמעו שירים כמו "אני מאוהב בבחורה מבת ים" או "עדינה" כשרידי רוק אייטיזי לא מאוד רלוונטי. גם בתודעה הציבורית פונו בבליקי וחבריו במהרה מקדמת הבמה שבאותה התקופה התמסרה עד כלות לצלילי דיסטורשן מכוסחים.
אלא שבניגוד להרכבים נוספים מאותה התקופה שהלכו לבלי שוב (לפחות עד למופע האיחוד הבא), במקרה של פונץ' הצליח בבליקי לשמור על הגחלת. גם באופן אישי, כיוצר שזוכה כיום להכרה והערכה - גם אם מאוחרת, ובעיקר במסגרת הלהקה שמתחילת שנות ה-2000 חזרה לעבוד, להופיע ולהוציא אלבומים, שורדת אי אלו תהפוכות בהרכב, כשרק בבליקי והגיטריסט אלי שאולי נותרו מההרכב המקורי.
על הרקע הזה, ההגעה להופעה שלהם בתיאטרון תמונע התל אביבי הייתה בגדר מפגש חוזר עם מכר ותיק גם אם לא מוכר מספיק, כששנינו עברנו במהלך השנים האלה שינויים מרחיקי לכת. פונץ' כאמור חזרה לפעילות תוך שינוי בהרכב, ואני מצדי הפסקתי לשחק ב"מלך השבויים", להעריץ את האלק הוגן, וגם השלמתי עם כך ששאיפתי להיות כוכב NBA ככל הנראה לא תתממש.
פונץ' בהופעה
צילום: מאי קסטלנובו
במקום התאספו כ-200 מאוהבי הלהקה בטווח גילאים שהתפרש על פני שלושה עשורים, למופע חגיגי לרגל הוצאת "חור בשמיים כחולים" - אלבום הופעה חיה כפול. אם לשפוט על פי הפרצופים שנראו לאורך הבערך-שעתיים של הופעה, עבור רוב הנוכחים היה מדובר בחוויה מטלטלת. לא פעם ולא פעמיים חזיתי באנשים מתנדנדים, מחובקים עם עצמם בעיניים עצומות וחיוך קטן, ממלמלים את מילות השיר.
מצוינת. בקר צילום: מאי קסטלנובו
חברי הלהקה (בבליקי - שירה וגיטרה, אלי שאולי - גיטרה, דנה בקר - שירה, בועז כהן - קלידים, איתי מאור - בס, שימי בן לולו - תופים) לא חסו על בני דורם כסופי הצדעיים ולאורך חלקים ממושכים שלפו פגז אחרי פגז, ממוטטים לחלוטין את הדימוי של פונץ' כלהקת רוק "עדינה" יחסית ("נער" ו"הקומוניסט" לדוגמא). גם הביצועים שנעשו ללהיטים הוותיקים דוגמת "עדינה" לא הותירו בהם שמץ של אנכרוניזם והביאו כמה עשרות גרונות ניחרים לצרוח יחד עם בבליקי "חייל אמריקאי במיטה".
ולמרות זאת, הרגעים המופלאים באמת בהופעה הגיעו בשירים השקטים יותר. הביצוע ל"פינוקיו בירושלים" היה לא פחות ממהפנט, וכך גם השיר עמו סיימה הלהקה את ההופעה (לאחר שני הדרנים) "לב שבור" המדגיש את איכויות כתיבת המילים של בבליקי: "מה אתה עושה עם לב שבור ילד, כשאין לך
אף אחת לשבור את הלב בשבילה?".
מבין כל השינויים שעברה פונץ' לאורך השנים, הצטרפותה של בקר להרכב הוא בעיניי המבריק והמהפכני ביותר. לא מעט משירי הלהקה, טובים כשלעצמם, הופכים למעולים כשהקול היפהפה שלה נכנס לתמונה, כמו למשל ב"משחק על הכבוד". מי שרוצה להתוודע אל בקר באופן רציני יותר, יוכל להגיע כבר ביום שלישי הקרוב אל האוזןבר בתל אביב, שם תשיק את אלבום הבכורה שלה - "שירים שקורים עכשיו", כשלהקת הליווי שלה תהיה לא אחרת מאשר פונץ' בהרכב מלא.
ולסיום, כמה מלים על הסיבה לשמה נתכנסנו אתמול כולנו, הלא הוא אלבום ההופעה "חור בשמיים כחולים". כמעט מיותר להגיד שהוא לא מהווה תחליף של ממש לדבר האמיתי, אלבומי הופעות הם אף פעם לא כאלה. אבל לאוהבי הלהקה הוא יוכל להיות אחלה דרך להעביר את הזמן עד הפסטי-פונץ' הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם